ויניפרד נייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויניפרד נייטס
נערת האווזים
נערת האווזים
לידה 1899
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1947 (בגיל 48 בערך)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר סלייד לאמנות יפה
  • James Allen's Girls' School עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויניפרד נייטסאנגלית: Winifred Knights‏; 18991947) הייתה ציירת בריטית. בין עבודותיה הבולטות ביותר הם "הנישואין בקאנה" שצויר עבור בית הספר הבריטי ברומא, והציור עבור מלגת רומא "המבול", שמוחזק על ידי טייט בריטניה. [1] היא הייתה אחת מכמה אמנים בריטיים שהשתתפו בתחיית הדימויים הדתיים בשנות העשרים, תוך שמירה על אלמנטים של סגנון מודרניסטי. [2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויניפרד נייטס נולדה ב -5 ביוני 1899 בפרבר סטרייתאם בדרום לונדון. משנת 1912 למדה בבית הספר לבנות של ג'יימס אלן בדולוויץ' שם גילתה כישרון אמנותי מוקדם. היא למדה הכשרה לאמנות פורמלית בבית הספר לאמנות סלייד בשנים 1915–1917 ושוב בשנים 1918-20, בהדרכת הנרי טונקס ופרד בראון.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, נייטס הייתה בטראומה לאחר שהייתה עדה לפיצוץ סילברטאון בעבודות עיבוד של חומר הנפץ בינואר 1917, מה שהוביל להפסקה בלימודיה שם. היא הסתתרה בחווה של אביה בוורסטרשייר. בתום המלחמה, כשחזרה אל בית הספר, החלה לבנות נושאים אישיים כדי לעורר את עבודתה, כולל מלחמה ושלום, עיר ומדינה והמעמד החברתי של גברים ונשים.

בשנת 1919 ציירה נייטס את "נטישת עבודות התחמושת" וזכתה בפרס הקיץ של סלייד. בשנה שלאחר מכן היא הפכה לאישה הראשונה באנגליה שזכתה במלגה היוקרתית לציור דקורטיבי שהוענק על ידי בית הספר הבריטי ברומא על ציורה עטור השבחים "המבול". בשנת 1920 התארסה לסטודנט העמית ארנולד מייסון ועברה להתגורר באיטליה כדי להשלים את מלגת לימודיה והתגוררה באנטיקולי קוראדו, כפר קטן מדרום רומא.

בשנת 1922 רכש הטייט נוף איטלקי שצוירה על ידי נייטס. [3] היא נשארה ברומא בין השנים 1920-1925. היחסים עם מייסון הסתיימו והיא נישאה לחוקר רומא תומאס מונינגטון ב־23 באפריל 1924.

ויניפרד נייטס, המבול

עבודתה הגדולה הראשונה ברומא, "הנישואין בקאנה", הושלמה בשנת 1923. הציור סייר ברחבי העולם. נדחה לאחסון בטייט ואחר כך לחדר מדרגות בלתי נגיש במשרד בית הספר הבריטי בלונדון. בשל גודלו הרב, אוספים בריטים כמו מוזיאון טייט ופיצוויליאם בקיימברידג' לא הציעו להוסיף את הציור לאוספי הקבע שלהם. בסופו של דבר בשנת 1958 הוענק הציור מבית הספר הבריטי ברומא לגלריה הלאומית לאמנות של ניו זילנד.[4]

נייטס חזרה לסלייד בשנים 1926-27 והציגה בגלריה האימפריאלית בקנסינגטון והן בגלריה דובין. בתקופה 1928-33 נייט ביצעה סצנות מזבח מחייו של סנט מרטין מטורס עבור קפלת הזיכרון מילנר בקתדרלת קנטרברי. בשנת 1929 נבחרה נייטס למועדון האמנות האנגלי החדש, אך מעולם לא הציגה איתם.

בשנת 1933 קנו סטיבן קורטולד ואשתו וירג'יניה את ארמון אלת'ם. הם הזמינו את נייטס ומונינגטון, ששיתפו פעולה עם מעצב הפנים השוודי רולף אנגסטרומר והמעצב האיטלקי פיטר מלכרידה, לעבוד על קישוט חללי הפנים של הבניין.

נמייטס מתה מגידול במוח בלונדון בשנת 1947 בגיל 47.

הרטרוספקטיבה הגדולה הראשונה של ויניפרד נייטס נערכה בגלריית התמונות של דוליץ' מיוני עד ספטמבר 2016. [5]

המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להתמודד על מלגת רומא, התלמידים התבקשו לצייר סצנה של המבול, בשמן או טמפרה בגודל של מטר וחצי על שני מטר, ואשר היה צריך להסתיים בפרק זמן של שמונה שבועות (החל מה -5 ביולי). עשרת השופטים כללו את ג'ורג' קלוזן, ג'ון זינגר סרג'נט, פיליפ וילסון סטיר ודייוויד יאנג קמרון. [6] תיאור המבול של נייטס נמסר במספר גרסאות, כולל סצנה בחזית התמונה של נח ומשפחתו שהעמיסו את החיות על התיבה. עם זאת, ככל שהזמן חלף נאלצה נייטס לפשט את הציור שלה עם אנשים שנמלטו מהמים העולים, וניתן לראות את תיבת נח מרחוק מימין. אמה של נייט דיגמנה את הדמות המרכזית הנושאת תינוק ובן זוגה ארנולד מייסון דיגמן את הדמות הגברית לצידה. נייטס הציגה את עצמה כדמות שנמצאת במרכז, מימין החזית. המבול הוצג בביתן הבריטי בתערוכת פריז בשנת 1925.

נייטס הייתה ידועה בשמלתה הייחודית, גרסה מסוגננת של תלבושת איכרים איטלקית מהמאה התשע עשרה, המאופיינת בחצאית רופפת באורך הקרסול, חולצה מכופתרת רגילה, כובע שחור רחב שוליים ושרשרת אלמוגים ועגילים. [12] כמה מציורי נייטס כוללים דיוקנאות עצמיים, כולל המבול והנישואין בקאנה. את נייטס ניתן לראות בחזית ציור המבול שהיא הדמות השלישית בצד שמאל, וכן היא יושבת ליד השולחן ב"נישואין בקאנה". בשני הציורים נייטס תארה ​​את עצמה לבושה בשמלתה ייחודית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויניפרד נייטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tate, Winifred Knights 1899–1947, Tate (באנגלית)
  2. ^ Winifred Knights, www.winifredknights.com
  3. ^ Tate, ‘Italian Landscape’, Winifred Knights, 1921, Tate (באנגלית)
  4. ^ Loading... | Collections Online - Museum of New Zealand Te Papa Tongarewa, collections.tepapa.govt.nz
  5. ^ Cumming, Laura (12 ביוני 2016). "Winifred Knights (1899-1947); Mary Heilmann: Looking at Pictures – review". The Observer (באנגלית). ISSN 0029-7712. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2020. 
  6. ^ Tate, ‘The Deluge’, Winifred Knights, 1920, Tate (באנגלית)