התאבדויות חקלאים בהודו

התאבדות חקלאים בהודו זוכה לתשומת לב ציבורית^[1], עקב היקפה ומניעיה.

בשנת 2012 המשרד לרישום פשעים בהודו דווח על 13,754 התאבדויות של חקלאים. יחס המתאבדים נע בין 1.4-1.8 לכל 100,000 תושבים במשך תקופה של 10 שנים מ-2005. ביחס לשאר האוכלוסייה גבוה שעור ההתאבדות אצל חקלאים בכ-23%.

בהודו, כ-60% מהאוכלוסייה נשען על חקלאות כמקור פרנסה ישיר או עקיף, והיא מהווה כ-18% מהתוצר המקומי הגולמי. התאבדות חקלאים מהווה 11.2% מכלל ההתאבדויות במדינה. חוקרים העלו השערות שונות ולפעמים סותרות באשר לסיבה לתופעה, ביניהן אנומליות בגשמי המונסון, לחץ נפשי עקב חובות גדולים, גידולים מהונדסים גנטית, מדיניות ממשלתית, בריאות נפשית, בעיות משפחה, הרגלי שתייה והימורים ועוד.

בשנת 2020 חלה עלייה במקרי ההתאבדויות של חקלאים בהודו, וזו הייתה אחד הגורמים למחאת החקלאים.