ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון
Jean Christophe Louis Ferdinand Albéric Napoléon
Prince Napoléon.JPG
לידה 11 ביולי 1986 (בן 35)
סן-רפאל, ואר, צרפת צרפתצרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק בנקאי השקעות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Olympia von Arco-Zinneberg עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בונפרטה
אב שארל, נסיך נפוליאון
אם באטריצ'ה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאוןצרפתית: Jean Christophe Bonaparte; נולד ב-11 ביולי 1986), הוא נסיך צרפתי הטוען לכתר צרפת, מתוקף בית בונפרטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן-כריסטוף נולד ב-11 ביולי 1986 בסן-רפאל, ואר, לשארל, נסיך נפוליאון ולבאטריצ'ה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות, בתם של פרדיננדו, דוכס קסטרו ושנטאל דה שברון-וילט. בשנת 1989 התגרשו הוריו, ובשנת 1996 התחתן אביו בשנית עם ז'ין-פרנסואה וליקיוני.

פרשת הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 מת סבו לואי, נסיך נפוליאון, ובצוואתו שפורסמה ב-2 בדצמבר אותה שנה, נתגלה שכתב כי הירושה תפסח על אביו שארל ותעבור ישירות לז'אן-כריסטוף שהיה אז בן 11. בריאיון ללה פיגרו באותו יום, אמר ז'אן-מאר וארו, המשפטן שחתם על צוואת לואי ומי שמייצג את ז'אן-כריסטוף במאבק הירושה כנגד אביו, כי שארל נפוליאון הפקיע את המורשת הבונפרטית כשהביע בציבור "דעות רפובליקניות ודמוקרטיות... הוא שלל מעצמו את הזכות לירושה כשנישא מחדש ללא רשות אביו... מעשה הנוגד את חוקי המשפחה."

בצוואתו, ציין לואי נפוליאון שלושה סימוכין לסמכותו להורות על שלילת מעמדו של בנו כיורש העצר:

  • הסנאטוס קונסולטוס (Senatus Consultus), תיקון לחוקת הקיסרות השנייה מה-7 בנובמבר 1852, בו נאמר כי אם לנפוליאון השלישי לא יהיו ילדים, הוא יוכל לאמץ כל בן זכר מצאצאי נפוליאון הראשון. בנוסף, אומר התיקון כי יורש העצר אינו יכול להינשא ללא רשות הקיסר, ואם יעשה כן, יאבד את כל זכויותיו כיורש.
  • חוקת המשפחה האימפריאלית מ-21 ביוני 1853 שהשיבה את החוק שנקבע תחת נפוליאון הראשון ב-30 במרץ 1806, בו נאמר כי נישואי יורש המשפחה דורשים הסכמה מוקדמת וכתובה של הקיסר דה יורה אחרת הם יהיו בטלים. בנוסף, קובע החוק כי גירושין אסורים לבני המשפחה ושהקיסר מחזיק בזכות לפקח ולחנך את בני המשפחה, כולל מעצר, החרמה והגליה של בן משפחה, אשר "אינו מתנהג כיאות ושוכח את כבודו וחובותיו", למשך שנה לכל יותר.
  • המסורת המשפחתית על פיה אפשר לשנות את סדר הירושה. נפוליאון הראשון רב עם אחיו ושלל מהם את מעמדם בסדר הירושה. כשבנו היחיד של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן, מת ב-1879, הורתה צוואתו לשלול את ראשות המשפחה מבן דודו עקב הבדלים פוליטיים, ולתת אותה לבנו הבכור, נפוליאון ויקטור בונפרטה.

שארל נפוליאון הטיל ספק בכך שכוונתו האמיתית של אביו הייתה לשלול ממנו את הירושה. בכל מקרה, שארל דוחה את הטענה שלאביו הייתה הסמכות, על פי חוק או מסורת, להדיר אותו מסדר הירושה.

חינוך וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן-כריסטוף למד בבית לייקה סנט דומיניק בניי-סיר-סן בין השנים 20012004, והצטיין במדעים ובמתמטיקה. בין השנים 20042006 הוא למד כלכלה ומתמטיקה באוניברסיטת פריזאנה (AES). לאחר מכן הוא למד בבית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז, וסיים את לימודיו בשנת 2011 עם תואר שני בניהול.

ז'אן-כריסטוף חי ועבד בניו יורק כאנליסט בנקאות להשקעות עבור מורגן סטנלי, ולאחר מכן בלונדון בחברת ההון הפרטי Advent International, והוא שולט בצרפתית, אנגלית וספרדית. במאי 2017 הוא סיים תואר שני במנהל עסקים בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, ומאז הוא עובד כשותף פרטי בחברת ההון בלונדון של קבוצת Blackstone.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור, נסיך נפוליאון
 
קלמנטין, נסיכת בלגיה
 
אלבריק, רוזן דה פורסטה
 
ז'נבייב פרדט
 
הנסיך רניירי, דוכס קסטרו
 
מריה קרולינה זמויסקה
 
פייר ז'וזף, רוזן שברון-וילט
 
מארי דה קולבר-קאנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי, נסיך נפוליאון
 
 
 
 
 
אליקס דה פורסטה
 
 
 
 
 
פרדיננדו, דוכס קסטרו
 
 
 
 
 
שנטאל דה שברון-וילט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שארל, נסיך נפוליאון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
באטריצ'ה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]