וייטרינה

**וייטרינה**
**Ветрына**
	סמל וייטרינה סמל וייטרינה
מדינה	בלארוס
מחוז	ויטבסק
מחוז משנה	פולאצק
תאריך ייסוד	המאה ה-16
שטח	5.22 קמ"ר
גובה	151 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	1,681 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות	55°24′N 28°28′E / 55.400°N 28.467°E
אזור זמן	UTC +3
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה וייטרינה

וייטרינה (בבלארוסית: Ветрына; ברוסית: Ветрино, וטרינו; בפולנית: Wietryno, וייטרינו) היא עיירה במחוז משנה פולאצק, מחוז ויטבסק, על כביש פולאצק-וילנה, 23 ק"מ מפולאצק, בבלארוס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חלוקת פולין השנייה בסוף המאה ה-18 הפכה העיירה לחלק מהאימפריה הרוסית. בינואר 1919 היא הפכה לחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. לאחר שבועיים סיפחה הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית את העיירה אליה. ב-1924 שבה וייטרינה לשליטת בלארוס הסובייטית. ביולי 1941 כבשה גרמניה הנאצית את העיירה והרסה חלק גדול ממנה. באותה עת היו בעיירה כ-1,300 תושבים, בהם פחות ממאה יהודים.

בשנת 1958 קיבלה וייטרינה מעמד של יישוב עירוני. משנת 1960, וייטרינה היא שוב במחוז משנה פולאצק.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 היו בווייטרינה מעל 3,000 תושבים. מספר תושבי העיירה יורד בהדרגה ובעקביות. ב-2006 היו בה 2,700 תושבים, ב-2008 היו בה 2,600 תושבים, ב-2009 היו בה 2,500 תושבים, ב-2016 היו בה 2,220 תושבים, וב-2017 היו בה 2,134 תושבים.

כלכלה, תרבות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בווייטרינה פועל מפעל תכשיטים, מפעל עצים וכן מפעל תשתיות. בעיירה קיים בית ספר המעניק הכשרה מקצועית בתחומי המיכון החקלאי, וכן בית ספר תיכון, בית ספר לאמנות וספריה. בעיירה קיימים טירה עתיקה, שתי כנסיות, תל קבורה עתיק, קבר המוני של חיילים סובייטיים ממלחמת העולם השנייה וביצורים צבאיים. שתי כנסיות נוספות התקיימו בעבר בעיירה. אחת מהן התקיימה מתחילת המאה ה-18 והאחרת מתחילת המאה ה-19. הן נהרסו בתחילת המאה ה-20.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיירה כ-60 יהודים.^[1] בעקבות יישום הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בתחילת המלחמה העיירה, שהייתה לפני כן מעבר גבול על הרפובליקה הפולנית השנייה, קלטה עשרות פליטים יהודים משטחים שנכבשו על ידי ברית המועצות.^[2]

ביולי 1941 כבשו הגרמנים את העיירה, ובסוף 1941 ריכזו הגרמנים את יהודי העיירה בגטו קטן שגודר בתיל. הגטו חוסל בינואר 1942, ותושביו נרצחו בירי ליד הכפר קוסארי (Kosari).