ועדת מצפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת מצפון, (או בשמה הרשמי: הוועדה המייעצת לשר הביטחון בענייני פטור משירות), היא ועדה הפועלת כחלק מצה"ל ולה הסמכות לתת פטור מגיוס חובה לצה"ל מטעמי פציפיזם. הוועדה מורכבת מנציגי צה"ל ומחבר בודד שהוא אזרח[1].

בעת הצורך, מתכנסת הוועדה על מנת לענות לפניות מועמדים לשרות צבאי המבקשים פטור מגיוס חובה מטעמים פציפיסטיים. הוועדה רשאית לדחות עתירות עוד בטרם הדיון ואינה דנה בסרבני גיוס שלא מטעמים פציפיסטיים. לעיתים, מפנה הוועדה את העותרים לריאיון אישי מיוחד כתנאי מקדים לדיון בעניינם.[2]

ע"פ דובר צה"ל, הגיעו בשנים 2005-2007 לוועדה 125 פונים. 42 מתוכם קיבלו פטור מטעמי מצפון ו-16 מטעמים אחרים[3].

ועדת המצפון לבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת המצפון לבנות מתכנסת לעיתים תכופות. מדי שנה כ־100–400 בנות מקבלות פטור בוועדת המצפון. בעבר היה קל מאוד לקבל פטור בוועדת המצפון, גם למי שאינה פציפיסטית. בשנים האחרונות, בעקבות מגמה של השוואת התנאים של ועדת המצפון לבנות לוועדת המצפון של הבנים, התנאים לקבלת פטור בוועדת המצפון לבנות הוקשחו[2] – על ידי ועדות מקדימות והקטנת מספר הפטורים הניתנים על ידי הוועדה. היו מקרים שבנות סירבו לשרת ולאחר מכן נדונו למאסר, לאחר שבקשתן נדחתה בטענה ששלחו את המכתב מאוחר מדי, או שטענותיהן לא שכנעו את הוועדה.

ועדת המצפון לבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת המצפון לבנים קיימת כעשר שנים. הוועדה מתכנסת 2-3 פעמים בשנה - זאת משום שיש מעט בנים הזוכים לעמוד בפניה - בדרך כלל 5-15 בשנה. הסיבה למספר הנמוך של בנים הזוכים לעמוד בפני הוועדה היא מכיוון שהם מוגדרים על ידי הצבא "סרבנים סלקטיביים" או "סרבנים פוליטיים". כמו כן, עד השנים האחרונות, הוועדה כמעט ולא שיחררה בנים על סעיף מצפוני, גם אם היו פציפיסטים "טהורים". בשנים האחרונות חל שינוי, וחלק מהבנים הפציפיסטים שפנו לוועדה שוחררו בוועדה הראשונה או השנייה. הסיבה לכך היא מודעות הולכת וגדולה לדרישות המחמירות של הצבא בוועדת המצפון של הבנים, ומצד שני מגמה של הצבא לנסות לא לעורר הד תקשורתי סביב עניין הסרבנות, כפי שקרה עם יוני בן ארצי או עם חמשת הסרבנים שישבו שנתיים בכלא, שנה בבית סוהר צבאי ושנה בבית סוהר אזרחי לאחר הכרעת בית הדין הצבאי.[4][5]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מתנגדים רבים לשחרור משירות על ידי קבלת פטור מוועדת המצפון, משני צידי המפה הפוליטית. ישנה ביקורת בתוך השמאל הרדיקלי, בעיקר בקרב אנרכיסטים, שהשתחררות בוועדת המצפון או לחלופין ישיבה בכלא, הטוענים מצד אחד כי מדובר בבזבוז זמן, ומצד שני כי מדובר בשותפות וקבלה של מערכת הכללים של השלטון והמדינה, להם במובנים רבים הסרבן מתנגד. לדעתם, דווקא "סירוב אפור" כלומר, קבלת תעודת פטור על בסיס בעיות משפחתיות ונפשיות פיקטיביות, היא יותר חשובה והיא תנועת המחאה האמתית. אותה ביקורת, אודות הסתירה הפנימית משתמשים בה פעמים רבות דווקא מהימין, (בציניות) בטענה ש"מה ההבדל בין גיוס לצבא ובין תשלום מסים?". הפציפיסטים טוענים שהצבא ביסודו הוא גוף אלים הפועל "ליישב סכסוכים" באמצעות אלימות. רבים, מימין ומשמאל, טוענים כי סירוב פירושו בגידה, אנוכיות, ושותפות עם האויב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל חסין, סוס טרויאני בוועדת המצפון, באתר הארץ, 15 ביולי 2003
  2. ^ 2.0 2.1 פירוט של הקושי בהשגת פטור מטעמי מצפון - מתוך דברי הסבר להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון - פטור מטעמי מצפון), התשס"ו-2006
  3. ^ דני סטטמן, "יש סרבנות מצפון", תגובות במוסף "הארץ", 21.6.2013
  4. ^ "צה"ל נתן פטור משירות לסרבן מצפון". ynet. 16 ביוני 2003. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2008. 
  5. ^ "סרבן שירות קיבל פטור מטעמי מצפון". חדשות מחלקה ראשונה. 1 במרץ 2004. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2008.