השישייה הדורית
השישייה הדורית' (ביוונית עתיקה: Δωρικὴ Ἑξάπολις) הייתה קונפדרציה פוליטית ודתית של שש ערי-מדינה ממוצא דורי בדרום-מערב אסיה הקטנה ובאיי הים האגאי הדרומיים (אזור שנודע בעת העתיקה כ"דוריס שבאסיה"). הפדרציה נוסדה סביב המאה ה-11 לפנה"ס וכללה את הערים קוס, קנידוס(אנ'), הליקרנסוס ושלוש ערי האי רודוס: לינדוס, יאליסוס וקמירוס. הברית הגיעה לקצה סביב שנת 560 לפנה"ס, כאשר הליקרנסוס הורחקה ממנה בעקבות חילול קודש, והפדרציה אורגנה מחדש כ"חמישייה הדורית".
פולחן אפולו והמעבר לחמישייה הדורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברות השישייה הדורית נהגו לחגוג פסטיבל משותף שכלל משחקים תחרותיים, אשר נערכו בצוק הטריופי (Triopian promontory) סמוך לקנידוס, לכבודו של אפולו הטריופי. הפרסים שחולקו למנצחים במשחקים אלו היו טריפודים (חצובות) עשויים נחושת. על פי הנוהג הדתי והמסורת של הפדרציה, המנצחים לא היו רשאים לקחת את הטריפודים לביתם, אלא נדרשו להקדיש אותם באותו הרגע במקדש אפולו המקומי[1].
הפיכתה של השישייה ל"חמישייה דורית" (Doric Pentapolis) התרחשה כאשר אזרח מהליקרנסוס בשם אגאסיקלס (Agasicles) ניצח במשחקים, אך הפר את הכלל הקדוש, לקח את טריפוד הנחושת לביתו הפרטי ותלה אותו שם. בעקבות הפרה זו של מנהג המקום והפגיעה בכבוד האל, חמש הערים האחרות של הברית הענישו את הליקרנסוס והדיחו אותה מן הפדרציה המשותפת[2].
המשפט הימי והחוק הרודיאני
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחלק מהפעילות המסחרית הענפה של ערי השישייה הדורית בים התיכון, התפתח באי רודוס (שהיה מיוצג בפדרציה על ידי שלוש ערים) קובץ חוקים ימיים נודע המכונה "החוק הרודיאני" (Lex Rhodia). חוק זה, שנוסח ככל הנראה בין השנים 1000 ל-800 לפנה"ס הסדיר את עקרונות הסחר וההגנה הכלכלית מפני סיכוני הים[3].
החוק הרודיאני הניח את היסוד העתיק ביותר למושג הביטוח המודרני דרך עקרון "ההיזק הכללי" (General Average). לפי עיקרון זה, המתועד מאוחר יותר בדיגסטה של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, אם סחורה של אחד הסוחרים הוטלה אל המים כדי להקל על משקל הספינה ולהצילה מטביעה, כלל הסוחרים והבעלים שנהנו מהצלת הספינה ישתתפו בכיסוי האובדן באופן יחסי[4]. עקרון משפטי זה מהווה עד ימינו אבן יסוד במשפט הימי הבינלאומי ובדיני הביטוח.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
