ויליאם לייטון ליטץ'
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1804 גלאזגו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1883 (בגיל 78) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| תקופת הפעילות |
1819–1883 (כ־64 שנים) |
| צאצאים |
Richard Principal Leitch |
  | |
ויליאם לייטון ליטץ' (באנגלית: William Leighton Leitch; 2 בנובמבר 1804 – 25 באפריל 1883) היה צייר ומאייר אקוורל סקוטי. הוא היה סגן נשיא המכון המלכותי לציירים בצבעי מים, בלונדון, במשך עשרים שנה.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליטץ' נולד בגלאזגו, בנו של חייל שהיה בעבר ימאי. ליטץ' פיתח עד מהרה נטייה חזקה לאמנות, ונהג לתרגל רישום בלילה עם דייוויד מקני, לאחר מכן נשיא האקדמיה הסקוטית. לאחר השכלה כללית טובה, מצא עבודה במשרד עורך דין, אחר כך כאורג, בהמשך כשוליה של מר חרבוט, צייר בית וקישוט.[2]
בשנת 1824 עבד כצייר תפאורות בתיאטרון רויאל, גלאזגו, והתחתן עם סוזנה סמלי, שילדה לו חמישה בנים ושתי בנות. התיאטרון נכשל, הוא בילה שנתיים כצייר קופסאות הרחה, ולאחר מכן עבר ללונדון, שם הכיר את האמנים דייוויד רוברטס וקלארקסון סטנפילד, והשיג עבודה כצייר תפאורה בתיאטרון המלכה ברחוב שרלוט. הוא קיבל כמה שיעורים מקופלי פילדינג, והועסק על ידי מר אנדרדן, סוכן מניות, כדי ליצור רישומים לעבודה שהוא כותב.
לאחר שהציג שני רישומים באגודת האמנים הבריטיים ב-1832, הוא נסע לאירופה ב-1833, עבר דרך הולנד, גרמניה, שווייץ לאיטליה. בהיותו בוונציה פגש והתיידד עם הצייר ההונגרי, מיקלוש בארבאס; הם סיירו וציירו באזור לאגו מאג'ורה בשנת 1834, וליטץ' השפיע רבות על יצירתו העתידית של בארבאס. לאחר היעדרות של ארבע שנים, שבמהלכן ליטץ' פרנס את עצמו בעיקר בהוראה, וביקר בערים העיקריות של איטליה, ערך מספר רב של סקיצות שם ובסיציליה, הוא חזר ללונדון ביולי 1837.
הוא הקדיש את עצמו כמעט כולו להוראה ולעבודה בצבעי מים. הוא זכה להצלחה רבה כמורה והשיג חברים רבים באצולה שהיו בין תלמידיו. הוא הוצג למלכה ויקטוריה על ידי ליידי קנינג והפך למאסטר הרישום של הוד מלכותה ושל משפחת המלוכה במשך 22 שנים. הנסיכה מוויילס הייתה התלמידה האחרונה שלו.
ליטץ' הציג מדי פעם באקדמיה המלכותית בין 1841 ל-1861, וב-1862 נבחר כחבר במכון הציירים בצבעי מים. מאותה תקופה תרם דרך קבע לתערוכותיה אך לא הציג במקומות אחרים. הוא שימש כסגן נשיא החברה במשך 20 שנה.
ליטץ' מת באפריל 1883 בביתו בסנט ג'ון ווד.[3] אוסף יצירותיו לאחר מותו הוצג בגלריה של המכון לציירים בצבעי מים בפיקדילי. רק שניים מילדיו שרדו אחריו. בנו הבכור, ריצ'רד ליטץ' (1826–1882), היה גם אמן.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליטץ' היה אמן יסודי, שיצירתו התבססה על מחקר מעמיק של הטבע ושל הציירים המאסטרים הגדולים, במיוחד טרנר. יצירותיו מאופיינות בקומפוזיציה חיננית, בצבען הטהור, ובאפקטים המבריקים של האווירה.
בין הספרים המאוירים בתחריטיו ניתן למנות את "קונסטנטינופול והאימפריה הטורקית" של הכומר רוברט וולש (1838); "הריין, איטליה ויוון" של ג'ורג' ניואנהאם רייט (1840), ו"חופי הים והאיים של הים התיכון" (1841), "איטליה" של ויליאם ברוקדון (1843), "אנדרטת ההתקדמות המלכותית בסקוטלנד" של סר ט.די. לאודר ( 1843) ואחרים.
הסקיצות שהיו ברשותו במותו, עם מעט מאוד רישומים גמורים ותמונות שמן, נמכרו בכריסטי'ס במרץ 1884, והכניסו למעלה מ-9,000 פאונד.
