אינטליגנציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אינטֶליגנציה היא מכלול הכישורים שבאמצעותם ניתן לפתור בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. הגדרה אחרת או נוספת היא "יכולת להבין דבר מתוך דבר" וכן "יכולת להבחין בין דבר לדבר". מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה הוא במילה הלטינית intelligere, שמשמעה לבחור, להחליט, להבחין. הגדרות רבות של אינטליגנציה מבוססות על משמעות זו.

תחילת חקר האינטליגנציה בפעילותם של הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינה, ואחריו הפסיכולוג האמריקאי דייויד וכסלר. קדם להם כבר בסוף המאה ה-19 אחיינו של צ'ארלס דרווין, פרנסיס גלטון, שהדגיש, ללא הצדקה, היבטים גופניים פיזיים והקשר בינם לבין מנת המשכל, אך אף על פי כן תרם לתחילת דרכו של המחקר.

חקר האינטליגנציה נערך לרוב בקרב בני אדם, אך סימנים לאינטליגנציה ניצפו גם בקרב בעלי חיים וצמחים. קיימת גם אינטליגנציה מלאכותית אותה יוצרים בקרב מכונות.

סוגי אינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריימונד קאטל מבחין בין שני סוגים של אינטליגנציה:

  • אינטליגנציה נוזלית - הינה היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים. המתאם בין סוג זה לבין הגורם הכללי g הינו גבוה מאוד. סוג זה של אינטליגנציה מפסיק להתפתח בסביבות גיל 18, ולא נמצאה תמיכה מחקרית עד כה לכך שהוא מושפע מגירויים סביבתיים.
  • אינטליגנציה גבישית - שהינה הצטברות של ידע ומיומנויות. רכיב זה של האינטליגנציה מושפע מאוד מהסביבה וממשיך להתפתח כל ימי חיינו.

מחלות הגורמות לשיטיון (דמנציה) מובילות לפגיעה בשני סוגי האינטליגנציה.

ברוב המקרים שני סוגי האינטלגנציה באים יחדיו.

רוברט סטרנברג מטעים שלושה מרכיבי אינטליגנציה: המסוגלויות הקוגניטיביות הבסיסיות (זיכרון, עיבוד, שליפת מידע וכדומה), ניסיון ולימוד והקשר תרבותי.

הווארד גרדנר הגה את רעיון האינטליגנציות המרובות המציע פתרון אלטרנטיבי למדדי האינטליגנציה המסורתיים ועל פיו קיימים מספר מדדים מורחב המורכבים מאינטליגנציה לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית-תנועתית, מוזיקלית, תוך-אישית, בין אישית ונטורליסטית.

אינטליגנציה - מקורה ומשמעותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדידת אינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחני האינטליגנציה מחולקים לכמה קטגוריות: כמותיים, מילוליים, מרחביים, מעשיים ועוד. הציונים בכל הסוגים נמצאים במתאם חיובי אלה עם אלה. למעשה, ישנו קשר חיובי בין כל שני מבחני יכולת מנטלית שאדם מבצע, כולל מבחני מהירות פשוטים. תופעה זו מכונה בשם קשר חיובי רב פנים. צ'ארלס ספירמן טבע את המונח "גורם g" כדי להסביר תופעה זו, ולפיו ישנו גורם קוגניטיבי אחד (אם כי לא יחיד) העומד בבסיסם של תהליכי פתרון בעיות רבים.

כיום קיימות שיטות מדידה פורמליות של אינטליגנציה, כלומר, דרכים לתת אמת מידה כמותית ליכולתו השכלית של האדם לפתירת בעיות, בלא התייחסות למכלול אישיותו וערכיו.

מנת משכל, המוכרת גם בשם (I.Q (intelligence quotient, היא הערך המקובל לביטוי רמת האינטליגנציה של האדם. מנת המשכל באוכלוסייה מתפלגת נורמלית, כשהממוצע (שהינו גם החציון) מוגדר כ-100 ועל בסיס הגדרה זו סטיית התקן היא 15 (ויש האומרים 16).

נמצא מתאם, אם כי לא גבוה, בין מהירות ההולכה החשמלית לבין האינטליגנציה. מתאמים נוספים, לא גבוהים, נמצאו בין היחס מוח-גוף לבין מנת המשכל. גם הפעילות המטבולית במוח נמצאה קשורה לאינטליגנציה במידת מה.
בעבר נטען כי אין אפיון מיוחד וחד משמעי שיבדיל מוחם של גאונים מפורסמים ממוחם של אחרים. ואילו דניס גרליק (Garlick, 2002) טוען כי במוחו של אלברט איינשטיין נמצאה רמה גבוהה בהרבה של קישורים בין נוירונים, לעומת מספר הקישורים (הגבוה מאוד) במוחו של אדם רגיל. טענתו מחוזקת על ידי ממצאים כי אצל סובלים מפיגור ישנה התפתחות מאוחרת ומוגבלת של קשרים בין נוירונליים במוח.

חישוב אינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י מבחני בינה סימון והפיתוח של שטרן - מנת המשכל מציינת את היחס שבין גילו השכלי של הילד (רמת ביצועו במבחן) לבין גילו הכרונולוגי. הנוסחה לחישוב אינטליגנציה תהא כלהלן:
מנת משכל = גיל שכלי / גיל כרונולוגי * 100

עפ"י מבחני וקסלר, אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה. על כן, לפי מבחנים אלו, הכושר השכלי מורכב מכישורים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה (גורם הS). לדוגמה, היכולת המילולית (S1) אינה תלויה ביכולת הביצועית (S2) ועל כן ניתנים למבחן כמה ציונים נפרדים:
• ציון נפרד לכל אחד מהכשרים השכליים שבודקים תת-המבחנים.
• הציון לרמת המשכל בתחום המילולי.
• הציון לרמת המשכל בתחום הביצועי.
• הציון לרמת המשכל הכללית.

אינטליגנציה בשלבי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על התפתחות החשיבה ומנת המשכל בילדות ראו התפתחות קוגניטיבית.

מידת ההצלחה במבחני אינטליגנציה עולה עד תחילת שנות העשרים לחיים בקצב מהיר. בעבר חשבו שבתקופת גיל זו מגיעה מנת המשכל לשיא, אולם כיום מקובל להניח שהעלייה באינטֶליגנציה הגבישית אינה נעצרת וממשיכה בקצב מתון עד גיל העמידה.

בגיל מבוגר (75 ומעלה) מתחילה ירידה ניכרת ביכולות הקוגניטיביות, אך מידתה המדויקת שונה מאדם לאדם. כיום נהוג לראות בירידה זו השפעה של מחלות נוירולוגיות וניווניות (כגון מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון), גם אם המחלה עדיין לא אובחנה אצל האדם.

אינטליגנציה ותורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדלים בין אישיים באינטליגנציה נובעים הן מתורשה והן מהשפעות סביבתיות. יש הערכות שהשפעת התורשה היא 40%-70%, ושהבדלים תורשתיים אלו נובעים מהבדלים פיזיולוגיים–נויורולוגיים במערכת העצבים. מחקרים בקרב תאומים זהים שגודלו בנפרד מראים על התאמה גבוהה מאוד באינטליגנציה (מתאם 0.72 בממוצע). בקרב תאומים זהים שגודלו יחד המתאם אף גבוה יותר (0.9), ויש הטוענים שהוא כמעט ואינו שונה מהנתונים המתקבלים עבור אדם אחד המבצע את אותו המבחן פעמיים.

מחקרים מראים שחלקו של המרכיב התורשתי באינטליגנציה עולה עם הגיל - נראה שהשפעת הסביבה על האינטליגנציה בגיל הילדות גבוהה יותר מאשר השפעתה בבגרות.

שאלת היחס בין המרכיב התורשתי למרכיב הסביבתי באינטליגנציה היא שאלה טעונה פוליטית, ועומדת במרכז מחלוקות חברתיות-פוליטיות רבות בימינו (ראו להלן).[דרוש מקור]

משמעות האינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות מבחני IQ של האוכלוסייה המראות את "עקומת הפעמון"

נמצא מתאם בין תכונות אישיות והצלחה בחיים לבין אינטליגנציה. האינטליגנציה היא המנבא הטוב ביותר להישגים אקדמיים[1]. כמו כן, פשיעה נפוצה הרבה יותר אצל בעלי אינטליגנציה נמוכה ואילו תוחלת החיים ושביעות רצון מנישואין, גבוהים יותר אצל בעלי אינטליגנציה גבוהה. קיים מתאם בינוני בין הערכת מעביד לבין רמת האינטליגנציה, קיים מתאם גבוה מאוד בין יוקרתו של מקצוע לבין ממוצע האינטליגנציה של העוסקים בו.

טענה שנויה במחלוקת שהועלתה בספר "עקומת הפעמון" (ראו להלן) היא שהצלחתו בחיים של אמריקני קשורה למנת המשכל שלו הרבה יותר מאשר לכל גורם אחר - אתני או חברתי.

לפי 39 מחקרים אשר נערכו בין השנים 1927 ו-2002, וכן במחקר שנערך ב-1998 על ידי מדענים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ואוניברסיטת מדינת קליפורניה, נמצא יחס הפוך בין רמת האינטליגנציה וההשכלה לבין מידת האמונה הדתית. בספרו יש אלוהים? (2006) מסיק ריצ'רד דוקינס: "ככל שעולה רמת האינטליגנציה וההשכלה, כך קטן הסיכוי שהאדם יהיה דתי או יחזיק באמונות מכל סוג".‏[2][3][4]

נראה שהשפעתה החיובית של אינטליגנציה נעצרת בסף מסוים, וגאונים מופלגים ידועים דווקא באישיותם המעורערת ובהפרעות נפשיות. דוגמה טראגית לחוסר ניצול של כשרון נותנת דמותו של ילד הפלא ויליאם ג'יימס סידיס.

תאוריות על אינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריות הפסיכולוגיות על אינטלגנטציה מתחלקות לשלוש משפחות:

  1. תאוריות מבניות (תיאורית ה-g של ספירמן, גורמים קבוצתיים של תורנסטון וגורמים קבוצתיים של קאטל והורן),
  2. תאוריות תהליכיות (תאוריות על הבסיס המוחי של דנקאן, תאוריות קוגניטיביות של אקרמן, השפעת תורשה מול סביבה של דיקנס ופלין),
  3. תאוריות חדשות (תיאורית האינטליגנציות מרובות של גארדנר, תיאורית האינטליגנציה וההתפתחות של אנדרסון והתאוריה הטריארכית של סטרנברג).
  • הגישה ההתפתחותית, המבוססת על תורתו של ז'אן פיאז'ה עוסקת בצורות החשיבה המאפיינות גילאים שונים
  • הגישה הקוגניטיבית עוסקת בתהליכי החשיבה
  • גישת הפסיכומטריקה המתבססת על מבחני אינטלגנציה וניתוחם
  • אינטליגנציה רגשית וחברתית (גולמן) המתבססת על חקר המוח, ומדגישה את חשיבות גורמים אלו בהתמודדות עם אתגרי הסביבה
  • התאוריה הטריארכלית (סטרנברג) אינטליגנציה מורכבת משלושה כשרי מרכזיים: יכולת אנליטית, יצירתית ומעשית
  • משאבי התודעה (קוסטה): אינטליגנציה היא סדרה של נטיות חשיבה שאדם יכול לבחור באילו מהן להשתמש בסיטואציה נתונה

מחלוקות בחקר האינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עקומת הפעמון ומבקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "עקומת הפעמון" מאת הרנסטיין ומארי, חולל שערורייה כשטען שאי הצלחתם של שחורים במבחני האינטליגנציה וה-SAT (המקביל האמריקאי לפסיכומטרי הישראלי) מקורה בסיבות גנטיות. טענה זו נתמכת במחקרים שמצאו כי ילדים שחורים שאומצו במשפחות לבנות היו בעלי סיכויים גבוהים יותר להתקדם ולהצליח, אך שיעור האינטליגנציה שלהם בבגרותם לא היה שונה במידה משמעותית מהממוצע אצל השחורים באמריקה.
עם זאת, החוקרים הציגו בספרם גם נתונים שאינם מתיישבים עם טיעונם על כך שהשפעת הסביבה הינה נמוכה מאוד. תרומתו הנוספת של הספר היא בסקירה המצוינת על התגבשות מבחני האינטליגנציה תוך הצגת המניעים לחקר זה הנעוצים בעבודתו של דרווין על התפתחות המינים.

מסקנות "עקומת הפעמון" שנויות במחלוקת חריפה, אך גם רוב קהילת הפסיכולוגים שאינה מקבלת אותן במלואן מודה שלעת עתה לא נמצאה דרך להעלאה קבועה ומשמעותית של ה-IQ על ידי התערבות סביבתית, גם אצל אלו שהשתתפו בתוכניות התערבות לשיפור האינטליגנציה מגיל ינקות.

אינטליגנציות מרובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוג הווארד גרדנר טען שהתייחסות לאינטליגציה כולה כמכלול אחד הינה חסרה מרכיבים בלתי מדידים כמותית ופיתח את גישת האינטליגנציות מרובות, ביניהן כאלו המתייחסות לתחום היכולות החברתיות והרגשיות. טענתו של גרדנר יסודה בכך שלמרות שקיימים מתאמים חיוביים בין כל סוגי מבחני האינטליגנציה, חלקם נמוכים במידה המצדיקה אבחנה ברורה ביניהם. בתחום החינוך אומצה גישה זו, אך בפסיכולוגיה ובפסיכומטריקה ההתייחסות אליה פחותה, בטיעון שהתאוריה של גרדנר חסרת ביסוס מחקרי. עם זאת התאוריה באה להדגיש את משקלם של הגורמים הבעייתים למדידה אמפירית אף שהם גורמים מהותיים ואינטגרליים באינטליגנציה האנושית. המדדים הנוכחיים אותם מונה גרדנר הינם אינטליגנציה לשונית-מילולית, לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית-תנועתית, מוזיקלית, תוך-אישית, בין אישית ונטורליסטית.
גרדנר עדיין שוקל מדד תשיעי, אינטליגנציה קיומית, אך לא הוסיף אותו עדיין.

אפקט פלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של ג'יימס פלין מראים כי האינטליגנציה הפכפכה הרבה יותר משנדמה, תופעה שכונתה "אפקט פלין".‏[5][6] פלין הציג עדויות כי ההישגים במבחני IQ בתחילת המאה היו נמוכים בממוצע ב-20 נקודות לעומת ההישגים הממוצעים כיום. תופעה זו ידועה כיום בשם "אפקט פלין". ישנם הסברים רבים ומגוונים למקורו של האפקט. יש חוקרים המסיקים מכך ששיפורים גדולים בחינוך ובתזונה עשויים להשפיע על מדדי אינטֶליגנציה, בעוד אחרים מציינים את הטלוויזיה ומשחקי המחשב כמפתחים יכולות מרחביות-ויזואליות שהובילו להעלאת הציונים.
עם זאת ההסבר המקובל ביותר הינו המיומנות של הנבחנים בביצוע מבחנים. בתחילת המאה העשרים מבחנים לא היו נפוצים ואנשים לא היו כה מתורגלים בביצועם, לעומת המצב כיום. בניגוד לפרשנים אחרים של ממצאיו, פלין עצמו אינו טוען כי בני האדם כיום חכמים מבני האדם שחיו לפני כמאה שנה.

אינטליגנציה מצליחה / התאוריה הטריארכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סטרנברג מאוניברסיטת ייל הוא אחד ממבקריה המרכזיים של התפיסה הפסיכומטרית. לטענתו, מבחנים פסיכומטריים מתמקדים במדידה היכולת האנליטית בלבד (ולא מתייחסים ליכולת יצירתית ומעשית), וגם תחום זה אינו נמדד כהלכה. לטענתו העובדה שהממסד האקדמי מסתמך על מבחנים פסיכומטריים כממיינים, יוצרת עיוות כפול: ברמה האישית היא יוצרת העדפה לבעלי יכולות ספציפיות ומקפחת בעלי יכולות אחרות לא פחות חשובות, וברמה החברתית - כלכלית, מביאה לאי מיצוי פוטנציאל הצמיחה, היות שנוצר חסם כניסה לפוזיציות משפיעות בעולם הכלכלה, בפני אנשים יצירתיים ומעשיים.

אינטליגנציה בחיי המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים שקיים רובד של אינטליגנציה "מעשית" בעל השפעה מהותית על ההצלחה בחיים, אך כזה שאינו נמדד במבחני אינטליגנציה. למשל, בקרב מהמרים על סוסים התברר שאלו המצליחים יותר היו בעלי יכולות לבצע הערכות מתוחכמות ביותר, אך כישרון זה היה מוגבל לתחום הימורי הסוסים בלבד ולא השתקף במבחני אינטליגנציה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנציקלופדיה להתנהגות האדם, כרך 2 ("עולם הילד"), פרק 13- "מבחני מנת מישכל (I.Q.) לילדך". הוצאת רביבים, 1980.
  • ברוך נבו, אינטליגנציה אנושית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1997.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Von Stumm, S., Hell, B., & Chamorro-Premuzic, T. (2011). The Hungry Mind Intellectual Curiosity Is the Third Pillar of Academic Performance. Perspectives on Psychological Science, 6(6), 574-588.
  2. ^ שחר שילוח, מחקר חדש קובע: יש שכל אין אלוהים, באתר nrg מעריב, 18 ביוני 2008
  3. ^ Graeme Paton,‏ Intelligent people 'less likely to believe in God', באתר עיתון דיילי טלגרף, 11 ביוני 2008
  4. ^ Edward J. Larson ו- Larry Witham,‏ Leading scientists still reject God, באתר The Unofficial Stephen Jay Gould Archive (לקוח מכתב העת Nature כרך 394 מספר 6691, עמוד 313, 1998)
  5. ^ נעמי דרום, הילד שלך יותר חכם ממך, בערך, באתר הארץ, 3 באפריל 2013
  6. ^ ג'יימס פלין: למה רמת ה-IQ שלנו גבוהה יותר משל סבינו, באתר TED