ליגת העל הרוסית בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליגת העל הרוסית בכדורגל
Sports current event.svg 2019/2020
ליגת העל הרוסית
כינוי ליגת העל הרוסית
תחום Football pictogram.svg כדורגל
ארגון הפרמייר ליג הרוסי בכדורגל
מדינות רוסיהרוסיה  רוסיה
קונפדרציה אופ"א
קבוצות 16
תאריך הקמה 1991
שמות קודמים הדיוויזיה העליונה
אלופה נוכחית זניט סנקט פטרבורג (2018/2019)
מירב הזכיות ספרטק מוסקבה (10)
מפעל מקביל הגביע הרוסי
מפעל נמוך הליגה הרוסית הראשונה
https://www.premierliga.ru
גביע האליפות
משחק ליגה בין ספרטק מוסקבה לקרסנודאר. אוגוסט 2016

ליגת העל הרוסית בכדורגלרוסית: Российская футбольная премьер-лига) או בפשטות ליגת העל הרוסית (ברוסית: Российская Премьер-Лига) היא ליגת הכדורגל הבכירה ברוסיה ואחת הטובות ביותר באירופה, נכון לשנת 2017, הליגה מדורגת במקום השישי בדירוג אופ"א[1] והיא הליגה השביעית ביוקרתה, עם שכר ממוצע של 753,223 יורו לשחקן.[2]

בעונת 2001 הליגה החלה להיות מנוהלת על ידי ישות עצמאית, "הפרמייר ליג הרוסי בכדורגל", הקשורה חוזית עם התאחדות הכדורגל הרוסית.

בליגה ישנן 16 קבוצות כאשר בתום כל עונה שתי הקבוצות הפחות טובות בטבלה (מקומות 15,16) יורדות לליגת הכדורגל הלאומית ושתי הקבוצות שמסיימות לפניהן (מקומות 13,14) מתמודדות בטורניר הצלה מהדחה לליגה השנייה בחשיבותה, - "ליגת הכדורגל הלאומית",- מול הקבוצות שסיימו במקומות 3,4 בליגה השנייה. הפרמייר ליג הרוסי אורגן בשנת 2001 והחליף את "הדיוויזיה העליונה" שפעלה לפני כן והתקיימה בין השנים 1992 ו-2001. כשהשוני ביניהם הוא במידת הארגון והמבנה.

מאז עונת 2011/12 כל הקבוצות שזכו בחלק הראשון של האליפות, דהיינו ניצבו בראש הטבלה במחזור ה-15, זכו בהמשך גם באליפות המדינה לבסוף. יוצאת מן הכלל הייתה עונת 2013/14, אז זניט הייתה במקום הראשון במחזור 15, אך הפסידה את ההובלה שני מחזורים לסיום העונה ובמקומה זכתה צסק"א מוסקבה.

הקבוצה המצליחה ביותר היא ספרטק מוסקבה עם 10 אליפויות, אחריה צסק"א (עם 6 אליפויות) וזניט (עם 5 אליפויות). עבור כל חמש אליפויות בהן זכתה קבוצה היא מוסיפה כוכב מעל לסמל שלה.

מבנה הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגה משתתפות 16 קבוצות. במהלך העונה כל קבוצה משחקת נגד כל אחת מהקבוצות האחרות בליגה, פעם אחת באצטדיונה הביתי ופעם אחת באצטדיון היריבה ובסך הכל 30 מחזורים.

הקבוצות שסיימו במקומות 15 ו-16 בטבלת הליגה מודחות ישירות לליגת המשנה. הקבוצות שסיימו במקומות 13 ו-14 משחקות בטורניר פלייאוף בן שני משחקים (בית וחוץ), אשר במסגרתו הקבוצות מתמודדות במשחקי מבחן נגד מקומות 3–4 בטבלת ליגת המשנה. מנצחת משחקי המבחן היא זו שהבקיעה את מירב השערים במגרשה הבייתי ובמגרש בחוץ. במקרה שבו כמות השערים שהובקעה היא שווה, המנצחת מוכרעת על פי שערי חוץ. אם נתון זה אף הוא שווה מתווספות שתי הארכות בנות 15 דקות שבסיומן נערך דו-קרב פנדלים.

הקבוצות שסיימו במקומות 1 ו-2 בטבלת ליגת המשנה ומנצחת טורניר משחקי המבחן מקבלות את הזכות להשתתף בעונה לאחר מכן בליגת העל הרוסית. הקבוצות שהפסידו במשחקי המבחן יורדות לליגת המשנה.

תאריך תחילת הליגה וסיומה משתנה. פגרת החורף מתחילה בתחילת דצמבר ומסתיימת בתחילת מרץ וחלקהּ השני של הליגה משוחק עד חודש מאי.

מיקומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצות מקבלות שלוש נקודות עבור כל ניצחון ונקודה אחת עבור תוצאת תיקו. במקרה של הפסד הקבוצה המפסידה איננה מקבלת נקודות. מיקום הקבוצות נקבע לפי מספר הנקודות הכולל שכל קבוצה השיגה. במצב של שוויון נקודות המיקום יקבע לפי הפרש השערים. במקרה של שיוון בהפרש יקבע המיקום לפי מספר הניצחונות ובמקרה של שוויון גם כאן המיקום הסופי יקבע על פי מספר השערים אשר הובקעו לזכות כל קבוצה. בתום העונה הקבוצה שממוקמת במקום הראשון מוכתרת כאלופה.

העפלה לטורנירים האירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שהליגה הרוסית דורגה על פי שיטת הדירוג של אופ"א במקום השביעי בעונת 2014/15, החל מעונת 2015/16 אלופת רוסיה מתמודדת החל משלב הבתים של ליגת האלופות. סגניתה מתמודדת משלב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות כשבמקרה של הפסד היא מודחת ישירות לשלב המוקדמות הרביעי של הליגה האירופית.

הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגה הרוסית מתמודדת משלב המוקדמות הרביעי של הליגה האירופית, והקבוצה מהמקום הרביעי מתמודדת משלב המוקדמות השלישי של הטורניר.

מחזיקת הגביע הרוסי מתמודדת החל משלב הבתים של הליגה האירופית (במקרה שמחזיקת הגביע או הפיינליסטית הן אחת מארבע הקבוצות הבכירות בטבלת האליפות, המקום מוענק לקבוצה מהמקום החמישי בטבלה).

קבוצות לעונת 2019/2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עונת 2019/2020 בליגת העל הרוסית בכדורגל

בסיכום עונת 2018/19, יניסיי קרסנויארסק ואנז'י מחצ'קלה נשרו לליגת המשנה הרוסית והוחלפו בקבוצות שהעפילו מהליגה הלאומית, טמבוב וסוצ'י (שהעפילו לראשונה בתולדותיהן).

16 הקבוצות הבאות מתחרות בליגת העל במהלך עונת 2019/2020:

שם הקבוצה אצטדיון תכולה מאמן בפתיחת העונה בעלות, חסות תקציב
אופה נפטיאניק 15,132 רוסיהרוסיה סרגיי טומארוב ממשלת בשקורטוסטן 15,000,000 יורו
אורל המרכזי 25,400 אוקראינהאוקראינה דמיטרי פארפיונוב ממשלת מחוז סברדלובסק, TMK Group, Renova Group 18,000,000 יורו
אורנבורג גזוביק 6,489 רוסיהרוסיה ולדימיר פדוטוב ממשלת מחוז אורנבורג
אחמט גרוזני אחמט ארנה 30,597 רוסיהרוסיה איגור לדיאחוב ממשלת רפובליקת צ'צ'ניה, קרן אחמט קדירוב, SAT & Co ‏30,000,000 יורו
ארסנל טולה ארסנל 20,074 בלארוסבלארוס אולג קונונוב ממשלת מחוז טולה, רוסטך, רוסנפט, NPO Splav ‏20,000,000 דולר
דינמו מוסקבה VTB ארנה 18,636 רוסיהרוסיה דמיטרי חוחלוב VTB 35,000,000 יורו
זניט גזפרום ארנה 64,468 רוסיהרוסיה סרגיי סמאק גזפרום, גזפרום נפט, Metalloinvest ‏160,000,000 יורו
טמבוב מורדוביה ארנה
ואצטדיון ספרטק
44,000, 15,000 רוסיהרוסיה אלכסנדר גריגוריאן ממשלת מחוז טמבוב
לוקומוטיב מוסקבה RZD ארנה 27,320 רוסיהרוסיה יורי סיומין RZD 80,000,000 יורו
סוצ'י אצטדיון פישט 44,287 רוסיהרוסיה אלכסנדר טוצ'ילין בוריס רוטנברג, SMP Racing ‏20,000,000 יורו
ספרטק מוסקבה אוטקריטיה ארנה 45,360 רוסיהרוסיה אולג קונונוב לאוניד פדון, לוקאויל, IFD Kapital Group 120,000,000 יורו
צסק"א מוסקבה VEB ארנה 30,457 בלארוסבלארוס ויקטור גונצ'רנקו יבגני גינר, רוס-סטי, אירופלוט, "מסוקי רוסיה", CROC, EKA ‏ 68,000,000 יורו
קריליה סובייטוב סמרה קוסמוס ארנה 44,918 מונטנגרומונטנגרו מיאודראג בוז'וביץ' ממשלת מחוז סמרה 15,000,000 יורו
קרסנודאר קרסנודאר 34,089 רוסיהרוסיה סרגיי מאטבייב סרגיי גליצקי, Home Credit & Finance Bank, Constell Group 85,000,000 יורו
רובין קאזאן קאזאן ארנה 45,379 ספרדספרד אדוארדו דוקאמפו TAIF-NK, ניז'נקמנסקנפטחים, קאזאנאורגסינתז 65,000,000 יורו
רוסטוב רוסטוב ארנה 43,472 רוסיהרוסיה ולרי קרפין ממשלת מחוז רוסטוב, Southern capital, Pari-Match‏ 25,000,000 יורו

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים לא היה ברוסיה אצטדיון כדורגל חדיש ומודרני וזמן רב שאצטדיון לוקומוטיב מוסקבה שנחנך בשנת 2002 היה האצטדיון המודרני ביותר. לאחר תנופת הבנייה שהביא מונדיאל 2018 נבנו 11 אצטדיוני כדורגל חדשים והליגה הרוסית מתהדרת בתשעה אצטדיוני כדורגל מודרניים שנבנו לקראת גביע העולם בכדורגל ועוד שני אצטדיונים מודרניים שלא נבנו עבור המונדיאל.

קרסנודאר זניט (סנקט פטרבורג) רוסטוב (רוסטוב על הדון) רובין (קאזאן)
אצטדיון קרסנודאר גזפרום ארנה רוסטוב ארנה קאזאן ארנה
תכולה: 33,979 תכולה: 56,196 תכולה: 45,000 תכולה: 45,379
Krasnodar u19- RMu19 (10).jpg RUS-2016-Aerial-SPB-Krestovsky Stadium 02.jpg Rostov Arena2018.jpg RubinKazanNewStadium.png
ארסנל (טולה) אחמט (גרוזני) אורנבורג קריליה סובייטוב (סמרה)
ארסנל אחמט ארנה אצטדיון גזוביק קוסמוס ארנה
תכולה: 20,074 תכולה: 30,597 תכולה: 8,400 תכולה: 45,000
Arsenal Stadium in Tula.jpg Ahmat-arena2.jpg Orenburg Stadium Samara arena.png
טמבוב אופה אורל (יקטרינבורג) סוצ'י
מורדוביה ארנה נפטיאניק האצטדיון המרכזי אצטדיון פישט
תכולה: 44,000 תכולה: 15,132 תכולה: 35,696 תכולה: 44,287
MordoviaArenaStadium.jpg Stadium Neftyanick Ufa - Ural.jpg Estadio Central (Ekaterinburg-arena).jpg Fisht Olympic Stadium 2017.jpg
קבוצות מוסקבאיות בעונת 2019/2020
ספרטק (מוסקבה) צסק"א (מוסקבה)
אוטקריטיה ארנה VEB ארנה
תכולה: 45,360 תכולה: 30,433
Открытие Арена (12.06.2016) 01.JPG Arena CSKA.jpg
לוקומוטיב (מוסקבה) דינמו (מוסקבה)
RZD ארנה VTB ארנה
תכולה: 27,320 תכולה: 26,121
Lokomotiv Stadium.jpg VTB Arena3.jpg

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האימפריה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1888 התקיימו מועדוני כדורגל שונים ברוסיה, אך אף על פי שנעשו מספר ניסיונות לא הצליחו ליצור ליגת כדורגל לאומית מסודרת עד לשנת 1936.

משחק הכדורגל הראשון בתולדות רוסיה נערך בשנת 1897 כמשחק בין קבוצת חובבים מקומית בשם "פטרבורג" לבין קבוצת חובבים אנגליים בשם "אוסטרוב", כשהאנגלים ניצחו בתוצאה 0–6. עד לתחילת המאה ה-20 התקיימה אליפות כדורגל ארצית ואליפות האימפריה הרוסית בכדורגל הייתה טורניר כדורגל לאומי שיצא לדרך לראשונה בשנת 1912 והיה האליפות הראשונה בתולדות רוסיה בכדורגל, אם כי שבניגוד למקבילותיה במדינות מערב אירופה, האליפות הונהגה בשיטת גביע וכל משתתפות האליפות לא היו קבוצות כדורגל עירוניות אלא איחוד של קבוצות כדורגל לנבחרות עירוניות שייצגו את הערים כדוגמת נבחרת סנקט פטרבורג, שזכתה באליפות הראשונה ונבחרת אודסה שזכתה באליפות השנייה והאחרונה בתולדות האימפריה הרוסית. האליפות נערכה במשך שתי עונות רצופות בלבד ודעכה בשל חוסר התעניינות.

תקופת ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936 הוקמה ליגת העל הסובייטית והיוותה לאליפות הכדורגל הארצית הראשונה ברוסיה בשיטת ליגה. הליגה התקיימה ברציפות (למעט בשנים 19411944, עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה) עד שנת 1991, כשפירוק ברית המועצות הביא להחלפת הליגה הסובייטית ב-16 ליגות שונות.

בשנים 19481991 התקיימה אליפות רוסיה הסובייטית בקרב קבוצות כדורגל, הקבוצה הרוסית שזוכה באליפות הייתה מעפילה לליגה הסובייטית הראשונה.

מאז 1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה הרוסית הבכירה - במתכונתה הנוכחית - הוקמה בשנת 1992 עם התפרקותה של ברית המועצות. מבין הקבוצות שהיו בליגה הסובייטית הבכירה בעונת 1991 נשארו שש קבוצות בפרמייר ליג הרוסי: ספרטק מוסקבה, צסק"א מוסקבה, לוקומוטיב מוסקבה, אלניה ולדיקווקז, טורפדו מוסקבה ודינמו מוסקבה. בהקמת הליגה הרוסית הבכירה צורפו עוד 14 קבוצות רוסיות מליגות סובייטיות נמוכות יותר. בתחילה כללה הליגה הרוסית הבכירה 20 קבוצות בעונת 1992, אך בגלל ריבוי המשחקים הוחלט לחלק את הליגה לשני חלקים נפרדים. בעונה שלאחר מכן, עונת 1993 כבר היו בליגה 18 קבוצות בלבד ובעונה שלאחר מכן רק 16 קבוצות, מספר הקבוצות כיום. נעשה ניסיון להעלאת מספר הקבוצות בליגה ל-18 בעונות 1996 ו-1997 אך לבסוף הוחלט להשאיר את מספר הקבוצות בליגה על 16 בלבד.

עם הקמת הליגה, שלטה ספרטק מוסקבה בתארים החשובים וזכתה ב-9 מתוך עשר האליפויות הראשונות כאשר רק אלניה ולדיקווקז הצליחה לשבור את רצף הניצחונות של ספרטק מוסקבה בזכייה באליפות 1995 ועד כה ספרטק-אלניה ולדיקווקז היא אלופת רוסיה היחידה שנשרה לליגת המשנה. ב-1996 נערכו משחקי השלמה על מנת להכריע מי האלופה בשל שוויון נקודות בסיום העונה, ספרטק מוסקבה התמודדה על המקום הראשון מול אלניה ולדיקווקז וניצחה לבסוף 2:1.

תחילת המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 האחריות לניהול ליגת העל הועברה לארגון בשם "ליגת העל הרוסית בכדורגל", ארגון אשר קיבל זיכיון לניהול מפעל זה, כמו גם לניהול המסחרי והכלכלי של ליגת הכדורגל הבכירה, מידי ההתאחדות לכדורגל.

בתחילת שנות האלפיים ניכרה עלייה אצל הקבוצות לוקומוטיב מוסקבה וצסק"א מוסקבה שהתחלקו על האליפויות בין השנים 20022006 (ב-2002 נערכו שוב משחקי השלמה לליגה מאחר שצסק"א מוסקבה ולוקומוטיב מוסקבה חלקו את המקום הראשון. במשחק המכריע על המקום הראשון ניצחה לוקומוטיב 0:1 - מאמן צסק"א היה ואלרי גזאייב, שאימן גם את אלניה ולדיקווקז ב-1996). בעונת 2007 זניט סנקט פטרבורג היה המועדון השני שזכה באליפות ושאיננו ממוסקבה והיה המועדון הראשון בתולדות המדינה שזכה באליפות בסיוע מאמן זר, היה זה ההולנדי דיק אדבוקאט שאימן את הקבוצה. ב-2010 כשהקבוצה זכתה שוב באליפות הליגה, היא שוב עשתה זאת בסיוע מאמן זר - הפעם לוצ'יאנו ספאלטי האיטלקי. בשנים 20082009 זכתה באליפות רובין קאזאן, כשבשתי הפעמים היא זכתה באליפות בסיוע המאמן הטורקמני שלה גורבן ברדייב.

בשנים 2010 - 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2010 לראשונה בתולדות הליגה נשרה קבוצה מהליגה הבכירה בעקבות קשיים כלכליים ולא בשל יכולותיה הספורטיביות, הייתה זו קבוצת מוסקבה, שפינתה את מקומה לאלניה ולדיקווקז שסיימה שלישית בליגת המשנה בעונת 2009. שנה לאחר מכן, ב-2011, המצב חזר על עצמו עם סאטורן שהודחה מהליגה בשל קשיים פיננסיים ופינתה את מקומה לקרסנודר, שסיימה חמישית בעונת 2010 כשהקבוצות שסיימו במקום השלישי והרביעי (וולגה ניז'ני נובגורוד, קאמאז נברז'ני צ'לני בהתאמה) סירבו להעפיל לליגה הבכירה.

בעונת 2011/2012 לראשונה בתולדות הליגה הרוסית, נערכו המשחקים בשיטה המקבילה לליגות האירופאיות. אם עד אז שוחקה הליגה ממארס ועד נובמבר, החל משנת 2011, נערכים המשחקים החל מאביב 2011 ועד אביב 2012, במטרה להתאים את הליגה לתקנים אירופאיים, מהלך שהוביל נשיא ההתאחדות הרוסית לכדורגל, סרגיי פורסנקו. הליגה נפתחה עם 14 קבוצות בלבד, במקום 16, זאת כיוון שסאטורן ואמקר פרם לא מצאו ספונסר לפני פרסום לוח המשחקים לעונת 2011/12, שתי הקבוצות הללו נקלעו למשבר כספי עם תום עונת 2010 וסאטורן נשרה לליגת המשנה. בשל כך, הוחלט לצרף לליגת העל קבוצה מהליגה הרוסית הראשונה, קרסנודאר, שסיימה את עונת 2010 במקום החמישי (קבוצות שסיימו במקום השלישי והרביעי סירבו לעלות לליגת העל). הליגה משוחקת עם 44 מחזורים, עם שתי הפסקות פגרה באמצע. בסיומה של העונה הסדירה (שכוללת 30 מחזורים) מפוצלת הליגה לשתיים ונערכים משחקי הכרעה בשיטת פלייאוף, כשמנגד משחקות קבוצות תחתית הליגה במאבק על ההישארות בליגה, זאת מבלי להתחשב במיקומן בטבלת האליפות עד לסיום המחזור האחרון בעונה הסדירה.

שלוש קבוצות רוסיות בליגה הבכירה מעולם לא הודחו מהליגה הבכירה, וכולן ממוסקבה: לוקומוטיב מוסקבה, ספרטק מוסקבה וצסק"א מוסקבה. לעומת זאת, הקבוצות שהודחו הכי הרבה הן קובאן קרסנודר (5 פעמים) ושיניק ירוסלבל (4 פעמים) כאשר קובאן מעולם לא שיחקה בליגה הבכירה יותר מפעמיים רצופות.

בעונת 2016/17, 3 קבוצות בלבד ייצגו את העיר מוסקבה (ספרטק, לוקומוטיב וצסק"א): המספר הנמוך ביותר של קבוצות מוסקבאיות בתולדות הליגה.

רפורמה ומיתוג מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2018/2019 הוחלט לערוך מיתוג מחדש, שבמסגרתו תוכנן להציג לוגו חדש.[3][4][5][6][7][8][9][10] כחלק מהרפורמה בליגה אליפות רוסיה בכדורגל לנוער צפויה לעבור שינוי ולצדה הוקמה ליגת הכדורגל לנוער, המהווה לטורניר העל של שחקני האקדמיה של הקבוצות.[11][12]

הלוגו החדש של הליגה הוצג ביולי 2018 יחד עם חתימת חוזה זכויות שידור עם ערוץ Match TV.[13][14] במסגרת דיונים על הרפורמה הוצע להשית תקנים חדשים עבור קבוצות ליגת העל, במסגרתן תקבע תקרת מינימום לתקציב ומספר מושבים מינימלי אפשרי עבור מגרשי ליגת העל.[15]

ביוני 2019 הוחלט כי החל משנת 2022 הליגה תוגדל ל-18 קבוצות במקום 16 ולא ייערכו משחקי מבחן וכי החל מעונת 2020/2021 המגבלה על שחקנים זרים תעמוד על 8 זרים בלבד. בנוסף, החל מעונת 2019/2020 מנהלת הליגה מעניקה 10 פרסים אישיים: מצטיין המשחק, מצטיין החודש, מאמן החודש, שער החודש, כדורגלן העונה, מאמן העונה, שער העונה, מלך השערים של העונה, שוער העונה, הכדורגלן הצעיר של העונה.

שחקנים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגלנים זרים רבים משחקים בליגה הרוסית ומקבלים משכורות גבוהות מאוד, ביחס לנהוג בליגות ספורט אחרות ברוסיה. זרים רבים מאיטליה, ספרד, סרביה, ברזיל, קולומביה, ארגנטינה ומדינות אחרות הוחתמו בליגה הן כמאמנים והן כשחקנים, על אף שישנה מגבלה על מספר הזרים שמותר לשתף במשחק, שעומדת כיום על ארבעה שחקנים.

במהלך השנים נקבעו תקנות שונות המגבילות את מספרם של השחקנים הזרים היכולים לשחק בכל קבוצה. כאשר הוקמה אליפות האימפריה הרוסית בכדורגל הוגבלה כמות הזרים לשלושה שחקנים בלבד ולאחר הקמת ליגת העל הסובייטית בכדורגל לא שיחקו שחקנים זרים בברית המועצות עד 1989 כשהותר לקבוצות לשתף שני שחקנים זרים בהרכב וכך השחקן הזר הראשון בליגת העל הסובייטית היה טניו מינצ'ב הבולגרי שהגיע מסטארה זגורה לקויבישב. לאחר התפרקות ברית המועצות שחקנים רבים מאוקראינה ובלארוס שיחקו בליגה הרוסית ומאז אחוז הזרים בליגה צמח. אם בשנת 1994 שיחקו בסך הכל 36 זרים, הרי שב-1995 הגיע מספרם ל-49, ב-1996 כבר ל-83 וב-1997 כבר שיחקו בליגה 112 שחקנים זרים.

בשנת 1999 התאחדות הכדורגל הרוסית החליטה להגביל את מספר השחקנים הזרים בליגה הראשונה ובליגה השנייה, עד ל- שחקנים בליגה הראשונה ו-3 שחקנים בליגה השנייה. אך מגבלות אלה לא היו תקפות על ליגת העל הרוסית בכדורגל. המגבלה הראשונה על מספר השחקנים הזרים בליגת העל הוטלה רק בשנת 2005 כשהוחלט על מגבלה של 5 שחקנים על המגרש, זאת לאחר שבמחזור 21 באותה עונה דינמו מוסקבה בהדרכת איבו וורטמן העלתה להרכב מול מוסקבה סגל ללא אף שחקן רוסי. באותה שנה הוחלט ששחקנים ששיחקו יותר מעשרה משחקים במדי הנבחרת אינם נחשבים לזרים ורק עונה לאחר מכן הוטלה המגבלה גם על שחקני הנבחרת.

בשנת 2006 הוחלט שקבוצות מוגבלות לשבעה זרים בהרכב ולא יותר מארבעה על המגרש. מעונת 2009 המספר הורד ל-6 שחקנים, אך ב-2012 הוחזרה המגבלה למגבלה הקודמת. ביולי 2015 הוחלט להגביל לשישה שחקנים על המגרש וב-2019 הוחלט כי החל מעונת 2020/2021 הקבוצות לא יורשו לשתף יותר משמונה שחקנים זרים.

היתר שחקנים על המגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה בקבוצה על המגרש הערות
1992–2005 0 0 לא הוטלה כל מגבלה
2005–2006 5 5
2006–2009 7 4
2009–2012 6 3
2012–2020 7 4
2020– 8 4

זכויות שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלם ערוץ הספורט NTV Plus.

השותף העיקרי של הליגה בשידורי המשחקים הוא ערוץ הספורט Match TV, שנחשב לשותף עיקרי של הליגה (ונמצא בבעלות גזפרום מדיה) ומשדר את המשחק המרכזי בכל מחזור ואת מרבית המשחקים בליגה. ביולי 2018 נחתם חוזה שידור חדש בין הליגה לערוץ לתקופה של ארבע שנים, כאשר מרבית המשחקים משודרים בערוץ Match Premier.[16][17] מרבית חברות הלווין המספקות שירותי תוכן בטלוויזיה מאפשרות שידורי משחקי הליגה במחירים סמליים ובאיכות HD.

לעיתים משודרים המשחקים גם בחברת Liga-TV שמשדרת משחקים בודדים (בעבר שודרו המשחקים בערוץ הטלוויזיה "Nash Football" שהוקם על בסיס ערוץ NTV+ שפורק). לעיתים, בוחרות גם רשתות הטלוויזיה הממלכתיות רוסיה-1 וערוץ 1 וערוץ NTV לשדר כמה ממשחקי הליגה.

את שידורי משחקי הליגה מחוץ לרוסיה מעבירה חברת השידור IMG Media, כשההסכם בינה לבין מינהלת הליגה עומד על 15 מיליון דולר לשלוש שנים.

אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר אתר האינטרנט nf.tv היה חתום על הסכם זכויות שידור באינטרנט מול המינהלת ואפשר צפייה בתשלום בשידורים חיים של משחקי הליגה. כיום אלה משודרים באמצעות פורטל Matchtv.ru. החל מעונת 2018/2019 הליגה משדרת משחקים נבחרים בשידור חי חינם באמצעות חשבון היוטיוב הרשמי.[18]

חסויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוצע צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה סה"כ צופים מחזורים מספר צופים ממוצע שיא צופים למשחק קבוצה פופולרית מספר קבוצות
2008 3,009,451 30 12,914[20] 20,811 זניט 16
2009 2,872,733 30 11,970 23,520 ספרטק (מ) 16
2010 2,901,851 30 12,091 21,357 16
2011/2012 4,542,505 44 12,905 20,877 קובאן 16
2012/2013 3,126,393 30 13,027 20,934 16
2013/2014 2,759,684 30 11,499 16
2014/2015 2,436,299 30 10,151 16
2015/2016 2,561,932 30 11,675 25,178 ספרטק 16
2016/2017 2,739,516 30 11,415 32,670 16
2017/2018[21] 2,679,234 30 13,069 53,359 זניט 16
2018/2019 4,036,196 30 16,817 61,494 16
2019/2020 1,513,779 30 18,922 54,078 16
2020/2021

אלופות הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפויות לפי קבוצות

אליפויות לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה אליפויות סגנויות עונות זכייה
ספרטק מוסקבה 10 6 1992, 1993, 1994, 1996, 1997, 1998, 1999, 2000, 2001, 2016/2017
צסק"א מוסקבה 6 6 2003, 2005, 2006, 2012/2013, 2013/2014, 2015/2016
זניט סנקט פטרבורג 5 3 2007, 2010, 2011/2012, 2014/2015, 2018/2019
לוקומוטיב מוסקבה 3 5 2002, 2004, 2017/2018
רובין קאזאן 2 0 2008, 2009
אלניה ולדיקווקז 1 2 1995

אליפויות לפי ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר אליפויות מועדונים
מוסקבה
‏19
ספרטק (10), צסק"א (6), לוקומוטיב (3)
סנקט פטרבורג
‏5
זניט (5)
קאזאן
‏2
רובין קאזאן (2)
ולדיקווקז
‏1
אלניה ולדיקווקז (1)

אליפויות לפי מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן טבלת המאמנים שזכו בתואר האליפות:

דירוג שם המאמן אליפויות
1 אולג רומנצב 8
2 ואלרי גזאייב 4
3 לאוניד סלוצקי 3
יורי סיומין 3
4 לוצ'אנו ספאלטי 2
גורבן ברדייב
5 סרגיי סמאק 1
מאסימו קאררה
גאורגי יארצב
אנדרה וילאש בואש
דיק אדבוקאט

נשיאי הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
ויטאלי מוטקו 27 באוגוסט 2001 - 24 בנובמבר 2003 כיהן במקביל כנשיא קבוצת זניט סנקט פטרבורג
ואלרי פילאטוב 24 בנובמבר - 26 בדצמבר 2003 ממלא מקום
יבגני גינר 26 בדצמבר 2003 - 21 בדצמבר 2004 כיהן גם כנשיא קבוצת צסק"א מוסקבה
יורי זווארזין 21 בדצמבר 2004 - 24 בינואר 2006 ממלא מקום
י. גינר 24 בינואר - 26 בדצמבר 2006 קדנציה שנייה
מיכאיל וורונצוב 26 בדצמבר 2006 - 14 בנובמבר 2007 ממלא מקום
סרגיי פריאדקין 14 בנובמבר 2007 -

שיאנים ומלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום כל עונה, מחולקים פרסי "כדורגלן השנה ברוסיה" לשחקן המצטיין של הליגה לאותה עונה, כאשר דניאל קראבליו הברזילאי מצסק"א מוסקבה היה השחקן הזר הראשון בתולדות רוסיה שקיבל את תואר כדורגלן השנה ברוסיה.

פרס אחד מוענק מטעם מגזין פוטבול השני מטעם השבועון ספורט אקספרס.

שיאני ההופעות של ליגת העל הרוסית בכל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-20 באוקטובר 2019:[22]

# שחקן שנות פעילות הופעות
1 סרגיי איגנשביץ' 1999—2018 ‏489
2 סרגיי סמאק 1992—2004
2006—2013
456
3 דמיטרי לוסקוב 1992—1993
1995—2013
2016—2018
453
4 איגור אקינפייב 2003– 440
5 איגור סמשוב 1996–2014 ‏433
6 וסילי ברזוצקי 1996–2014 ‏ 402
7 רוסלאן אג'ינג'אל 1996–2014 397
8 ולרי יסיפוב 1992–2007 390
9 איגור לבדנקו 2002–2018 392
10 אלכסנדר סמדוב 2002—2019 ‏386
11 איגור דניסוב 2002–2019 ‏382
12 דמיטרי קיריצ'נקו 1998–2013 377
13 דיווידס שמבראס 1998– 2013 368
14 דמיטרי קומבארוב 2002— 368
15 קונסטנטין זיריאנוב 2000– 2014 363
16 אלכסנדר אניוקוב 2002— 354
כתב מודגש עם רקע ירוק מתייחס לשחקן שעדיין פעיל.

מלכי השערים של ליגת העל הרוסית בכל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלך השערים של ליגת העל הרוסית בכדורגל

נכון ל-20 באוקטובר 2019:[23][24]

# שחקן שנות פעילות שערים
1 אולג ורטניקוב 1992–1999
2001 - 2002
143
2 אלכסנדר קרז'אקוב 2001–2006
2008–2015
139
3 דמיטרי קיריצ'נקו 1998–2013 129
4 דמיטרי לוסקוב 1992—1993
1995—2013
2016—2017
120
5 ארטיום דזיובה 2007– ‏109
6 רומן פבליוצ'נקו 2000–2008
2012 - 2017
‏104
7 סרגיי סמאק 1992–2004
2006–2013
102
8 אנדריי טיחונוב 1992—2004
2007—2008
2011
98
9 איגור סמשוב 1996–2014 98
10 ייגור טיטוב 1995—2003
2005—2008
88
11 ולרי יסיפוב 1992–2007 88
כתב ירוק ומודגש מתייחס לשחקן שעדיין פעיל.

כל קבוצות הליגה מאז 2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2001, ארבע קבוצות מתוך 16 שמשתתפות בליגת העל הרוסית לא ירדו ליגה: זניט סנקט פטרבורג, לוקומוטיב מוסקבה, ספרטק מוסקבה וצסק"א מוסקבה.

שנות אליפות
שנות השתתפות
שנים שלא השתתפה בליגה
קבוצה עיר 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 11/12 12/13 13/14 14/15 15/16 16/17 17/18 18/19 19/20 20/21
אמקר פרם 11 12 13 8 4 13 14 10 11 10 11 11 10 13
אנז'י מחצ'קלה 15 11 5 3 16 13 12 14 15
ארסנל טולה 16 14 7 6
אחמט גרוזני 16 10 12 12 11 8 12 9 7 5 9 8
וולגה ניז'ני נובגורוד 14 12 15
דינמו מוסקבה 8 6 13 8 14 6 3 8 7 4 7 4 4 15 8 12
יניסיי קרסנויארסק 16
זניט סנקט פטרבורג 10 2 4 6 4 1 5 3 1 1 2 2 1 3 3 5 1
קרסנודאר קרסנודאר 9 10 5 3 4 4 4 3
קריליה סובייטוב סמרה 5 9 3 14 10 13 6 10 13 12 14 14 9 15 13
קובאן קרסנודאר 15 15 15 8 5 8 10 14
לוקומוטיב מוסקבה 1 4 1 3 3 7 7 4 5 7 9 3 7 6 8 1 2
לוץ' ולדיווסטוק 7 14 16
מוסקבה מוסקבה 14 14 9 5 6 4 9 6
מורדוביה סרנסק 15 8 16
אורנבורג אורנבורג 13 7
רוסטוב רוסטוב על הדון 11 11 12 13 12 16 14 9 13 13 7 14 2 6 11 9
רוטור וולגוגרד 9 12 16
רובין קאזאן 3 10 4 5 10 1 1 3 6 6 9 5 10 9 10 11
סאטורן ראמנסקויה 6 7 7 11 11 5 11 7 10
סיביר נובוסיבירסק 16
סק"א חברובסק חברובסק 16
סוקול סרטוב 16
סוצ'י סוצ'י
אלניה ולדיקווקז ולדיקווקז 12 13 14 15 15 16
ספרטק מוסקבה 3 10 8 2 2 2 8 2 4 2 4 6 6 5 1 3 5
ספרטק נלצ'יק 9 12 12 11 6 16
טום טומסק 10 8 11 13 9 8 15 13 16
טמבוב טמבוב
טורפדו מוסקבה 4 8 5 7 15 15
טוסנו טוסנו 15
אורל יקטרינבורג 11 13 8 11 12 10
אוראלאן אליסטה 13 15
אופה אופה 12 12 7 6 14
חימקי חימקי 9 14 16
צסק"א מוסקבה 2 1 2 1 1 3 2 5 2 3 1 1 2 1 2 2 4
צ'רנומורץ נובורוסייסק 16
שיניק יארוסלבל 7 5 6 9 16 15

סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג אופ"א
  2. ^ נחשף: דו"ח המשכורות השנתי בספורט העולמי, ראו בגוף הכתבה
  3. ^ Лицом не вышли: российский футбол начинает ребрендинг
  4. ^ Футбол и сомбреро, они, если честно... Новые логотипы РФПЛ как прививка от скуки
  5. ^ סמל ליגת העל הרוסית באתר אולפני ארטיום לבדב
  6. ^ Новый логотип премьер лиги — просто Бомба!
  7. ^ Медвежья услуга. С чем ассоциируется наш футбол
  8. ^ Представлен рабочий вариант нового логотипа РФПЛ
  9. ^ Cоздание логотипа Российской Премьер-Лиги
  10. ^ После чемпионата мира пиво снова утечет со стадионов. Прядкин – о будущем РФПЛ
  11. ^ В РФПЛ будет введена реформа молодежного первенства, необходимы лиги U20 и U21
  12. ^ «Оренбург», «Крылья Советов» и «Енисей» приняты в РФПЛ
  13. ^ Все детали нового контракта РПЛ и «Матч ТВ»
  14. ^ РПЛ представила новый логотоп
  15. ^ Реформы Леонида Федуна: реальность или маниловщина?
  16. ^ «Матч ТВ» и РПЛ заключили новый контракт на показ матчей чемпионата России
  17. ^ Телеканал «Матч ТВ» и РФПЛ заключили четырехлетний контракт на показ матчей
  18. ^ RPL announce live matches to be broadcast free on YouTube
  19. ^ מטעמי חסות, שמה הרשמי של הליגה היה Росгосстрх Чемпионат России по футболу (רוסגוסטראך-אליפות רוסיה בכדורגל).
  20. ^ ПОСЕЩАЕМОСТЬ КХЛ И РФПЛ (СЕЗОНЫ 2008 – 2015)
  21. ^ סטטיסטיקה באתר footboom.com
  22. ^ Чемпионаты России по футболу. Все футболисты
  23. ^ נתונים מתוך פורטל Sportbox.ru
  24. ^ נתונים רשמיים מתוך Sport-Express.ru