רודוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רודוס
Ρόδος
Flag of Rhodes Island.svg
Lindos rhodes.jpg
העיר לינדוס, בדרום מזרח האי רודוס
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים האגאי (יוון)
קואורדינטות 36°10′0″N 28°0′0″E / 36.16667°N 28.00000°E / 36.16667; 28.00000
ארכיפלג האיים הדודקאנסיים
שטח 1,410 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 115,490 (נכון ל־2011) תושבים
Rhodes map Hebrew.jpg
טופוגרפיה של רודוס ועיירות מרכזיות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוֹדוֹסיוונית: Ροδος‏, הגייה Ródos) הוא אי יווני בים האגאי המהווה חלק מהאיים הדודקאנסיים. האי הוא המזרחי ביותר מבין איי יוון המרכזיים בים האגאי. רודוס הוא בירת פרובינציית רודוס. אורכו כמאה קילומטר ורוחבו המרבי הוא כארבעים קילומטר. שטח האי כ-1,400 קמ"ר והוא שוכן במרחק 17.7 ק"מ מערבה לטורקיה, בין היבשת היוונית לקפריסין. ב-2011 מנתה אוכלוסיית האי 115,490 תושבים, מתוכם כ-50,000 מתגוררים בעיר רודוס המשמשת כבירתו. העיר השנייה בגודלה היא יאליסוס שבה כ-12,000 תושבים.

באי נמצאו ממצאים רבים מתרבויות קדומות והוא ידוע מבחינה היסטורית בשל הפסל הענק, הקולוסוס של רודוס, אחד משבעת פלאי העולם העתיק ששכן בו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי יושב בתקופת האבן החדשה המאוחרת, בערך בשנת 4000 לפנה"ס. במאה התשיעית לפני הספירה היו במקום שלוש ערי מדינה עצמאיות פעילות ומשגשגות לינדוס, קמירוס ויאליסוס. העיר רודוס, שהיא העיר הגדולה באי, נבנתה מאוחר יותר בשנת 408 לפנה"ס על ידי שלוש הערים הוותיקות והפכה לעיר המרכזית באי. בני המקום דברו באותה שפה וחיו באותה תרבות יוונית, בדרך כלל חיי שלום אך לפעמים נלחמו זה בזה. הערים היו מבוצרות מוקפות חומה ומבצרים. לכל עיר, במקום נישא, היה מקדש, כנהוג בערים היווניות. בערים היו גם מבני ציבור וממשל גדולים, שווקים ואצטדיון ספורט שבו התקיימו תחרויות מדי שנה.

בתקופה הרומית לא היה המקום בשיאו. מסעות הצלב הביאו לאי אבירים ונזירים אבל גם מלחמות עם השכנים מעבר לים. ב-1304 כבשו ההוספיטלרים את האי והחזיקו בו עד 1522, כאשר האימפריה העות'מאנית כבשה את האי לאחר קרב קשה ועקוב מדם. האבירים עברו למלטה ונקראו מאז אבירי מלטה. הטורקים באו במאתיים ושמונים אוניות ואיבדו במלחמה כחמישים אלף איש. גם בצד הלטיני היו אלפי הרוגים.

ב-22 באפריל 1863 נפגע האי ברעידת אדמה קשה שהחריבה בו בתים רבים.[1]

ב-12 במאי 1912 כבשו האיטלקים את רודוס,[2] במהלך המלחמה האיטלקית-עות'מאנית.[3] במהלך התקופה בה שלטה איטליה הפשיסטית ברודוס, נעשו ניסיונות לכפות על תושבי המקום את התרבות האיטלקית. במלחמת העולם השנייה שימש האי כבסיס צבאי מבוצר שממנו קודמו ניסיונותיה של איטליה לבנות אימפריה ים תיכונית. לאחר כניעתה של איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943, נעשה ניסיון בריטי, כחלק ממערכת הדודקאנס בה ניסו הבריטים להחזיק באיי הדודקאנס, להצניח במקום צנחנים שיחברו אל 40,000 החיילים האיטלקים ששהו במקום, ויחזיקו מעמד כנגד הגרמנים. הגרמנים הגיבו במהירות וכבשו את האי בתחילת ספטמבר 1943, והחזיקו בו עד לסוף המלחמה. לאחר המלחמה הושלט באי שלטון צבאי בריטי, וב-1948 הוחזר האי לשליטת היוונים.

יהדות רודוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות רודוס

לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה מפוארת ועתיקה. בנימין מטודלה כתב שמצא באי ארבע מאות יהודים. הרב עובדיה מברטנורא עבר באי במסעו לארץ ישראל בשנת ה'רמ"ז (1487) וציין לשבח את השכלתם של יהודי האי. לאחר כיבוש האי בידי סולימאן הראשון בשנת 1522 הוטב מעמד היהודים ומספרם באי גדל.[4] בין השאר, קלט האי ממגורשי ספרד. לקראת סוף המאה ה-19 היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באי, וקהילתם מנתה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף תושביו.[5] בתחילת המאה העשרים עזבו יהודים רבים את רודוס, בחיפושיהם אחר פרנסה טובה יותר, או מפחד הכרזת החוקים האנטישמיים. בשנת 1930 מנתה הקהילה היהודית כ-4,000 איש מתוך 30,000 תושבי האי.[6] בשנת 1927 הוקם באי בית מדרש לרבנים בתמיכת הממשלה האיטלקית.[4]

הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הביא אסון ליהודי רודוס, ו-1,673 מהם נשלחו לאושוויץ. רק 151 מהם שרדו. הקונסול הטורקי, סלאחטין אולקומן, הצליח להציל כ-42 יהודים, בטענה כי הם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה. כיום נותרו כ-40 יהודים ברודוס, ובית כנסת קהל שלום בעיר רודוס הוא היחיד שפעיל בו.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעה חודשים בשנה, בקיץ ובעונות המעבר, פרנסת בני המקום מבוססת בעיקר על התיירות. בשאר חודשי השנה, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, הם עוסקים בעבודות בנייה, אחזקה וחקלאות, ומשום כך, רובם המוחלט של אתרי התיירות מושבתים בחורף, וכן כמחצית מהחנויות סגורות בתקופת החורף.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רודוס, קוס והאיים הדודקנסיים, הוצאת שטיינהרט-קציר.
  • מדריך קנמן רודוס + מפה, הוצאת ספרי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רעש הארץ באי רודוס, הכרמל, 5 ביוני 1863
  2. ^ האויב בארכיפלגוס, החרות ירושלים, 31 במאי 1912
  3. ^ גורלו של האי רודוס, הזמן, 30 במאי 1912
  4. ^ 4.0 4.1 יצחק בן עטר, מכתב מרודוס, הצופה, 20 באוגוסט 1937
  5. ^ עיתון המגיד, אוגוסט 02, 1888
  6. ^ מצב היהודים באי רודוס, דואר היום, 26 באפריל 1933