זנבתן מנומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןזנבתן מנומר
Océanopolis - les aquariums 010.JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: דגי סחוס
על־סדרה: דמויי כריש
סדרה: זנבתנאים
משפחה: זנבתניים
סוג: זנבתן
מין: זנבתן מנומר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Stegostoma fasciatum
הרמן, 1783
תחום תפוצה
Cypron-Range Stegostoma fasciatum.svg

תפוצת הזנבתן המנומר(בכחול)

זְנַבְתָּן מנומר (שם מדעי: Stegostoma fasciatum), ידוע גם בשמות זנבתן, כריש זנבתן, כריש נמרי וכריש זברה, הם כרישים מחוספסים ומנוקדים שחיים באוקיינוס ההודי, האוקיינוס השקט והים האדום, בשוניות אלמוגים ומישורים חוליים קרוב לקרקעית בעומקים של עד 62 מטר. הם היחידים במשפחתם. כרישים בוגרים הם ייחודיים במבנה הגופני שלהם. יש להם חמישה חריצים על הגב, וסנפיר זנב ארוך במיוחד שיכול להגיע לחצי מאורך הזנבתן הכולל (ומכאן שמו העברי), ונקודות שחורות על רקע צהוב בהיר. הצעירים מגיעים לאורכים של 50-90 סנטימטר עם דגם גוף שונה לחלוטין, עם פסים בהירים על רקע חום וללא חריצים (ומכאן השם "כריש זברה"). הבוגרים יכולים להגיע לאורך של 2.5 מטר ולשקול עד 50 ק"ג.

זנבתנים הם בעלי חיים ליליים, ומבלים את היום במנוחה על קרקעית האוקיינוס. בלילה, הם צדים דגים קטנים, רכיכות, סרטנים ונחשי ים שנמצאים בחורים בשונית ובתוך סלעים. אף על פי שרוב השנה הם מתבודדים, בתקופות עונתיות הם מתכנסים בקבוצות. הנקבות מטילות ביצים שנדבקות לקרקעית. מאחר שהם רגועים ולא תוקפניים לבני אדם, ומסתדרים טוב בשבי, זנבתנים הם מאוד פופולריים בצלילות ובאקווריומים. למרות זאת כאשר הזנבתן מוטרד ומרגיש מאוים הוא עשוי לנשוך קלות.

הזנבתן מוגדר כפגיע, ואוכלוסייתו נפגעת ומתמעטת כתוצאה מציד כרישים בשביל סנפירים, בשר, ושמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זנבתן מנומר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זנבתן מנומר באתר הרשימה האדומה של IUCN
P Elephant.png ערך זה הוא קצרמר בנושא בעלי חיים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.