הקנטה
הקנטה מתאפיינת במגוון רחב של משמעויות והקשרים, המתבטאים בעיקר בתוך שלושה תחומים מרכזיים בינאישיים: שובבות, פגיעה וחינוך. הקנטה יכולה לגרום להשלכות שונות, תלוי בצורת השימוש ובמטרה המבוקשת מאחוריה. [1] במקרים בהם ההקנטה אינה מתקבלת בהבנה ובסבלנות, היא עלולה להיתפס כהתעמרות או הטרדה, במיוחד בסביבות כמו מקומות עבודה ובתי ספר, ולעיתים אף כבריונות או התעללות רגשית. כאשר הפעולה מתבצעת בצורה פומבית, ייתכן שתתפרש כפעולה של השפלה. מצד אחר, ההקנטה יכולה לשמש ככלי חינוכי, כאשר היא מנוצלת כאמצעי ללמידה בלתי פורמלית. בחלק מהקהילות הילידיות באמריקה, מבוגרים מקנטים את הילדים באופן שובב כדי להדגים וללמד אותם על השפעת התנהגותם השלילית על הקהילה. הילדים בקהילות אילו לומדים גם על ידי התבוננות ושיתוף פעולה עם הסביבה החברתית שלהם, שיטה זו של למידה בלתי פורמלית נבדלת מהשיטות בהן ילדים מהמערב האמריקאי רגילים ללמוד. שיטות אלו כוללות חלוקת אחריות ושיתוף פעולה אקטיבי עם מבוגרים ועמיתים, מה שמבדיל אותן מהלמידה הרשמית שמתמקדת יותר בהוראה מכוונת מצד המבוגרים.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשים יכולים להקניט אחד את השני בנושאים כמו המראה החיצוני, משקל, התנהגות, מצב משפחתי, מגדר, אמונות, בריאות או יכולות רפואיות, לבוש, ורמת האינטליגנציה.[2] מבחינת הקורבן, סוג זה של הקנטה עלול להיות פוגע, ללא קשר לכוונה המקורית של המקניט.
כמו כן, ישנה האפשרות להקניט בעלי חיים. מסוימים מהם, כמו כלבים וחתולים, שעלולים לפרש את ההתנהגות הזו כמשחק או כהטרדה, בהתאם לסיטואציה.
הקנטה יכולה להתבטא גם דרך בריונות מילולית או התגרות. התנהגות זו נועדה להסיח את דעתו, להפריע, להעליב, לעצבן, לכעוס, להטריד, להרגיז או לעצבן את הנמען. בגלל שזה פוגע, זה שונה מבדיחות ובדרך כלל מלווה במידה מסוימת של דחייה חברתית .
פרופסור דכר קלטנר משתמש במחקר הקלאסי של פנלופי בראון על ההבדל בין תקשורת ישירה, פנים אל פנים, לבין תקשורת עקיפה, כגון שיחות טלפון או התכתבויות, כדי להדגים איך אנשים צריכים ללמוד לקרוא את טון הקול והבעות הפנים של אחרים כדי להבין את התגובות המתאימות להקנטה.[3]צורה נוספת של הקנטה היא להעמיד פנים שהאדם נותן משהו שהאחר רוצה ולא באמת לתת, או לתת לו לאט מאוד. זה נעשה בדרך כלל על ידי מעורר סקרנות או תשוקה, וייתכן שלא כרוך למעשה בכוונה לספק או לחשוף. ניתן לכנות צורה זו של הקנטה "מגרה", על שם סיפורו של טנטלוס. גירוי הוא בדרך כלל שובב בקרב מבוגרים, אם כי בקרב ילדים זה יכול להזיק, למשל כאשר ילד אחד לוקח רכוש של ילד אחר ולא מחזיר לו. זה נפוץ גם בפלירטוטים והיכרויות.
לדוגמה, אדם שמתעניין במישהו אחר מבחינה רומנטית עלול לדחות מקדמה בפעם הראשונה כדי לעורר עניין וסקרנות, ולתת בפעם השנייה או השלישית.
האם הקנטה היא שובבה או פוגעת או מחנכת נתונה במידה רבה לפרשנות של האדם שמתגרה בו. אם האדם שמתגרה בו מרגיש פגוע, אז ההקנטה פוגעת. הבדל בכוח בין אנשים עלול גם להפוך את ההתנהגות לפוגעת ולא לשובבה. אבל בסופו של דבר, אם מישהו תופס את עצמו כקורבן של הקנטה, וחווה את ההקנטה כלא נעימה, אז זה נחשב כפוגע. אם כוונות ההורים חיוביות, כמו בקהילות רבות של ילידים אמריקאים, אזי ניתן לראות בהקנטה לקהילה כלי חינוכי. הילד יכול או לא מבין את זה כרגע. אם האדם השני ממשיך לעשות זאת לאחר שהתבקש להפסיק, זו סוג של בריונות או התעללות.
דרך נוספת להסתכל על הקנטה היא כהשתקפות כנה על הבדלים, המתבטאת בצורה מבודחת במטרה "לנקות את האוויר". זה יכול לבטא נחמה עם האחר שיכולה לנחם. בניגוד להיות נחמד לפנים של מישהו תוך הערות מזלזלות מאחורי הגב, הקנטה יכולה להיות דרך לבטא הבדלים בצורה ישירה במקום להפנים אותם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Reddy, V. (1991). Playing with others' expectations: Teasing and mucking about in the first year. (pp. 143-158) Basil Blackwell, Cambridge, MA.
- ^ Kowalski, R. (2000). I was only kidding: Victim and perpetrators' perceptions of teasing. Personality and Social Psychology Bulletin, 26, 231-241.
- ^ Keltner, Dacher (5 בדצמבר 2008). "In defense of teasing". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה)