רודוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רודוס
Ρόδος
Lindos rhodes.jpg
העיר לינדוס, בדרום מזרח האי רודוס
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים האגאי
36°10′0″N 28°0′0″E / 36.16667°N 28.00000°E / 36.16667; 28.00000קואורדינטות: 36°10′0″N 28°0′0″E / 36.16667°N 28.00000°E / 36.16667; 28.00000
ארכיפלג האיים הדודקאנסיים
נתונים מדיניים
מדינה יוון
Rhodos topo.png
טופוגרפיה של רודוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רודוס, מבט כללי
נמל העיר רודוס
רודוס, צריח בחומת העיר
רודוס, סימטה בעיר

רוֹדוֹסיוונית: Ροδος‏, הגייה Ródos) הוא אי יווני בים האגאי המהווה חלק מהאיים הדודקאנסיים. האי הוא המזרחי ביותר בין איי יוון המרכזיים בים האגאי. רודוס הוא בירת פרובינציית רודוס. אורכו כמאה קילומטר ורחבו המרבי הוא כארבעים קילומטר. שטח האי כ-1,400 קמ"ר והוא שוכן במרחק 17.7 ק"מ מערבה לטורקיה, בין היבשת היוונית לקפריסין. ב-2011 אוכלוסיית האי מנתה 115,490 תושבים, מתוכם כ-50,000 מתגוררים בעיר רודוס המשמשת כבירתו. העיר השנייה בגודלה היא יאליסוס שבה כ-12,000 תושבים.

באי נמצאו ממצאים רבים לתרבויות קדומות והוא ידוע מבחינה היסטורית בשל הקולוסוס של רודוס, אחד משבעת פלאי עולם ששכן בו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודוס, המצודה באי

האי יושב בתקופת האבן החדשה המאוחרת, בערך בשנת 4000 לפנה"ס. במאה התשיעית לפני הספירה היו במקום שלוש ערי מדינה עצמאיות פעילות ומשגשגות לינדוס, קמירוס ויאליסוס. העיר רודוס שהיא העיר הגדולה באי נבנתה מאוחר יותר בשנת 408 לפני הספירה על ידי שלוש הערים הוותיקות והיא הפכה לעיר המרכזית באי. בני המקום דברו באותה שפה וחיו באותה תרבות יוונית, בדרך כלל חיי שלום אך לפעמים נלחמו זה בזה. הערים היו מבוצרות מוקפות חומה ומבצרים. לכל עיר, במקום נישא, היה מקדש, כנהוג בערים היווניות. בערים היו גם מבני ציבור וממשל גדולים ומרשימים, שווקים ואצטדיון ספורט שבו התקיימו תחרויות מדי שנה.

בתקופה הרומית לא היה המקום בשיאו. מסעות הצלב הביאו לאי אבירים ונזירים אבל גם מלחמות עם השכנים מעבר לים. ב-1304 הוספיטלרים כבשו את האי והחזיקו בו עד 1522, כאשר האימפריה העות'מאנית כבשה את האי לאחר קרב קשה ועקוב מדם והאבירים עברו למלטה ומאז נקראים אבירי מלטה. הטורקים באו במאתיים ושמונים אוניות ואיבדו במלחמה כחמישים אלף איש. גם בצד הלטיני היו אלפי הרוגים.

ב-22 באפריל 1863 נפגע האי ברעידת אדמה קשה שהחריבה בתים רבים באי[1].

ב-12 במאי 1912 כבשו האיטלקים את רודוס[2], במהלך המלחמה האיטלקית-עות'מאנית[3]. במהלך התקופה בה שלטה איטליה הפשיסטית ברודוס, נעשו ניסיונות לכפות על תושבי המקום את התרבות האיטלקית. במלחמת העולם השנייה שימש האי כבסיס צבאי מבוצר שממנו קודמו ניסיונותיה של איטליה לבנות אימפריה ים תיכונית. לאחר כניעתה של איטליה לבעלות הברית, בספטמבר 1943, נעשה ניסיון בריטי, כחלק ממערכת הדודקאנס בה ניסו הבריטים להחזיק באיי הדודקאנס, להצניח במקום צנחנים שיחברו אל 40,000 החיילים האיטלקים ששהו במקום, ויחזיקו מעמד כנגד הגרמנים. הגרמנים הגיבו במהירות וכבשו את האי בתחילת ספטמבר 1943. הגרמנים החזיקו באי עד לסוף המלחמה. לאחר המלחמה הושלט באי שלטון צבאי בריטי, וב-1948 הוחזר האי לשליטת היוונים.

יהדות רודוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה מפוארת ועתיקה. בנימין מטודילה כתב שמצא באי ארבע מאות יהודים. הרב עובדיה מברטנורא עבר באי בשנת רמ"ז וציין לשבח את השכלתם של יהודי האי. לאחר כיבוש האי בידי סולימאן הראשון בשנת 1522 הוטב מעמד היהודים ומספרם באי גדול[4]. בין השאר, קלט האי ממגורשי ספרד. לקראת סוף המאה ה-19 היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגדולה באי, כשקהילתם מונה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף יושביו.[5] בתחילת המאה העשרים עזבו יהודים רבים את רודוס, בחיפושיהם אחר פרנסה טובה יותר, או מפחד הכרזת החוקים האנטישמיים. בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית כ-4,000 איש מתוך 30,000 תושבי האי[6]. בשנת 1927 הוקם באי בית מדרש לרבנים בתמיכת הממשלה האיטלקית[4].

הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הביא אסון ליהודי רודוס, ו-1,673 מהם נשלחו לאושוויץ. רק 151 מהם שרדו. הקונסול הטורקי סלאחטין אולקומן, הצליח להציל כ-42 יהודים, בטענה כי הם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה. כיום נותרו כ-40 יהודים ברודוס, ובית כנסת קהל שלום בעיר רודוס הוא היחיד שפעיל בו.

ב-12 בינואר 1949 נפתחו שיחות שביתת הנשק בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב במלון השושנים ברודוס בחסותו של המתווך מטעם האו"ם ראלף באנץ'. השיחות הסתיימו ב-20 ביולי 1949 עם חתימת ההסכם עם סוריה, שהיה אחרון הסכמי שביתת הנשק שנחתמו.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעה חודשים בשנה, בקיץ ובעונות המעבר, פרנסת בני המקום מבוססת בעיקר על התיירות. בשאר חודשי השנה, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, הם עוסקים בעבודות בנייה, אחזקה וחקלאות, ומשום כך, רובם המוחלט של אתרי התיירות מושבתים בחורף, וכן כמחצית מהחנויות סגורות בתקופת החורף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רודוס, קוס והאיים הדודקנסיים, הוצאת שטיינהרט-קציר.
  • מדריך קנמן רודוס + מפה, הוצאת ספרי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רעש הארץ באי רודוס, הכרמל, 5 ביוני 1863
  2. ^ האויב בארכיפלגוס, החרות ירושלים, 31 במאי 1912
  3. ^ גורלו של האי רודוס, הזמן, 30 במאי 1912
  4. ^ 4.0 4.1 יצחק בן עטר, מכתב מרודוס, הצופה, 20 באוגוסט 1937
  5. ^ עיתון המגיד, אוגוסט 02, 1888
  6. ^ מצב היהודים באי רודוס, דואר היום, 26 באפריל 1933


Flag of Greece.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יוון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.