זוריקו דויטאשווילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זוריקו דביטאשווילי
ზურიკო დავითაშვილი
מידע אישי
לידה 15 בפברואר 2001 (בן 23)
טביליסי, גאורגיה
גובה 1.75 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
2013–2017 דינמו טביליסי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
2017–2018
2018–2019
2019–2021
2020–2021
2021–2022
2022–2023
2022–2023
2023–
דינמו טביליסי
לוקומוטיב טביליסי
רובין קאזאן
רוטור וולגוגרד
ארסנל טולה
דינמו בתומי
בורדו
בורדו
6 (0)
29 (3)
28 (2)
20 (0)
20 (3)
14 (6)
30 (15)
2 (0)
נבחרת לאומית כשחקן**
2019– נבחרת גאורגיה בכדורגל גאורגיה 26 (4)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
ומעודכנים ל-29 באוגוסט 2023
** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-29 באוגוסט 2001

זוריקו "זוקה" דביטאשוויליגאורגית: ზურიკო დავითაშვილი ; נולד ב-15 בפברואר 2001) הוא כדורגלן גאורגי המשחק בעמדת הקשר והקיצוני בקבוצת בורדו ובנבחרת גאורגיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דויטאשווילי גדל בדינמו טביליסי, וערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה ב-29 בספטמבר 2017 נגד קולחתי 1913 פותי.

בשנת 2018 עבר ללוקומוטיב טביליסי. באותה שנה שם ה"גרדיאן" את דוויטאשווילי בין 60 השחקנים הצעירים הטובים ביותר ברחבי העולם.[1] שנה לאחר מכן נבחר לשחקן הכדורגל הגאורגי הצעיר הטוב ביותר של העונה.[2]

ב-29 ביוני 2019, דוויטאשווילי חתם על חוזה לשלוש שנים עם רובין קאזאן מהפרמייר ליג הרוסי. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בליגת העל הרוסית ב-15 ביולי 2019 במשחק פתיחת העונה נגד לוקומוטיב מוסקבה.

אופ"א כללה את זוריקו ברשימת חמישים הכישרונות הצעירים בתחילת 2020.[3]

ב-20 באוגוסט 2020, דוויטאשווילי הצטרף לרוטור וולגוגרד בהשאלה לעונת 2020/2021. ב-16 ביולי 2021, חוזהו עם רובין בוטל בהסכמה הדדית. ארבעה ימים לאחר מכן, הוא חתם בארסנל טולה.

ב-23 במרץ 2022, דוויטאשווילי חתם בדינמו בתומי. החתימה הגיעה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022. פיפ"א איפשרה לשחקנים זרים שמשחקים ברוסיה אישור לסיים את החוזה שלהם באופן מיידי.

ב-2 בספטמבר 2022 עבר דוויטאשווילי לבורדו בהשאלה לעונה אחת. הוא כבש שער בכורה במשחק הבכורה בניצחון על דיז'ון ב-17 בספטמבר. לאחר עונת 2022/2023, מימש המועדון את האופציה לרכוש אותו בחוזה לארבע שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זוריקו דויטאשווילי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Marcus Christenson, Jim Powell, Garry Blight, Frank Hulley-Jones, Next Generation 2018: 60 of the best young talents in world football, the Guardian (באנגלית)
  2. ^ წლის რჩეულები: 2019, mygoals.ge
  3. ^ UEFA.com, Fifty for the future: UEFA.com's ones to watch | UEFA Champions League, UEFA.com, ‏2020-02-14 (באנגלית)