ז'יגמונד ראקוצי
 | |||||||
| לידה |
1544 פלשוואדאס, הונגריה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 1608 (בגיל 64 בערך) פלשוואדאס, הונגריה | ||||||
| מדינה |
נסיכות טרנסילבניה (1570–1711) | ||||||
| דת | קלוויניזם | ||||||
| בן או בת זוג |
Borbála Thelegdy Judit Békény de Alagh Anna Gerendi | ||||||
| שושלת ראקוצי | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ז'יגמונד ראקוצי (בהונגרית: Rákóczi Zsigmond, 1544 פלשהואדאס, מחוז אבאוי – 5 בדצמבר 1608 פלשוואדאדס) היה אציל הונגרי שכיהן כנסיך טרנסילבניה בשנים 1607–1608.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'יגמונד ראקוצי היה בנו של יאנוש ראקוצי, אציל זוטר בעל אדמות בהונגריה העליונה. הוא התחיל קריירה צבאית כנושא כלים של גאבור פרני משארושפטק. אחרי מותו של פרני ב-1567, שירת ז'יגמונד ראקוצי במבצרים אגר וסנדרה (Szendrő). לשכת האוצר המלכותית פיצתה אותו על השכר שלא שולם לו והעניקה לו מספר אחוזות. ב-1580 קיבל את אחוזת סרנץ' שבה מוצר ושווק יין טוקאי. בתור אפוטרופוס על בניו הקטינים של אנדראש מגוצ'י קיבל ראקוצי את אחוזות הנפטר והתחתן ב-1587 עם האלמנה, יודית אלאגי. ב-29 ביוני 1588 הוא התמנה למפקד (קפטן) של ממצודת אגר. ב-28 באוגוסט העניק הקיסר רודולף השני, שכיהן גם כמלך הונגריה (בחלק ממנה שלא נכבש על ידי הטורקים), לראקוצי את התואר ברון. ראקוצי התפרסם במיוחד כשב-8 באוקטובר 1588 הצליח להביס את הכוחות המאוחדים של שלושה ביים עות'מאנים על יד סיקסו (Szikszó). הוא סייע לכומר קלוויניסטי בשם גאשפאר קארוי לפרסם תרגום להונגרית של כתבי הקודש, כולל התנ"ך, מהדורה הידועה כ"ביבליה מויז'וי". בשנת 1590 או 1591 ויתר ראקוצי על התפקיד הפיקודי (קפטן) מכיוון שהאוצר המלכותי לא סיפק לו מספיק משאבים על מנת לתחזק את המבצר. כשב-1593 פרצה המלחמה הטורקית הארוכה למשך עשור של קרבות הצטיין ראקוצי כמפקד מצליח. ז'יגמונד ראקוצי המשיך להלוות כספים לאוצר המלכותי שאישר לו בתמורה לקבל אחוזות חדשות. אולם אחוזותיו הפכו במהרה מטרה לפשיטות של טטרים או של שכירי חרב שהתקוממו, במיוחד אחרי 1599. אחרי שנת 1602 ניסתה לשכת האוצר כמה פעמים להפקיע את אחוזותיו. בגלל התקף צינית, נאלץ לסגת לאדמותיו בסמוך לגבול הונגריה - פולין. אחרי המרד של אישטוואן בוצ'קאי באוקטובר 1604 נגד הקיסר רודולף, ניסה ז'יגמונד לתווך ולהשיג הסכם פשרה אולם כעבור חצי שנה הצטרף בעצמו לבוצ'קאי שמינה אותו ב-14 באוגוסט 1606 למושל טרנסילבניה עם סמכויות מוגבלות. אף על פי שבצוואתו האחרונה, ציין בוצ'קאי את באלינט דרוגט כיורשו בראש הנסיכות טרנסילבניה, ב-12 בפברואר 1607 הדיאטה הטרנסילבנית בחרב בז'יגמונד ראקוצי כנסיך טרנסילבניה. דרוגט ויתר על מועמדותו לתפקיד בעוד שגאבור באטורי יצא למאבק בראקוצי בעזרת ההיידוקים. על מנת למנוע פריצת מלחמת אזרחים ב-5 במרץ 1608 העדיף ז'יגמונד ראקוצי להתפטר לטובת גאבור באטרי . הוא חזר ל"הונגריה העליונה", שם ניסה לתפוקס פיקוד על הצבא המלכותי באזור, אבל מת לפתע. האחוזות הרבות והרחבות שצבר בחייו הפכו את צאצאיו לעשירי המגנטים של ממלכת הונגריה.
