פליז

**פליז**
	משקולת נייר עשויה פליז בצורת קוביית משחק לצד דוגמאות של אבץ ונחושת
מרכיבים	נחושת, אבץ
טמפרטורת היתוך	מ-C° ‏902 בריכוז אבץ של 37% עד C° ‏1,065 בריכוז אבץ של 5%
צפיפות	מ-8.41 גרם/סמ"ק בריכוז אבץ של 40% עד 8.86 גרם/סמ"ק בריכוז אבץ של 5%
צבע	מאדום – בריכוזי נחושת גבוהים, ועד לצהוב – בריכוזי נחושת נמוכים

ערך זה עוסק במתכת. אם התכוונתם לבגד וחומר גלם לביגוד, ראו פליס.

פְּלִיז היא סגסוגת המורכבת מלפחות 50% נחושת ולכל היותר 45% אבץ.

פאזות

פחות אבץ - פאזה אלפא, שימושית מאוד (לדוגמה לאינסטלציה) ועמידה לקורוזיה.
יותר אבץ - פאזה אלפא-בטא, משמשת לעיבוד חם (אנ').
עודף אבץ
- פאזה בלתי יציבה בטמפרטורת החדר.
- פאזה בטא בטמפרטורה גבוהה מאוד. זו עדיין פאזה מוצקה כיוון שטמפרטורת ההתכה גבוה בהרבה.

מאפיינים

האבץ מגדיל את הקשיות ומחליש את המוליכות החשמלית. בנוסף, שיעור האבץ משפיע על הצבע הצהוב של הפליז.

שימושים

"משקולות הזהב" האקניות ממערב אפריקה הן למעשה משקולות פליז.

בעבר השתמשו בפליז ליציקה של תותחים, ידיות לדלתות וחפצי נוי כגון אהילים או פמוטות. פליז משמשת להכנת חלקים בייצור המוני שאינם נדרשים לעמידה בעומס, כמו חפצי נוי, תרמילי כדורים, מצפנים וכן לכלי נשיפה ממתכת (בתוספת ניקל, לא כציפוי). בנוסף, פליז משמשת לייצור מצילות זולות. ניתן לצפות חלקי פליז בציפוי ניקל לצורכי נוי (למשל באביזרי אמבט וידיות). שימוש נוסף של הפליז הוא ברכיבים הקשורים בהולכת מים ביתית בעיקר במכלולים של ברזים וכן במחברים שונים, משום שהרכב החומר (נחושת ואבץ) מפחית קורוזיה, ובכך מאריך את אורך החיים של האביזרים. הפליז נמצא בשימוש גם בגלגלי שיניים ובתחמושת, מכיוון שהחיכוך שלו נמוך והוא עמיד לשחיקה מכנית.

שמות

הפליז מוזכרת שלוש פעמים בתנ"ך: פעמיים בשם "נחושת קלל" – (דניאל י', ו', ויחזקאל א', ז'), ופעם אחת בשם "נחושת מוצהב" – (עזרא ח', כ"ז). בגמרא כתוב ששערי ניקנור היו עשויים מ"נחושת צהובה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח, עמוד א'), כלומר פליז. חנוכייה העשויה מפליז נחשבת מהודרת יותר מחנוכייה העשויה מנחושת טהורה, בגלל הדמיון לזהב (על פי האנציקלופדיה התלמודית, אף על פי שפליז זול מנחושת).

גיזרון

המילה מופיעה פעם אחת בספרות חז"ל, אך גם זה תלוי במחלוקת הגרסאות של כתבי היד של הגמרא. לפי כחצי מכתבי היד של הש"ס^[1] כתוב בגמרא: ”דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בארבעה זוזי ואבלע ליה חד זוזא.“ (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ג, עמוד ב'). אך לפי כתב יד מינכן 95 וכתב יד פירנצה הנוסח הוא דפליזא במקום דפרזלא. לא התברר מהי מילה זו, המופיעה רק פעם אחת בספרות חז"ל. רבנו חננאל פירש "נחושת מצופה זהב" ובספר הערוך מושוה לערבית فِلِزّ (פִלִזּ) שבדרך כלל פירושה מתכת ובדיאלקט נתך של נחושת – ומכאן הושאלה לפליז.^[^{דרוש מקור]}