עיטוש

המונח "אפצ'י" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אפאצ'י (פירושונים).

עיטוש (נקרא בלשון העם גם אפצ'י) הוא פריצה חזקה של אוויר המגיע מהריאות ויוצא דרך האף והפה באופן לא רצוני.^[1]

זה רפלקס עצמאי שנמצא אצל האדם ובעלי חיים רבים. הוא יכול להיגרם על ידי חדירת חלקיקים זעירים לאף. העיטוש גורם ליציאת אוויר במהירות גבוהה מהפה ומהאף. מטרת העיטוש היא ניקוי דרכי הנשימה.

במהלך ההתעטשות ניתזות טיפונות אשר יכולות להכיל חיידקים מדבקים אצל אנשים חולים, לפיכך נהוג לכסות את הפה במהלך ההתעטשות, עד סוף המאה שעברה היה נהוג לכסות את הפה באמצעות מטפחת או כף היד, אולם בעקבות התובנה שהחיידקים נשארים על כף היד זמן מה, ולאחר מכן בעזרת היד אנו נוגעים בדברים רבים וכך מעבירים מחלות, בתחילת המאה העשרים ואחת החלו לכסות את הפה בעזרת גומץ המרפק. שיטה משלימה בה משתמשים בנוסף לכיסוי הפה, היות שכיסוי הפה לא עוצר את כל הטיפונות והחיידקים, הוא שינוי כיוון ההתעטשות, נהוג כיום גם להתעטש כלפי מטה, כדי שהחידקים יגיעו לכיוון הרצפה אזור בו סיכויי ההדבקה נמוכים יותר. במהלך היום נכנסים אלפי מיקרואורגניזמים וחלקיקים שונים לגוף, בעיקר דרך האף, כשהשיעריות שבאף מגורות יתר על המידה, מופעל רפלקס של עיטוש בעזרת אוויר במהירות גבוהה.

העיטוש עשוי להיות גם תוצאה של בטן מלאה לאחר ארוחה^[2].

הגורמים העיקריים לעיטוש

אלרגיות: אחת הסיבות הנפוצות ביותר לעיטושים היא אלרגיות. תגובות אלרגיות מתרחשות כאשר מערכת החיסון מגיבה יתר על המידה לחומרים לא מזיקים כמו אבקנים, קשקשי חיות מחמד, קרדית האבק ועובש, מה שמפעיל עיטושים כמנגנון הגנה.

מגרים סביבתיים : כימיקלים או חומרים מסוימים כגון עשן, אבק, מזהמים, בושם, אוויר קר ותבלינים עלולים לגירוי לגירוי פיזי ברירית האף ולגרום לעיטוש. הם גורמים לעיטוש כתגובה מגוננת לפינוי המגרים מבלי לעורר תגובה אלרגית.

זיהומים: וירוסים וזיהומים חיידקיים יכולים לגרות את רירית האף לגרום לעיטושים עקב הפעלת מערכת החיסון ודלקת. זה מלווה לעיתים קרובות בגודש, שיעול ונזלת.^[3]

אורות בהירים : זה מתרחש אצל אנשים עם רפלקס האור, שהוא תכונה גנטית. בתסמונת זו, האור עצמו מגרה את רפלקס העיטוש.

גורמים נוספים: נפילה של הטמפרטורה, מזון חריף, שינויים הורמונליים, תרופות.^[4].

רפלקס העיטוש בתגובה לחשיפה לאור בהיר

רפלקס העיטוש כתוצאה מחשיפה לשמש מכונה גם ACHOO reflex. ברפלקס זה, פתיחה לפתע של עיניים או חשיפה לאור חזק (כמו שמש) עלולה לגרום להתעטשות בלתי־רצונית. זוהי תופעה נפוצה. חלק מהמחקרים מעריכים כי כ-20-25% מהאוכלוסייה עשויים להיות רגישים אליה. מעקב אחרי משפחות הראה דפוס תורשה דומיננטי אוטוזומלי כלומר אם יש לך את הגן, סביר שתופיע התופעה.^[5]

אמנם המנגנון המדויק עדיין לא הובהר אך קיימות כמה השערות:

1. עירור צולב (crosstalk) בין עצבים. כלומר, הגירוי החשמלי של עצבי ראייה עלול להשפיע על אזורים במוח שנמצאים בקרבת נתיבי גירוי של עצבים אחרים, ולגרום להפעלה לא מכוונת. לכן ייתכן שהגירוי, האור שנקלט ברשתית “מתפשט” אל עצב הטריג’מינל (עצב קרניאלי V) האחראי על גירוי באף כך שהגירוי של האור עלול לעורר את מרכז ההתעטשות.

2. באנשים עם התופעה יש סף עירור נמוך לנוירונים בקורטקס הראייה ובאזורים סומטוסנסוריים, כך שהם מעוררים בעת חשיפה לאור חזק.^[5]

החוקרים מודעים לכך שעדיין קיימים פערים משמעותיים בידע במיוחד בתחום זיהוי האותות המדויקים שמעוררים את התגובה, סוגי האור (אורכי גל, עוצמה, שינוי פתאומי), ואיך בדיוק המוח מקשר בין קליטת האור לגירוי ההתעטשות.

תגובה מילולית

התגובה המקובלת בשפה העברית לעיטוש של אדם אחר היא "לבריאות", אף שיש המשתמשים במילה הארמית "אסותא", שמשמעותה דומה. תגובות דומות נהוגות בשפות אירופה, למשל na zdrowie (לבריאות) בפולנית, או Gesundheit (בריאות), בגרמנית.

בשפה האנגלית מקובל להשתמש בביטוי Bless You (תבורך) ולעיתים בביטוי גזונטהייט שמקורו בגרמנית.

על פי המסורת היהודית נאמר "לבריאות" מכיוון שכשאדם היה מתעטש, הוא היה נותר ללא רוח חיים ולכן מאחלים לבריאותו. המדרש בפרקי דרבי אליעזר (פרק נב) מספר: "מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק, היה עוטש והייתה נשמתו יוצאת מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו ביקש על זאת רחמים, ואמר לפניו: ריבון כל העולמים, אל תיקח נפשי ממני עד שאצווה את בני ובני ביתי...לפיכך, חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו חיים"