ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/יוון מצולה

יוון מצולה
	המהדורה המקורית של יון מצולה לרבי נתן נטע הנובר, 1653: "ועתה אתחיל לכתוב הגזרות רעות שסיבב חמי"ל ימ"ש במדינת רוסי"א ולי"טא ופולי"ן בשנת ת"ח ות"ט ותי" ותי"א ותי"ב לפ"ק"
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	990026669040205171

שגיאות פרמטריות בתבנית:ספר
פרמטרים ריקים [ הופעה ראשונה, שנת הוצאה בעברית, מהדורות נוספות, שנת הוצאה, מהדורה מוערת, מהדורה ראשונה, מהדורה מדעית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

"יְוֵן מְצוּלָה"^[1] הוא שמה של כרוניקה שכתב הרב נתן נטע הנובר על גזירות ת"ח ת"ט.

המחבר התגורר באיזיאסלב, משם נמלט עם פרוץ המרד למז'יבוז'. הרב הנובר היה עד ראייה למתרחש בעירו; את היתר השלים משמועות ומהעתקה ספרותית משלוש כרוניקות קודמות: "צוק העתים" למאיר בן שמואל משברשין (יצא ב-1650), "מגילת עיפה" לר' שבתי כהן (1651), ו"פתח תשובה" מאת גבריאל בן יהושע שוסבורג (1651). הרב הנובר תיאר את התקופה הסוערת שהחלה במרד חמלניצקי, בו תקפו הקוזאקים והטטרים מחאנות קרים את האיחוד הפולני-ליטאי, תוך שהם טובחים ביהודים וביתר האוכלוסייה. כמו כן תיאר את ההגנה על ערים בידי כוחות האיחוד, כולל היהודים. הספר התקבע בזיכרון ההיסטורי: הוא יצא ביותר מעשרים מהדורות ותורגם לכמה שפות. הרב הנובר נטה להגזים מאוד בקני-מידה מספריים וניסה, כסופרים אחרים בני זמנו, לקשור את קרבנות המאורעות למסורת האשכנזית של מוות על קידוש השם. בין היתר, דיווחו על הסירוב ההמוני להתנצר בטולצ'ין הוא כנראה העתקה מהתיעוד של מאיר בן שמואל על אירוע דומה בהומל. עד המאה ה-20 כמעט ולא היה היסטוריון יהודי שלא הסתמך על ספרו, אך במחצית השנייה שלה הפחית המחקר המודרני בהערכת אמינותו המוחלטת של "יוון מצולה"; למרות זאת, הוא עודנו מקור חשוב אודות המאורעות.^[2]^[3]

מקור השם "יוון מצולה" הוא מפסוק בספר תהילים^[4]: ”טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד”. משמעות המילים היא בוץ הנמצא בתחתית הים. לדברי רחל אליאור השם מרמז גם על "הנצרות היוונית" המזוהה עם הכנסייה הפרובוסלבית שעמדה מבחינה דתית מאחורי הפורעים. באופן זה היא מסבירה גם את שם הספר "טיט היוון" של שמואל בן נתן פיידל^[5].