הפצת סרטים
הפצת סרטים היא תהליך השיווק והפצת סרט לציבור הרחב. חברת ההפצה יכולה להיות אותה חברה שמפיקה את הסרט או חברה אחרת. עסקאות הפצה הן חלק חשוב ממימון סרט.
המפיץ עשוי לקבוע את תאריך ההפצה של הסרט ואת האופן בו הסרט יופץ ויוצג לציבור; לדוגמה, ישירות לציבור בקולנוע או לצפייה ביתית ( DVD, וידאו על פי דרישה, הורדה, תוכניות טלוויזיה באמצעות סינדיקציה שידור וכו'). מפיץ עשוי לעשות זאת ישירות, אם הוא הבעלים של רשתות הקולנוע או רשתות הפצת הסרטים, או דרך מפיצים משנה ומציגי קולנוע אחרים. מפיץ מוגבל עשוי לטפל רק במוצרים מסוימים, כגון DVD או Blu-ray, או לפעול במדינה או שוק מסוים. המפיץ הראשי יקבל לרוב קרדיט בקרדיטים של הסרט, בפוסטרים או בחומרי שיווק אחרים.
עם המעבר להקרנה דיגיטלית, מפיצים רבים מתמקדים בהפקת עותקים דיגיטליים במקום עותקי פילם מסורתיים, מה שמפחית עלויות ומשפר את איכות ההקרנה. בהפצה קולנועית, המפיץ מסכים על חלוקת הכנסות עם בתי הקולנוע. הכנסות מכירת הכרטיסים מתחלקות בין המפיץ לבית הקולנוע בהתאם לחוזים שנקבעים מראש.
מפיצי סרטים פועלים לעיתים קרובות בשווקים בינלאומיים, תוך התאמת השיווק לתרבות המקומית והבטחת אישורים חוקיים והצגת כתוביות או דיבוב לשפות המקומיות. לדוגמה, מפיצי סרטים בארצות הברית כוללים את חברות ההפצה המפורסמות Warner Bros, Universal Pictures, ו-20th Century Studios, שמפיצות סרטים רבים גם בשווקים בינלאומיים.
סוגי הפצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפצה קולנועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר מפיץ עובד עם מציג קולנועי, הוא מבטיח חוזה כתוב המפרט את סכום המכירות ברוטו של הכרטיסים שהמציג יורשה לשמור (בדרך כלל אחוז מהגולמי). המפיץ גובה את הסכום המגיע, בודק את מכירות הכרטיסים של המציג לפי הצורך כדי להבטיח שהגולמי המדווח על ידי המציג מדויק, מבטיח את חלקו של המפיץ בהכנסות אלו, מוותר על חלקו של המציג ומעביר את השאר לחברת ההפקה (או לכל מתווך אחר, כגון סוכן הפצת סרטים).
המפיץ חייב גם להבטיח שמספר מספיק של עותקי סרט יסופק לכל המציגים על פי חוזה ביום הפתיחה, להבטיח את המשלוח הפיזי שלהם לבית הקולנוע ביום הפתיחה, לנטר את המציגים כדי לוודא שהסרט אכן מוצג בבית הקולנוע המסוים עם המספר המינימלי של מושבים והצגות, ולהבטיח את החזרת העותקים למשרד המפיץ או לאמצעי אחסון אחר גם כן בתאריך החזרת החוזה. מבחינה מעשית, זה כולל את הייצור הפיזי של עותקי ההפצה ומשלוחם ברחבי העולם (תהליך שמוחלף על ידי הפצה דיגיטלית ברוב השווקים המפותחים) וכן יצירת פוסטרים, פרסומות בעיתונים ובמגזינים, פרסומות בטלוויזיה, קדימונים וסוגי פרסומות אחרים.
המפיץ אחראי גם להבטיח קו מלא של חומרי פרסום לכל סרט אשר הוא מאמין שיעזור למציג למשוך את הקהל הגדול ביותר האפשרי, ליצור פרסום כזה אם הוא לא מסופק על ידי חברת ההפקה, ולסדר את המשלוח הפיזי של פריטי הפרסום הנבחרים על ידי המציג במרווחים לפני יום הפתיחה. מפיצי סרטים מוציאים בין 3.5 מיליארד דולר ל-4.0 מיליארד דולר בשנה בארצות הברית בלבד על רכישות ישירות של פרסום כגון פרסומות בטלוויזיה, שלטי חוצות, באנרים מקוונים, פרסומות ברדיו וכדומה.[1] סכום ההוצאה של המפיץ לא כולל עלויות נוספות לפרסום, קדימונים וקידומים של סרטים, שאינם מסווגים כפרסום אך גם משווקים סרטים לקהל.
מפיצים בדרך כלל נכנסים לאחד משני סוגי חוזי הזמנת סרטים. הנפוץ ביותר הוא העסקה המצטברת שבה ההכנסה הכוללת של הקופות שסרט מסוים מייצר מחולקת באחוזים שנקבעו מראש בין המפיץ ובית הקולנוע. השיטה השנייה היא העסקה במדרגה משתנה, שבה אחוז ההכנסה מהקופות הנלקחת על ידי בתי הקולנוע יורד בכל שבוע של הרצת הסרט.[2] השיטה במדרגה משתנה כוללת חלקים שמתחילים מסכום מינימלי של כסף שבית הקולנוע אמור לשמור - לעיתים קרובות נקרא "האגוז של הבית" - לאחר מכן המדרגה המשתנה נכנסת לתוקף להכנסות מעל האגוז של הבית. עם זאת, שיטה זו יוצאת משימוש. בכל שיטה, ההכנסות מהקופות מתחלקות בדרך כלל בערך 50/50 בין מפיצי הסרטים ובתי הקולנוע.
הפצה בינלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר מפיץ מטפל בסרט מיובא או זר, ייתכן שהוא גם אחראי להבטחת דיבוב או כתוביות לסרט, ולהבטיח אישור צנזורה או אישור חוקי או ארגוני אחר להקרנת הסרט במדינה/אזור בו הוא פועל, לפני שפונים למציגים להזמנה. תלוי באולפן שמפיץ את הסרט, האולפן עשוי להחזיק משרדים ברחבי העולם, בעצמם או בשותפות עם אולפן אחר, להפצת סרטים במדינות אחרות. אם אולפן מחליט לשתף פעולה עם מפיץ מקומי, בעת ההפצה יופיעו שמות שני הגורמים. המפיץ הזר עשוי לרכוש את הסרט לתקופה מסוימת, אך האולפן ישמור על זכויות היוצרים של הסרט. כאשר סרט מופק ומופץ על ידי חברת הפקה עצמאית ומפיץ עצמאי (כלומר מחוץ לאולפנים), בדרך כלל סוכן מכירות בינלאומי מטפל במכירת הזכויות הבינלאומיות לסרט. הסוכן הבינלאומי ימצא מפיץ מקומי בכל אזור בינלאומי וימכור לו את הזכויות הבלעדיות לסרט לתקופה מסוימת אך באותו מקרה כמו שתואר לגבי האולפנים, חברת ההפקה תשמור על זכויות היוצרים של הסרט. כלומר, למפיץ באזור מסוים יש את הזכות הבלעדית לנצל את הסרט במדיות שונות (קולנוע, טלוויזיה, בידור ביתי וכו') לתקופה מסוימת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Article on Kantar Media movie advertising estimates
- ^ Marich, Robert. Marketing To Moviegoers: Third Edition (2013), SIU Press, p.277-78