טראומה נפשית
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
 |
||
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| MeSH | D000067073 |
  | |
טראומה נפשית (ביוונית: τραῦμα, פצע) היא נזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה או חוויות קשות במיוחד. החוויה הטראומטית עשויה להיות חד-פעמית או חוזרת ונשנית, והיא מכניסה את האדם למצב של הלם, בו הוא אינו מסוגל להתמודד ולספוג בו את הרעיונות והרגשות הקשורים בחוויה. בדיבור היום יום למושג "טראומה נפשית" משמעות מקיפה יותר - של כל מצב דחק או סטרס המשפיע על הנפש.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המילה "טראומה" הוא ביוונית, ומשמעותו "פצע". המונח "טראומה" הופיע מחדש במילון אוקספורד בשנת 1656, והוגדר כ"שייך לפציעות או לריפוי פצעים". המונח שימש להגדרת פציעות גופניות בלבד עד המאה ה-19, אז הורחב המונח והחלו להשתמש בו כדי לאפיין גם פגיעות נפשיות.
מלחמת האזרחים האמריקנית הביאה למצב בו חיילים רבים הוקעו בהאשמות של מוג לב, רכרוכיות, היסטריה נשית ועריקה. רב התיאורים מתועדים בידי ג'ון טאלבוט. בהמשך, בעקבות גידול בתאונות רכבת, תיאר הרופא תומאס בוזארד (Thomas Buzzard) את הטראומה כ"זעזוע ספינלי", פגיעה בעמוד השדרה הגורמת לבלבול והיסטריה. באותה עת, רופאים נמנעו מלאבחן את התופעה מחשש שמטופלים מעוניינים בפיצוים.
מקובל לראות בפרסום מאמרו של הרופא ג'ון אריקסן (אנ'),"On Railway and Other Injuries of the Nervous System" משנת 1866, כשימוש הראשון במונח "טראומה" להגדרת פגיעה נפשית. אריקסן בדק ואבחן סימפטומים שיוחסו לנפגעי תאונות רכבת, וחילק את הנפגעים לשלוש קטגוריות: אנשים שהפגיעה במערכת העיצבית שלהם, כתוצאה מההלם והטלטלה של התאונה, נראית לעין בניתוח שלאחר המוות; נפגעים בהם ההלם והטלטלה פגעו במערכת העיצבית באופן בלתי נראה; ומתחזים שמזייפים סימפטומים כדי לזכות בפיצויים. בכל המקרים הסימפטומים נראים כלפי חוץ כזהים. אריקסן ייחס את הפגיעה הבלתי נראית לנזק שנגרם לעמוד השדרה כתוצאה מההלם והטלטלה בזמן תאונה. אפשר להסביר זאת כנראה בכך שאדם העובר תאונה מאבד אנרגיה שהיא לא בהכרח נראית. אריקסן השווה את הפגיעה הזו למגנט שקיבל מכה חזקה. כמו המגנט המאבד מכוחו המגנטי, הגוף הפגוע מאבד מכוחו העצבי.
מאפיינים של טראומה רגשית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים גורמים המשפיעים באופן אובייקטיבי להיווצרותה של טראומה:
- קרבה פיזית לאירוע טראומתי
- חשיפה לתמונות, ריחות, רעשים, קולות טראומטיים.
- טראומה מעשה אדם משנה את תפיסת האדם לגבי העולם ומגדילה את הסיכויים להתפתחות הטראומה.
קיימים גורמים המשפיעים באופן סלקטיבי להיווצרותה של טראומה:
- הפתעה - חוסר היכולות שלו האדם להתכונן לאירוע מעמידה אותו במצב קשה.
- העדר יכולת תגובה - ככל שהאדם חסר יכולת להגיב לאירוע מגדיל את הסיכוים להתפתחות הטראומה.
- חוסר אונים - חוויותיו האישית של האדם לטראומה.
- התניה טראומתית קודמת - כיצד האדם התמודד עם אירוע טראומתי קודם.
כמו גם, נמצא כי חווה אירוע קשה בעבר, תפקוד משפחתי לקוי, תפקוד לקוי בעייתי של האדם עצמו, וכן מצבו הגופני (לא אכל, ישן או רטוב) מעלה את הסיכוי להתפתחות הפרעה.
טראומה נפשית עשויה להתלוות לטראומה גופנית, או להתקיים באופן עצמאי. גורמים נפוצים לטראומה נפשית הם התעללות ואלימות, כשזה כולל גם את האיום בכך, או היות עד לדבר, במיוחד בתקופת הילדות. לעיתים גם ביצוע עבירות מסוימות, כגון אונס, עשויים ליצור טראומה אצל מבצע העבירה כמו אצל הקורבן. גם אסונות טבע כגון רעידת אדמה או התפרצות הר געש, או מלחמות עשויים ליצור טראומות, לעיתים אף ברמה ציבורית המונית.
על פי המדריך האבחוני DSM, במצבים בהם הטראומה הנפשית מתמשכת יותר מחודש ימים, והאדם מפתח תסמיני חרדה קשים, חווה שוב ושוב את האירוע הטראומטי במחשבותיו ורגשותיו, ומסגל לעצמו דפוסי הימנעות מגירויים שקשורים לאירוע - הוא עלול לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית או הפרעת חרדה אחרת
DSM[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-DSM מגדיר את הפוסט טראומה (PTSD) כתוצר של ASR שהתפתח לASD ולבסוף לפוסט טראומה.
בשנת 1953, פורסם DSM 60 קטגוריות פסיכיאטריות אולם רק בשנת 1980, במהדורה השלישית הוסף הפוסט טראומה בעקבות מלחמת וייטנאם, ותואר כאירוע מחוץ לטווח החוויות הנורמטיביות הגורם תגובה נפשית קשה כמעט לכל אדם. הגדרות זו היננה בעייתית מאחר שטראומה יכולה להתפתח גם בעקבות לידה הנחשבת כתופעה בטווח החוויה הנורמטיבית.
בשנת 1987, פורסם ב-DSM-3 המורחב הרחבה: הוספו דוגמאות, וכן ציון כי על האירוע להיות מפחיד, מאים וגורם תחושה של חוסר אונים. הפגיעה איננה חייבת להיות ישירה באדם אלא הוא יכול להיות גם עד לאירוע. הבעיה בהגדרה זו שהיא מתעלמת ממצבים בהם הסובל מפוסט טראומה מתעלפת בעת האירוע.
בשנת 1994, DSM-4 תיאר את הטראומה כאירוע בו אדם נחשף לאירוע טראומתי בו מתקיים:
- אדם התנסה או נכח באירוע שכרוך במוות, פציעה חמורה, סכנת חיים, איום על שלמות הגוף שלו ואו של אחרים.
- תגובתו הייתה פחד חריף, חוסר אונים ואימה.
בשנת 2013, DSM-5, הגדיר את הטראומה באמצעות 8 סעיפים:
- A - חשיפה למוות אקטואלי, איום לחיים, פציעה חמורה, אלימות מינית באחד מהאופניים הבאים
- חוויה ישירה.
- עדות ישירה לפגיעה באחר
- אירוע שקרה לקרוב (לדוג' חבר התאבד, נרצח)
- חשיפה חוזרת לפרטי אירוע טראומתי.
- B - תסמיני חודרנות - המצאות של אחד מהסמנים הבאים:
- זיכרון חוזר וחודרני
- חלומות וסיוטים עם תוכן הקשור לאירוע
- פאלשים, התנהגות כאילו האירוע חוזר על עצמו
- זיכרון טראומטי (זיכרון נוקשה, לא רצוי, לא מודע, לא מועבד)
- מצוקה נפשית
- תגובה פיזיולוגית עם חשיפה לגירוים המזכירים את האירוע
- C-הימנעות - מגירוים הקשורים לאירוע מתבטא בלפחות באחד מהבאים
- הימנעות מזיכרון מטריד, מחשבות, רגשות
- הימנעות חיצונית:אנשים, מקומות, עד כדי אגורפוביה
- D - שינויים לרעה בקוגניציות ובמצב הרוח - מבטא בשני תסמינים לפחות:
- חוסר יכולת לזכור פרטים חשובים מהאירוע
- שינויים לרעב באמונה או בציפייה מעצמי, מאחרים או העולם (בני אדם רעים, אי אפשר לסמוך על אנשים, העולם רע)
- עיוות חשיבה לסיבת האירוע שמובילה לאשמה עצמית
- רגשות שליליים:כעס, אשמה, בושה
- חוסר עניין להשתתף בפעילות משמעותית (הפסקת תחביבים, יציאות)
- תחושת זרות וניתוק מהסביבה
- חוסר יכולת מתמשכת לחוות רגשות חיובים
- E - תסמינים של עוררות - שינוי ניכר בלפחות שנים מתסמינים:
- הפרעת שינה (קושי להרדם, שינה לא רציפה, חסרת מנוח)
- רגזנות, פרצי כעס - פיזי או מילולי
- התנהגות חסרת זהירות או הרס עצמי
- קשי ריכוז
- דריכות מתמדת
- תגובת הלם
- F - המשך הבעיה - סימפטומים מעל לחודש
- G - הפרעה בתפקוד - חברתי, תעסוקתי ומקצועי.
- H - לא תוצר של שימוש בחומרים (סמים, אלכוהול)
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העצמאות הובילה רבים לפאניקה, לחוסר שליטה ולפגיעות על רקע חברתי שהדגיש קור רוח, יכולת אלתור והתאוששות. החיילים הנפגעים טופלו רחוק מהחזית, באמצעות תרופות. בעקבות מלחמת יום הכיפורים הורחבה יחידת הפסיכיאטריה, והטיפול המיידי כלל תמיכה בקרבת אזור הלחימה, ובעקבותיה השבת החיילים ליחידתם. מלחמת לבנון השנייה הביאה להקמת מרפאות רחוק מהחזית.
מלחמת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד הופעת התנועה לשיחרור האישה בשנות ה-70, האונס הוגדר כפנטזיה של האישה, בהמשך להשפעותיו של פרויד. התנועה הכירה בכך שהפרעות טראומה המצויות אצל חיילים נפוצות יותר אצל נשים. הם החלו להקים קבוצות בהם נשים דברו וחלקו חוויות, והמשיגו מעשים שנעשו כנגד נשים (אונס, התעללות מינית ועוד). בשנת 1980, ארגון ותיקי המלחמה הכיר כי נשים חוות סימנים זהים של טראומה הקיימים אצל חיילים לאחר תקיפה מינית ואלימות במשפחה.
ההשפעה של הטראומה על המוח והגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפעות על המוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לטראומה עשויה להיות השפעה משמעותית על מבנה המוח ועל תפקודו.
טראומה עשויה להוביל לשינויים במבנה המוח, במיוחד באזורים המעורבים בוויסות רגשות ויצירת תגובת לחץ, כמו האמיגדלה והקורטקס הפרה-פרונטלי. שינויים אלו יכולים להשפיע על יכולתו של האדם לווסת את רגשותיו ולהגיב ללחץ. הקושי בוויסות רגשות עשוי להוביל לשינויים עזים ובלתי צפויים במצב הרוח ולקשיים בהרגעה עצמית וויסות עצמי.
טראומה עשויה להשפיע גם על תפקודם של נוירוטרנסמיטורים, כמו דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין, אשר ממלאים תפקיד בוויסות מצב הרוח, ביצירת מוטיבציה ובתגובות לחץ. תופעה זו יכולה לתרום לתסמינים כמו דיכאון, חרדה ועוררות יתר.
טראומה עשויה לשבש את התפקוד התקין של רשתות עצביות במוח, מה שמוביל לקשיים בקשב, בזיכרון וביכולת הלמידה. טראומה יכולה לגרום לבעיות ריכוז, לשכחה ולקושי בלימוד ובקליטת מידע חדש.
טראומה עשויה להוביל גם לעוררות יתר, שבה המוח נמצא במצב מתמיד של כוננות לאיומים פוטנציאליים, גם במצבים שבהם אין סכנה ממשית. זה יכול להוביל לתחושות של חרדה, של מתח ולחיים מלאים בלקיחת סיכונים מיותרים.
השפעות פיזיולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לטראומה יכול להיות מגוון רחב של השפעות פיזיולוגיות על הגוף.
טראומה עלולה לגרום לפעילות יתר של מערכת העצבים, מה שמוביל לתסמינים כמו חרדה, התקפי פאניקה ועוררות יתר. כתוצאה מכך יכול להיווצר שינויים במערכת תגובת הלחץ של הגוף, מה שיכול להפוך את האדם לרגיש יותר למצבים בריאותיים כרוניים כגון מחלות לב, מחלות כלי דם ומחלות אוטואימוניות.
פעמים רבות כאב פיזי מלווה טראומה פסיכולוגית,[1] והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) לעיתים מתקיימת במקביל לכאב כרוני. דיווחים קליניים מעלים את האפשרות כי כאב לאחר טראומה עשוי להיות חלק מההסתמנות (סימפטומטולוגיה) של חוויה חוזרת של הטראומה. כאב כרוני יכול להיות מתיש ולהשפיע בצורה ניכרת על איכות החיים של האדם.
טראומה עשויה לשבש גם את דפוסי השינה של אדם, הפרעות שינה הוכחו בשנים האחרונות קשורות למגוון רחב של בעיות נוירולוגיות וגופניות. בנוסף, היא יכולה לגרום לבעיות במערכת העיכול כמו תסמונת המעי הרגיז, עצירות ושלשולים. ייתכן שהסיבה לכך היא שינויים במערכת תגובת הלחץ של הגוף, שעלולים להשפיע על העיכול ועל המיקרוביום של המעי. טראומה עשויה להחליש את המערכת החיסונית, מה שהופך אדם לרגיש יותר למחלות וזיהומים. החלשת המערכת החיסונית עלולה להוביל לדלקת כרונית, שיכולה לגרום למגוון של בעיות בריאותיות.
טראומה עלולה להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, כולל התקפי לב ושבץ. סביר שהדבר נובע משינויים במערכת תגובת הלחץ של הגוף, שעלולים להגביר את לחץ הדם וקצב הלב.
לא לכל מי שחווה טראומה תהיה אותה תגובה נוירולוגית ופיזיולוגית, והבדלים אינדיבידואליים בתפקוד המוח והגוף בתגובה ללחץ יכולים לשחק תפקיד מרכזי באופן השפעתה של טראומה על המוח והגוף כמו גם בצמיחה הפוסט טראומטית. ההשפעות הפיזיולוגיות של טראומה יכולות להשתנות מאדם לאדם ועשויות להיות תלויות בגורמים כמו חומרת ומשך הטראומה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמיר פירני, טראומה, התמכרות וטראומה, 2010
- יוחאי עתריה, המתמטיקה של הטראומה, ספרא, 2014
- דורון, מ' (2016). טראומה והטיפול בה, תל אביב
- יעל להב וזהבה סולומון (עורכות), משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, רסלינג, 2019
- אליעזר ויצטום, ההיסטוריה של הטראומה הנפשית, אור עקיבא: איתי בחור - הוצאה לאור, 2020
- B.L Green, M.C. Grace, J.D Lindy et al., "Risk Factors for PTSD and other Diagnoses in a general Sample of Vientam Veterans", American Jounral of Psychiatry 174 (1990), pp. 729-33
- בסל ואן דר קולק-נרשם בגוף-מוח, נפש וגוף בריפוי מטראומה. פרדס הוצאה לאור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע מקיף על טראומה, באתר נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "טראומה, פוסט-טראומה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה
- דחק וטראומה במעגלי החיים, סדרה של תוכניות על טראומה בערוץ האקדמי
- דוד אופנהיים, שפה ונרטיב בטיפול בטראומה של ילדים - שיטות טיפול מבוססות ראיות, באתר פסיכולוגיה עברית
- אסף רולף בן-שחר, אני תפקידי לנגב לך את הדמעות? - פסיכותרפיה הוליסטית בעבודה עם טראומה, באתר פסיכולוגיה עברית, 05 בינואר 2011
- יוחאי עתריה, לקראת פנומנולוגיה של הטראומה, באתר פסיכולוגיה עברית, 1 ביוני 2014
- "פסיכואקטואליה": פסיכו-טראומה, גיליון אוקטובר 2009, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- המעבדה לחקר הטראומה, בראשות ד"ר יעל להב
- פוסט טראומה, ניתוק רגשי והזדהות עם התוקפן, האתר יוטיוב, 27 בפברואר 2022
טראומה נפשית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Laila K. Franke, Stephan F. Miedl, Sarah K. Danböck, Markus Grill, Michael Liedlgruber, Martin Kronbichler, Herta Flor, Frank H. Wilhelm, Neuroscientific evidence for pain being a classically conditioned response to trauma - and pain-related cues in humans, Pain 163, 2022-11-01, עמ' 2118–2137 doi: 10.1097/j.pain.0000000000002621
