ויטוריה אלאוטי

ויטוריה אלאוטי
**Vittoria Aleotti**
לידה	1575; פרארה, מדינת האפיפיור
פטירה	שנות ה־40 של המאה ה־17
מוקד פעילות	מדינת האפיפיור
זרם	רנסאנס
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	קלאוויקורד

ויטוריה אלאוטי (באיטלקית: Vittoria Aleotti; סביבות 1575 - אחרי 1620), שיש גורסים כי היא רפאלה אלאוטי (1570 בקירוב - אחרי 1646), הייתה נזירה אוגוסטינית, מלחינה ונגנית עוגב איטלקייה.

חייה

אלאוטי נולדה בפרארה לאדריכל ידוע השם ג'ובאני באטיסטה אלאוטי ונזכרה בצוואתו, שנכתבה בשנת 1631. בשחר ילדותה הקשיבה לשיעורים של אחות בכירה והדהימה את משפחתה בהישגיה בנגינת צ'מבלו בגיל שש.

בהמשך למדה אלאוטי אצל אלסנדרו מילווילה במשך שנתיים ובגיל 14 נשלחה למנזר האוגוסטיני סנט ויטו בפרארה, שנודע בהכשרה המוזיקלית שנתן לחניכותיו. בין השנים 1636 ל-1639 כיהנה כאם המנזר.

אלאוטי נזכרה במדריך לפרארה של מ. א. גואריני משנת 1621 כבעלת ידע רב בתחום המוזיקה, וכן הוזכרו בו מוטטים ומדריגלים שלה שיצאו לאור. היא כתבה מוזיקה למספר מדריגלים פרי עטו של ג'ובאני באטיסטה גואריני טאביה שלח אותם אל הרוזן דל זאפו, ששלח אותם לוונציה, שם ראו אור בדפוס אצל ג'אקומו וינצ'נטי בשנת 1593. קובץ אחר של מוטטים יצא בדפוס אצל אמאדינו ב-1593, הקובץ הראשון של מוזיקת קודש בהלחנת אישה שיצא לאור בדפוס.

נוסף להלחנה, ניגנה אלאוטי בעוגב של המנזר וניצחה על הרכב גדול של נגנים וזמרים, שהגיש קונצרטים. לפי כתבים של ארקול בוטריגארי (סופר בן התקופה), היה זה אחד ההרכבים המעולים ביותר באיטליה.

סביר להניח, כי ויטוריה הוא השם שניתן לה בלידתה ורפאלה השם שאימצה לה, כשקיבלה עליה את נדרי הנזירות.

יצירתה ששרדה

מוטט: Angelus ad pastores ait לטקסט מתוך הברית החדשה, הבשורה לפי לוקאס 2:10-11

לקריאה נוספת

Suzanne G. Cusick. "Raffaella Aleotti", Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy (accessed February 15 2006), grovemusic.com (subscription access).
Suzanne G. Cusick. "Vittoria Aleotti", Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy (accessed February 15 2006), grovemusic.com (subscription access).

סוזאן ג. קוזיק, "רפאלה אלאוטי", מילון גרוב המקוון למוזיקה ומוזיקאים בעריכת ל. מייסי
סוזאן ג. קוזיק, "ויטוריה אלאוטי, מילון גרוב המקוון למוזיקה ומוזיקאים בעריכת ל. מייסי