הימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הימורים)

הימור הוא כל פעולה המערבת סיכון של כסף או רכוש, עם ניחוש הקשור במאורע בלתי ידוע, מתוך כוונה לזכות בסכום או רכוש גדול יותר. המאורע עליו מתבצע ההימור יכול להיות תוצאה עתידית של הגרלה אקראית (כגון תוצאת רולטה, קובייה, הטלת מטבע), התמודדות (כגון תחרות, אירוע ספורט, בחירות) או מערכת כאוטית (מזג אוויר, בורסה), ויכול גם להיות מצב קיים שאינו ידוע למהמר (כמו "מה נמצא מאחורי הוילון" בשעשועון עשינו עסק). הימור מוצלח הוא זה שבו הניחוש נמצא נכון (או בתחום המוגדר כהצלחה בהימור), ובמקרה זה המהמר זוכה בתמורה, שהיא לרוב מוגדרת מראש, אך יכולה להיות אקראית (כמו במכונת מזל או חישגד); אם הניחוש אינו נכון, המהמר מפסיד את הנכס שעליו הימר, כולו או חלקו.

המילה "הימור" יכולה להתייחס, בהשאלה, גם לכל פעילות שבה הסיכון גבוה וההחלטות שנעשות מתבססות על מידע לא שלם, וגם אם הנכס שאותו מסכנים אינו כסף או רכוש. לדוגמה, השקעה במניות, בחירת אסטרטגיה עסקית או צבאית, בחירת מסלול נסיעה מבין כמה אפשרויות, ואפילו החלטות במערכות יחסים.

הימורים הם תופעה מוכרת בתרבויות רבות משחר ההיסטוריה, ונחשבת לרוב לצורה של בילוי. הימורים יכולים להתבצע בין אנשים בודדים (במקרה זה קרוי ההימור לעיתים התערבות), אך הנטייה האנושית להמר מולידה אנשים וארגונים המספקים שירותי הימור ומתפרנסים מהם, כגון בתי קזינו, מפעל הפיס, וסוכנויות הימורים. הימורים יכולים להפוך להתנהגות התמכרותית ופוגעת, בשל הצורך של האדם להרוויח בצורה מהירה וקלה באופן יחסי.

סוגי הימורים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדאיות ההימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדד המשקף את רמת הכדאיות של ההימור הוא תוחלת הזכייה היחסית (בתיאור אינטואיטיבי, הסכום שצפויים לזכות בו, בממוצע, על כל שקל שמושקע בהימור). מדד זה מחושב בדרכים שונות בהתאם לסוג ההימור.

  • בהגרלה, שבה הפרסים אינם קבועים מראש, מדד זה ניתן לחישוב כשיעור הפרסים מתוך כלל ההכנסות. בהגרלה בקבוצה קטנה, שנעשה שלא מטרת רווח של המארגן, ניתן להגיע למצב שבו 100% של ההכנסות מחולק כפרסים. למשל, במצב שבו כל אחד מהמשתתפים שם סכום כלשהו בקופה, מוטל גורל והזוכה לוקח את כל הקופה. בהגרלות בהיקף רחב יותר שיעור הפרסים מתוך כלל ההכנסות קטן מ-100%, משום שחלק מההכנסות הולך לכיסוי הוצאות התפעול של ההגרלה וחלק אחר הוא רווחיו של המפעיל. ככל ששיעור זה נמוך יותר, כך ההפסד הכולל של המהמרים גדול יותר.
  • ברולטה, הפרס במקרה של זכייה הוא כפולה של סכום ההימור במספר התלוי בסוג ההימור (מספר בודד, תחום מספרים, צבע, וכו') באופן שהתוחלת היחסית ידועה וקטנה במעט מ-100%, מאחר שיש תוצאה אחת לפחות ("0", ולעיתים גם "00") שלא ניתן להמר עליה ולכן תגרום תמיד להפסד.
  • במשחק בלאק ג'ק משחקים מול מחלק שהתנהגותו מוגדרת מראש. התוחלת היחסית תלויה באסטרטגיה שבה נוקטים, וקיימות שיטות מפורטות שמבוססות על חישובים סטטיסטיים ומנסות להגיע לתוחלת זכייה גבוהה ככל האפשר. עם זאת, תוחלת הזכייה תמיד נמוכה מ-100%, אחרת למחלק (המייצג את הקזינו) לא כדאי לשחק.
  • בהימורים הכוללים מרכיבים אנושיים (כגון משחקים מרובי משתתפים, הימורי ספורט) או כאוטיים, תוחלת הזכייה אינה ניתנת לחישוב, כי אין מודל מתמטי המתאר היטב את ההימור. מארגני הימורים בספורט מציעים למהמר יחס הימורים עבור כל אירוע עליו הוא יכול להמר. מארגני הימורים יכולים לעיתים להבטיח שתוחלת הזכייה למהמר תהיה נמוכה מ-100% על ידי איזון בין מהמרים שונים וגביית דמי השתתפות. לדוגמה, אם מתקיים משחק בין קבוצה א' וקבוצה ב', וקיימים 100 מהמרים המעוניינים להמר על ניצחון של קבוצה א' ו-50 המעוניינים להמר על ניצחון של קבוצה ב' (בסכום קבוע לכל מהמר), המארגן יכול להציע יחס הימורים של 2:3 לניצחון של קבוצה א' ו-1:3 לניצחון של קבוצה ב', ולגבות דמי השתתפות קבועים מכל מהמר; כך המארגן למעשה מרוויח מהעמלות ללא סיכון כסף מצידו. סוכנויות הימורים גדולות מתמחות באיסוף מידע ובמודלים מתמטיים שאמורים לאפשר להן להרוויח גם ללא איזון הימורים.

רבים סבורים שהימורים הם התנהגות כלכלית שגויה, משום שתוחלת הזכייה היחסית תמיד קטנה מ-100%. זו גישה פשטנית, משום שהיא בוחנת רק את התועלת הכלכלית ומתעלמת מהמשקל שמייחס המהמר לתוצאות האפשריות: זכייה בפרס גדול לעומת הפסד ההשקעה ברכישת כרטיס. בנוסף לכך, חלק מהמהמרים אינם מונעים רק משיקולים כלכליים, אלא גם מתחושת הריגוש המלווה להימור[1] ומהתקווה להתעשרות מהירה. עם זאת, התעלמות מוחלטת משיקולים כלכליים יכולה להוביל להתמכרות.[2]

רגולציה של הימורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימורים מוגבלים על-פי חוק במרבית המדינות. ישנן ממשלות המארגנות הימורים בעצמן, באמצעות גוף הפועל מטעמן ומשתמש ברווחי ההימורים למטרות לאומיות. הימורים המאורגנים על ידי המדינה מתוארים לעיתים כמס רגרסיבי, מפני שרבים מקוני הכרטיסים הם האנשים הפחות אמידים בחברה. הסיכוי הקלוש לזכות בפרס הראשון בהימור כדוגמת הלוטו והעובדה שתוחלת הזכייה קטנה ממחיר הכרטיס הובילו לכינויים כמו "מס על טיפשות". הביטוי הוא רטורי (המשחק בלוטו הוא בהתנדבות; תשלום המיסים איננו בהתנדבות), אבל הוא בא לרמוז שמשחקי הימורים הם מנגנונים להעלאת ההכנסה הממשלתית, שתמשוך רק את הלקוחות שנכשלו לראות שהמשחק הוא למעשה עסקה גרועה.[3]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מותרים ההימורים רק באמצעות גופים שקיבלו רישיון לכך מהמדינה. בהתאם לכך אסורה הפעלת בתי קזינו,[4] אך פועלים שני גופי הימורים גדולים שחלק מהכנסותיהם מועבר לשימוש לטובת הציבור, מפעל הפיס והטוטו, המשתמשים בפרסום אינטנסיבי לשם פיתוי מהמרים להמר באמצעותם. לעיתים נערכות הגרלות בהיתר גם כחלק ממסעות פרסום אחרים. בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, על זכייה בהימור מוטל מס המקטין עוד יותר את תוחלת הזכייה ואת כדאיות ההימור.

בשנת 2007, תוקן חוק העונשין כך שנאסר על מכירת כרטיסי מפעל הפיס, טוטו ולוטו לקטינים עד גיל 18.[5][6]

למרות האיסור בחוק, מתקיימים בישראל הימורים, ומערכת האכיפה בישראל פועלת בתחום זה. לפי הערכות, תעשיית ההימורים הבלתי חוקיים בישראל גלגלה בתחילת שנות ה-2000 בין 3 ל-5 מיליארד שקל בשנה, בעיקר הימורי ספורט,[7] כתוצאה מפתיחת האפשרות להימורים באינטרנט.

הימורים באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשויות האכיפה הישראליות מתייחסות להימורים באינטרנט כנופלים במסגרת האיסור הכללי על הימורים במדינת ישראל.[8] רשויות החוק פועלות במספר מישורים נגד הימורים אלה: חסימת אמצעי תשלום לצורך ביצוע הימורים באינטרנט, חסימת העברות לחשבונות בנק זרים המזוהים כמשויכים למפעילי הימורים באינטרנט והגשת כתבי אישום ומעצרים של גורמים שונים שמעורבים בתעשייה זו.[9][10]

ביולי 2010 הוצא צו משטרתי שהורה לספקי אינטרנט לחסום גישה לשמונה אתרי הימורים. הצו התבסס על סעיף 229 לחוק העונשין, שקובע כי "מפקד משטרת מחוז במשטרת ישראל רשאי להורות על סגירתו של מקום משחקים אסור או מקום לעריכת הגרלות או הימורים". במשטרה טענו כי אתר אינטרנט הוא "מקום", ועל כן החוק חל עליו. בתגובה, הגיש איגוד האינטרנט הישראלי עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, שקיבל את טענתו, ופסק באפריל 2012 שלמשטרה אין סמכות להורות על חסימת אתרים. המשטרה ערערה לבית המשפט העליון, וזה דחה את הערעור ברוב של שניים נגד אחד, והותיר את ההחלטה על כנה.[11] בעקבות פסיקה זו חוקקה הכנסת העשרים את חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, המקנה למשטרה סמכות להורות על הסרת אתר אינטרנט או חסימת הגישה אליו, לשם מניעת ביצוע עבירות בתחומי זנות, סמים, הימורים וטרור.

עם זאת, למרות הפסיקה הנרחבת נגד הפעלת פלטפורמות הימורים בישראל דרך האינטרנט, נראה שישראלים שרק מעניקים שירות לפלטפורמות אלו, מבלי שהם מפעילים אותן באופן ישיר, אינם נמצאים בסכנה ממשית של העמדה לדין. אף על פי כן, עיסוק במתן שירותים לאתרי הימורים באינטרנט יכול להיות בעייתי מכיוונים אחרים, למשל קושי בפתיחת חשבון בנק למי שעוסק בתחום.[12]

מהבחינה המהותית, בתי המשפט ככלל תומכים בטיעון של רשויות האכיפה הישראליות כי האיסור הכללי על הימורים חל גם על הימורים באינטרנט, וכי איסור זה חל גם ביחס לפעילות הימורים באינטרנט המבוצעת כל כולה מחוץ לגבולות ישראל, על סמך רישיון רגולטורי שהוצא כדין, מהטעם שהמהמר הוא ישראלי.

בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הסינית מקובל מאוד לשחק משחקי לוח, דוגמת מה-ג'ונג, תמורת כסף; יותר מכך, אצל חלק מהסינים נחשב רק משחק שבו כסף מחליף ידיים כמשחק "אמיתי". עם זאת קיימת אצל הסינים דיכוטומיה בין הגדרת עיסוק במשחק חברתי, גם אם הוא מלווה בהפסד כספי ניכר, כ"משחק" (waan2 בג'וטפינג), מונח בעל משמעות חיובית המציין פעילות חברתית רצויה, לבין הגדרת העיסוק כ"הימור" (do2), מונח בעל משמעות שלילית המתאר התמכרות להימורים עד כדי פגיעה בחובותיו של האדם כלפי חבריו ומשפחתו. בשל הפופולריות של משחקי מזל אצל הסינים הייתה פעילות של הימורים נפוצה בסין, אם כי השלטונות ראו פעילות זו בעין רעה ולעיתים קרובות אסרו עליה.

במדינות האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימורים אסורים באופן רשמי במדינות האסלאמיות.

ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הימורים ברוסיה

הימורים ברוסיה חוקיים בארבעה אזורים ייעודיים - אזורי אלטאי, קרסנודר, קלינינגרד ופרימוריה. בשאר המדינה ההימורים אסורים.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל הימורים ביהדות אסורים והעיסוק הקבוע בהם נחשב לחמור אף יותר. העוסקים בהימורים מקצועיים נקראו בתלמוד "מפריחי יונים ומשחקים בקוביה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד ב') והיו פסולים לעדות מפני שנחשדו בגזל או מפני ששקעו בפעילות זו ולא עסקו ביישובו של עולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רותי לוי, ארבעה דברים שלמדנו על הימורים (הודות למדע), באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2016
  2. ^ תמי פרי-בר, כמו בסיגריות - מפעל הפיס צריך להזהיר מהתמכרות, באתר הארץ, 7 בינואר 2007
  3. ^ * מומי דהןההימורים של העניים מממנים את העשירים, באתר TheMarker‏, 6 בנובמבר 2016
  4. ^ יניב פגוט, למה לא לפתוח קזינו בישראל?, גלובס, ‏אוקטובר 2013
  5. ^ שחר אילןחוק חדש אוסר על מכירת כרטיסי מפעל הפיס, טוטו ולוטו לקטינים עד גיל 18, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2007
  6. ^ חוק העונשין (תיקון - איסור מכירת כרטיסי הגרלה לקטינים), התשס"ו-2006, הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור הגרלות לקטינים), התשס"ז-2006, חוק איסור מכירה של כרטיסי הגרלה והימורים לקטינים (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2007
  7. ^ רון קופמןפה זה לא הטוטו, באתר הארץ, 20 בפברואר 2002
  8. ^ הימורים באינטרנט, באתר פרקליטות המדינה
  9. ^ ברנע ג’פה לנדה ושות’, חקיקה ישראלית חדשה – חסימת אתרי אינטרנט להימורים מקוונים, ‏26 בספטמבר 2017
  10. ^ אלה לוי-וינריב, ‏14 חשודים בהעלמת מס בהיקף 4.6 מיליארד שקל, באתר גלובס, 9 בפברואר 2014
  11. ^ בית המשפט העליון: למשטרה אין סמכות להורות על חסימת אתרים, באתר איגוד האינטרנט הישראלי, ‏24 במרץ 2013
  12. ^ עו"ד צחי זך, סיכונים משפטיים לישראלים המעניקים שירותים לאתרי הימורים בחו"ל, לוגייד, ‏אוקטובר 2019