ממלכת הונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת הונגריה
Regnum Hungariae
Königreich Ungarn
Magyar Királyság
Flag of Hungary (1867-1918).svg Coa Hungary Country History (15th century).svg
דגל סמל
Lands of the Crown of Saint Stephen in 1914.png
יבשת אירופה
שפה רשמית הונגרית
עיר בירה אסטרגום
סקשפהרוואר
וישגראד
בודה
ברטיסלבה
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
הכתרת אישטוון הראשון, מלך הונגריה
1000
פירוק
תאריך
המעבר לרפובליקה
1946
ישות קודמת Flag of Hungary (11th c. - 1301).svg נסיכות הונגריה
Flag of Hungary (1920–1946).svg הרפובליקה הדמוקרטית ההונגרית
ישות יורשת Flag of Hungary (1918-1919; 3-2 aspect ratio).svg הרפובליקה ההונגרית (1919 - 1920)
Flag of Hungary.svg הונגריה

ממלכת הונגריההונגרית: Magyar Királyság, בלטינית: Regnum Hungariae) הייתה ממלכה היסטורית שהורכבה מהונגריה, סלובקיה וקרואטיה (למעט איסטריה), טרנסילבניהרומניה של ימינו), קרפטו רותניהאוקראינה של ימינו), וויבודינהסרביה של ימינו), בורגנלנדאוסטריה של ימינו), ומשטחים קטנים אחרים המקיפים כיום את גבולות הונגריה. הממלכה התקיימה במשך כמעט אלף שנים בין (1000-1946) והרצף נשבר רק שנתיים בשנים (1918-1919).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת הונגריה בימות הביניים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הונגריה

לקראת סוף המאה התשיעית לספירה, ככל הנראה בלחץ שבטים מתחרים על אזורי המחיה שלהם, יצאו המדיארים ממולדתם על גדות הוולגה במסע מערבה בהנהגת מנהיגם ארפאד והם השתלטו על אזורי הונגריה. לאחר שכבשו המדיארים את הונגריה בשנת 896 המשיכו המדיארים בפשיטות לאירופה המערבית, עד שהוכו על ידי הקיסר אוטו הראשון בקרב במישור לך ב-955. לאחר מכן ביססו המדיארים על אדמת הונגריה ממלכה, ששמרה על הסדר הפיאודלי, וקיבלה את הנצרות. הממלכה נלחמה עם ביזנטיון על השליטה בדלמאטיה, ומבחינה פנימית הייתה עדה למאבקים בין האצילים (המכונים "המגנאטים") ובין המלך. הפלישה המונגולית ב-1241 הביאה להונגריה חורבן והרס. ב-1309 קיבלו את הכתר ההונגרי שליטים מבית אנז'ו עקב מלחמות פנימיות. בשלב זה החלו הפלישות העות'מאניות, אשר נהדפו על ידי הפטריוט ההונגרי הגדול יאנוש הוניאדי, ב-1437. יאנוש, ובנו מתיאש הוניאדי היו מגדולי שליטי הונגריה וחיזקו אותה מבחינה חיצונית ופנימית. בראשית המאה ה-16, לאחר מותו של מתיאש הוניאדי, עלו לשלטון מלכי בוהמיה מבית יגלו. מלכים אלה איבדו את כל שהשיגו מלכי הוניאדי. מרד איכרים דוכא ב-1514, והניוון הפנימי של הממלכה קרא לפולשים מבחוץ. ב-1526 ניצחו העות'מאנים בקרב מוהאץ', והחלו מאה וחמישים שנות שלטון עות'מאני בהונגריה.

התבוסה בקרב מוהאץ' הביאה לאובדן עצמאות הונגריה לשנים רבות. החלקים מהונגריה אשר לא נכבשו על ידי העות'מאנים סופחו לאוסטריה. בטרנסילבניה נשמר מרכז קטן של הלאומיות ההונגרית, בצורת נסיכות עצמאית למחצה. במשך מאה וחמישים שנה נמשך מצב זה, כאשר לאזורי הונגריה שלא נכבשו על ידי העות'מאנים חדרו תורות דתיות פרוטסטנטיות, שהביאו לעימותים עם שליטי אוסטריה מבית הבסבורג, אשר דגלו בנצרות הקתולית. בתקופה זו קמו אישים כגאבור בתלן, אשר שימרו את רוח התרבותיות והלאומיות ההונגרית. ב-1686 כבשו האוסטרים את בודה, וב-1699 בשלום קרלוביץ' עברה הונגריה כולה לשליטת בית הבסבורג.

בית הבסבורג הסמכותי והקתולי התקשה בתחילה לשלוט בהונגרים בעלי החשיבה העצמאית בנושאים מדיניים ודתיים. סכסוכים בנוגע לזכויות האצילים, כמו גם סכסוכים דתיים, הביאו להתקוממויות כנגד השלטון ההבסבורגי. מדיניות יישובה של הונגריה בגרמנים, ויישובה של טרנסילבניה בואלאכים, יצרה בעיית מיעוטים שלא הייתה קיימת קודם לכן בהונגריה. ב-1704 פרצה התקוממות עממית בראשותו של האציל פרנץ ראקוצי, וזו הסתיימה ב-1711. המאה ה-18 הייתה תקופה של שקט ופיתוח כלכלי, תחת שלטונה של הקיסרית מריה תרזה, ויורשיה. רוחות השינוי והמפנה החברתי שנשבו באירופה, הביאו להתגבשותה של תנועה רפורמיסטית וליברלית, שהביאה בסוף למרידה, מהפכה ומלחמה ב-1848.

הלוויה המונית ללאיוש קושוט, גיבור המאבק הלאומי נגד האוסטרים. קושוט מת בגלות איטליה ונקבר בבודפשט

שנת 1848, היא שנת "אביב העמים", הביאה את המהפכה אף להונגריה. בהנהגתו של הרפורמיסט לאיוש קושוט ניסו המהפכנים להקים מדינה בעלת שלטון עצמי, אך מבלי לפרוק את מסגרת בית הבסבורג. גם הסדר זה לא היה לרוחם של בני הבסבורג, ובמלחמה שפרצה לחמו ההונגרים כנגד האוסטרים, אך גם כנגד המיעוטים הלאומיים בארצם הם, אשר דרשו אף הם את חירותם הלאומית.

לאחר שדיכא הקיסר פרנץ יוזף את המהפכה בארצו הוא, פנה לדכא את המרידה ההונגרית. בשורה של קרבות, שבהם נעזרה אוסטריה בצבאו של הצאר ניקולאי הראשון, אשר פלש להונגריה מן המזרח, דוכא המרד ביד רמה. קושוט נמלט לטורקיה ושלושה עשר ממנהיגי המרידה, ביניהם ראש הממשלה הראשון של הונגריה, לאיוש בתיאני, הוצאו להורג. הונגריה הפכה לחמישה מחוזות במדינה האוסטרית, שבהם מושל ממשל צבאי אוסטרי בחוזק יד.

תבוסותיהם של האוסטרים במלחמה באיטליה הביאו את הקיסר פרנץ יוזף להכיר בכך שחוזקה של האימפריה תלוי ביחסה למיעוטיה, ובראשם ההונגרים, וכי אם יימשך המצב של אי השקט הפנימי, תתמוטט האימפריה תחת הלחצים מבפנים ומבחוץ. לאחר משא ומתן ארוך, הגיעו העם ההונגרי ובית הבסבורג לפשרה, אשר כוננה ממלכה דואלית, בה ניתנה להונגרים אוטונומיה מוחלטת כמעט לנהל את ענייניהם, תוך השארת ענייני החוץ, הצבא והכלכלה בידי בית הבסבורג. פשרה זו שכונתה "Ausgleich" הביאה להקמת "האימפריה האוסטרו הונגרית" בשנת 1867.

התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה אף תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית. ברקע הדברים עמדה תמיד שאלת המיעוטים הלאומיים באימפריה, שאלה שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (אשר ברקע פריצתה המאבק הלאומי בבלקן), הפכה לשאלה החשובה ביותר שעל סדר היום ההונגרי, והיא שהביאה להתפוררות הממלכה לאחר המלחמה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הצטרפה הונגריה למלחמה כחלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, כאשר ברקע הכניסה למלחמה בעיית המיעוטים הן באימפריה בכללותה והן בשטחי הונגריה.

במהלך המלחמה הצליחו צבאות אוסטריה-הונגריה לכבוש את סרביה ולהדוף פלישה רוסית לשטחם. לאחר הצטרפות רומניה למלחמה לצד מעצמות ההסכמה, נסוגו בתחילה הכוחות ההונגרים מפני הרומנים, אך לבסוף התגברו, וכבשו בסיוע הגרמנים את רומניה כולה. עם זאת, תבוסת האוסטרים באיטליה, והתקדמות צבאות בריטים וצרפתים בסרביה, כמו גם תבוסת בעלת הברית הגרמנית בחזית המערבית, הביאו ב-1918 לכניעת צבאות האימפריה, להתפטרות הקיסר, ולסופה של הממלכה הדואלית.

בעיית המיעוטים הייתה עתה הבוערת ביותר. הנשיא האמריקני וודרו וילסון הכריז ב"ארבע עשרה הנקודות" ששימשו בסיס לעמדת בעלות הברית לאחר המלחמה, כי יש לתת אוטונומיה למיעוטים בקיסרות האוסטרו-הונגרית. הונגריה עמדה בפני דרישות טריטוריאליות של יוגוסלבים, רומנים וצ'כוסלובקים.

ב-16 בנובמבר 1918 הכריז הרוזן מיהאי קארוי על הקמתה של רפובליקה. משטרו של קארוי היה משטר כושל מבחינה מדינית וכלכלית, ולבסוף הוחלף ב-21 במרץ 1919 במשטר קומוניסטי שהנהיג בלה קון. משטרו של קון עמד בפני לחץ חיצוני - פלישה צ'כית ורומנית לשטחה של הונגריה, ופנימי - "צבא לבן" שהתארגן בעיר סגד, בראשות האדמירל מיקלוש הורטי כנגד המשטר הקומוניסטי. -ב-6 באוגוסט כבשו הרומנים את בודפשט וקון נאלץ להמלט לאוסטריה. לאחר תקופה של "טרור לבן", מעשי זוועה כנגד אנשי השמאל, ופוגרומים באוכלוסייה היהודית, הן מצד הרומנים והן מצד "הצבא הלבן", נכנס הורטי לבודפשט, וקיבל את השלטון, במרץ 1920.

לאחר נפילת ממשלתו הקומוניסטית של בלה קון, ערכו ההונגרים בינואר 1920 בחירות לפרלמנט בן בית אחד, אשר הכריז על מיקלוש הורטי כעוצר. ביוני 1920 נחתם חוזה טריאנון אשר קבע את גבולותיה של הונגריה, תוך שהוא קורע שני שליש משטחה, ושיעור דומה מאוכלוסייתה, לטובת שכנותיה רומניה, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.

מדיניותה של הונגריה משלב זה ואילך התמקדה בניסיון לקבל בחזרה את השטחים שאבדו. ובשל כך נקלעה הונגריה לברית עם אדולף היטלר, אשר תמך בה בבוררויות בינלאומיות שהחזירו לה את מקצת השטח, בשנים 1938 ו-1940.

הונגריה הצטרפה להיטלר במלחמתו בברית המועצות ביוני 1941. ב-19 במרץ 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה, שכן חששו כי ההונגרים מתכוונים להפר את הברית עמם, ולעבור לצידה של רוסיה. הכיבוש הביא עמו את השואה ליהדות הונגריה ומאות אלפים הושמדו במחנה המוות אושוויץ. באוקטובר 1944 הדיחו הגרמנים את הורטי, והעלו במקומו כשליט את פרנץ סלשי ומפלגתו הפשיסטית צלב החץ. בשלב זה הייתה מלחמתם של הגרמנים ובעלות בריתם אבודה. הרוסים נמצאו על אדמת הונגריה, וצרו על בודפשט. כיבושה של הונגריה על ידי הרוסים הושלם באפריל 1945.

לאחר שחרור הונגריה מידי הנאצים, על ידי הצבא האדום, הפכה הונגריה לחלק ממדינות הגוש המזרחי, ובשנת 1946 הוכרזה לרפובליקה, ובזאת בא הקץ על הממלכה שהתקיימה קרוב ל-1,000 שנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת הונגריה בוויקישיתוף