הפצצת ברום
.jpg) | ||||||||||||||||||
| אנשי שירות האוויר של הצי המלכותי ההולנדי, שהגיעו במטוס Dornier Do 24, מועברים בסירה בנמל דרווין במאי 1941, מספר חודשים לפני ההתקפה על ברום. | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריך | 3 במרץ 1942 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מפרץ רובאק, ברום, אוסטרליה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 17°58′59″S 122°13′17″E / 17.983111111111°S 122.22130555556°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
הפצצת ברום התרחשה ב-3 במרץ 1942. כתוצאה מהמתקפה, לפחות 88 אזרחים ואנשי צבא נהרגו.
למרות שברום שימשה באותה עת כנמל פנינים קטן, היא הפכה לנקודת תדלוק עבור מטוסים בדרכם איי הודו המזרחיים ההולנדיים ולערים מרכזיות באוסטרליה. בשל כך, הפכה ברום לתחנה בדרכם של ההולנדים ופליטים נוספים, אחרי הפלישה היפנית לג'אווה, ובהמשך הפכה לבסיס אסטרטגי עבור בעלות הברית. במהלך שבועיים בלבד בפברואר 1942, למעלה מ-1,000 פליטים מאיי הודו המזרחיים ההולנדים, רבים מהם הגיעו בטיסות, עברו דרך ברום[1].
באותה העת פורסם ש-8,000 פליטים עברו דרך העיירה, אולם מחקר שנערך מאוחר יותר על ידי טום לואיס הפריך את המספר וקבע שהוא מוגזם. המספר האמיתי עמד על 1,350, בעיקר אנשי צבא, ורבים מהם היו בני משפחותיהם של אנשי צוות אוויר הולנדיים.
ההתקפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוקר 3 במרץ הוביל לויטננט זנג'ירו מייאנו, מפקד קבוצת האוויר השלישית של שירות האוויר של הצי הקיסרי היפני, תשעה מטוסי קרב מדגם מיצובישי זירו ומטוס סיור מדגם מיצובישי C5M2 מבסיסם בקופאנג שבטימור.
החל משעה 9:20 תקפו מטוסי הזירו במקלעים ובתותחים את מעגן המטוסים הימיים במפרץ רובאק ועל בסיס חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שבברום. במהלך התקיפות לא הוטלו פצצות, והדיווחים שהגיעו בדבר הפצצות היו כנראה עדויות של השלכת מכלי הדלק העודפים מהמטוסים היפנים. התקיפה נמשכה בסך הכל כשעה.
המטוסים היפנים השמידו לפחות 22 כלי טיס של בעלות הברית, ביניהם מפציץ B-24A ליברייטור, שטס עמוס פצועים, וכמעט 20 מהם נהרגו כשהמטוס התרסק בים, כ-16 ק"מ מברום. בעלות הברית איבדו 15 מטוסים ימיים שעל סיפונן היו פליטים הולנדים רבים, ומספר ההרוגים המדויק וזהותם לא נודעה. מבין ההרוגים הידועים היו 9 ילדים, מגיל שנה ומעלה. בשדה התעופה, המטוסים היפנים השמידו 2 מפציצים מדגם B-17E מבצר מעופף ומפציץ B-24 של חיל האוויר האמריקאי. חיל האוויר האוסטרלי איבד 2 מטוסי לוקהיד הדסון, וחיל האוויר המלכותי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים איבד לוקהיד לודסטאר.
כלי הטיס שהושמדו כללו: שמונה סירות מעופפות מדגם PBY קטלינה שהופעלו על ידי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, שירות האוויר של הצי המלכותי ההולנדי (MLD), הצי האמריקאי וחיל האוויר המלכותי; שני מטוסי ים מדגם שורט אמפייר שהשתייכו ל־RAAF ולחברת התעופה קוואנטס, וחמישה מטוסי ים מדגם דורניר Do 24 של MLD.
מטוס נוסעים מדגם דאגלס DC-3 של חברת התעופה KLM, שסימונו PK-AFV, נשא פליטים מבאנדונג. המטוס הותקף על ידי שלושה מטוסי זירו כ-80 ק"מ מצפון לברום. המטוס הצליח להמשיך ולנחות נחיתת אונס מוצלחת על חוף ליד ברום, אך לאחר מכן הותקף שוב בירי, מה שגרם למותם של ארבעה אנשים ולגניבת יהלומים בשווי של כ-150,000 עד 300,000 ליש"ט (כיום כ-20 עד 40 מיליון דולר אוסטרלי)[2].
באותה עת לא היו מטוסי קרב של בעלות הברית בברום. מטוסי הזירו נתקלו באש קלה בלבד מכלי נשק מהקרקע. טייס זירו אחד, רב-נגד אוסמו קודו, נהרג מאש נ"מ ששיגר טייס הולנדי מ-ML-KNIL, סגן ראשון גאס וינקל, שהשתמש במקלע 7.9 מ"מ שהסיר ממטוס הלוקהיד לודסטאר שלו. וינקל איזן את הנשק על כתפו וספג כוויות בזרועו השמאלית כאשר נגע בקנה המקלע לאחר הירי. למטוס זירו נוסף אזל הדלק והוא נאלץ לנטוש את המטוס בדרכו חזרה לבסיס, אך הטייס שרד.
בשנת 2010, מחקר חדש מצא שמטוס הזירו של קודו הופל על ידי המקלעים האחוריים במפציץ B-24A, אשר הופל בעצמו על ידי התקפתו של קודו, עם אובדן 19 מתוך 20 אנשי הצוות הצבאיים האמריקאים שהיו עליו.
אחרי ההתקפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך, כשהוא מתאר את ההתקפה, רב-טוראי פרנק ראסל (RAAF), שהיה באחת הסירות המעופפות במפרץ רובק במהלך הפשיטה, ציין כי ראה "סצנה של הרס מזעזע... מהסירות המעופפות שלנו... עלו ענני עשן שחורים ענקיים. כתמי דלק בוער צפו בכל רחבי הים... מסביבנו ירד זרם בלתי פוסק של כדורים נותבים. כמה מהדורנירים ההולנדיים היו מלאים בנשים וילדים, שחיכו להמריא ל... מקום מבטחים."
צ'רלי ד'אנטואן, מתדלק סירות מעופפות מקומי, סייע לשני נוסעים מהמטוסים להגיע לחוף, כשהוא שוחה בים של דלק בוער ופסולת. ד'אנטואן קיבל מאוחר יותר אות גבורה מהממשלה ההולנדית והוזמן להשתתף בקבלת פנים מלכותית בהולנד.
לפחות איש צבא אמריקאי אחד, רב-טוראי מלווין דונוהו, הצליח לשחות כ-16 ק"מ מה-B-24 שהתרסק אל החוף, מסע שארך יותר מ-36 שעות. כמה דיווחים מספרים שגם רב-טוראי ווילארד ג'יי. ביטי הגיע לחוף אך מת זמן קצר לאחר מכן; מקורות אחרים מצביעים על כך שזה היה דיווח שגוי, שמקורו בכתבה בעיתון אחד.
מטוסים יפניים ביצעו לאחר מכן מספר התקפות קטנות יותר על אזור ברום. ב-20 במרץ, מפציצים בינוניים מדגם מיצובישי G4M2 "בטי" ביצעו תקיפה בגובה רב על שדה התעופה. אזרח אחד נהרג ונוצרו מספר מכתשים מהתקיפה. ההתקפה האחרונה הייתה באוגוסט 1943[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Air Raids - Broome, web.archive.org, 2006-08-22
- Broome Attacked, Broome Historical Society & Museum (באנגלית אמריקאית)
- Sydney corporateName=Department of Premier and Cabinet; address=1 Farrer Place, Broome Attacked, 3 March 1942, www.anzacmemorial.nsw.gov.au, 2023-02-27 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lt. j.g. Paul D. Petsu, USS Sides pays tribute to Broome’s One Day War, USS Sides Public Affairs, 17 ביוני 2002 (ארכיון)
- ^ Japanese missions against Broome and Roebuck Bay, Pacific Wrecks (ארכיון)
- ^ Veterans Review Board (no date), "Darwin" (ארכיון)