הרפורמה הכלכלית בברית המועצות (1965)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפורמה הכלכלית בברית המועצותרוסית: Экономи́ческая рефо́рма 1965 года) הייתה רפורמה נרחבת בניהול המשק שבוצעה בשנים 1965–1970. היא ידועה גם כרפורמת קוסיגין (שהיה ראש הממשלה באותן שנים) ובמערב כרפורמת ליברמן (שפרסם לראשונה את העקרונות).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת מחצית שנות ה-60 כלכלת ברית המועצות כללה כ-300 ענפי תעשייה, 47 אלף מפעלים וארגונים כלכליים וכ-12,800 חברות בנייה. ראשי המשק ניסו למצוא דרך לניצול מלא של יתרונות הכלכלה הריכוזית. לצורך כך הם חיפשו דרכים לשיפור אפקטיביות של שעות העבודה וניצול מרבי של המשאבים. היה ברור שהשיטה הקיימת אינה גורמת למנהלי המפעלים לעלות את התפוקה ולהכניס לשימוש שיטות ייצור מתקדמות. כמו כן הדעה הרווחת הייתה ששינוי שבוצע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בסוף שנות ה-50 כאשר הוא ביטל משרדי תעשייה ענפיים כלל-ארציים ובמקומם הקים מועצות אזוריות לניהול המשק נכשל.

עקרונות הרפורמה פורסמו לראשונה על ידי פרופסור לכלכלה של אוניברסיטת חרקוב יבסיי ליברמן במאמרו בעיתון פראבדה. מספר כלכלנים סובייטים בולטים תמכו בעקרונות שפרסם ליברמן. לצורך בדיקה יישומית של העקרונות, הם הופעלו במספר מפעלים כניסיון ניהולי והצלחות היו מהירות. כחלופה אחרת הוצאו רעיונות של כלכלן ויקטור גלושקוב שהציע להכניס את כול הנתונים למערכת מיחשוב מתקדמת. לאור העלויות הגבוהות של יישום רעיונותיו הם לא התקבלו.

עקרונות הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה התבססה על 5 עקרונות:

  • ביטול מועצות אזוריות לניהול המשק שהוקמו בשנת 1957.
  • הקטנה של מדדים תכנוניים של המפעל מ-30 ל-9.
  • הרחבת חופש כלכלי של ארגונים כלכליים. כול מפעל היה יכול להחליט בעצמו על איזה פריטים הוא מתרכז בקו הייצור ולחתום על חוזים דו-צדדיים עם מפעלים אחרים. הפרת חוזה מסוג זה הייתה מלווה בקנס כבד.
  • בראש הערכת פעילות הארגון הועמדו רווח וכלכליות. על חשבון הרווחים מפעל היה יכול להפנות כספים לרווחת העובדים.
  • מערכת המחירים הייתה צריכה לאפשר יעילות כלכלית של הארגון.

בתחום החקלאות, מחירים שבהם הממשל קנה תוצרת חקלאית הוגדלו פי 2, היה ניתן לשלם בנפרד לסחורה שסופקה מעבר לתוכנית והוקטנו באופן ניכר עלויות חלקי חילוף למכונות חקלאיות.

תיאור השיטה החדשה נכלל בחוקה חדשה שאושרה בשנת 1977.

יישום הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישום הרפורמה בוצע במהלך חומש עד לשנת 1970. באפריל 1969 בשיטה חדשה פעלו 32 אלף מפעלים שיצרו כ-77% מכלל תוצרת של המדינה. בחומש זה גידול התוצרת התעשייתית הגיע לכ-6.1% בשנה וזו הייתה רמה גבוהה מאוד שלא הושגה באף חומש אחר במהלך תקופת שלטונו של ליאוניד ברז'נייב.

אומנם לאחר שנת 1970 קידום הרפורמה נעצר. לכך היו מספר סיבות: ניקולאי פודגורני התנגד לתחילת הרפורמה, ניקולאי טיחונוב שהייתה לו השפעה גדולה על הכלכלה היה יריב של קוסיגין, דמיטרי אוסטינוב דרש הגדלה של משאבים שמופנים לפיתוח תעשייה ביטחונית. הגדלת רווחים ממכירת נפט השפיעה גם על התמריצים לשיפור יעילות המשק. בשנת 1971 אלכסיי קוסיגין ציין בשיחה עם ראש ממשלת צ'כוסלובקיה שקידום הרפורמה הופסק ובניהול המשק נמצאים אנשים שלא מעוניינים לקדם אותה.