זרם בוקע (גלי מים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקיצה של הזרם הבוקע (מתחת לשפלים של הגלים) וזרם הסעת המסה המושרה על ידי הגלים (מעל השפלים) בחתך אנכי של אזור הגלישה.

זרם בוקעאנגלית: Undertow) הוא מונח באוקיינוגרפיה פיזיקלית לתיאור זרם תת-מימי ממוצע שנע אופשור (offshore), כלומר החוצה מהחוף, כאשר גלים מגיעים לחוף. הזרם הבוקע הוא מאפיין הכרחי ואוניברסלי של התנהגות שדה הזרימה בסמוך לחוף: זהו זרם חזרה המקזז את זרם האונשור (זרם אל החוף) המושרה על ידי גלים בשכבת המים העליונה. מהירויות הזרימה של הזרם הבוקע הן בדרך כלל חזקות ביותר באזור הגלישה (surf zone), כאשר המים רדודים והגלים גבוהים אודות לתהליך ההחפה שעברו.

בשימוש הנפוץ, במונח "זרם בוקע" נעשה לפעמים שימוש מוטעה כדי להתייחס לזרמי סחף (rip currents). זרם בוקע נוצר בכל מקום בתחתיתם של גלים שמתקרבים לחוף, בעוד שזרמי סחף הם זרמי אופשור מקומיים צרים הנוצרים במקומות ספציפיים לאורך החוף. שלא כמו זרמים בוקעים, זרמי סחף הם חזקים יותר בפני המים מאשר בסמוך לקרקעית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זרם בוקע" הוא זרם אופשור יציב, הנוצר מתחת לגלים בסמוך לחוף. מבחינה פיזיקלית, בסמוך לחוף, שטף המסה שמשרים הגלים בין שיא לשפל הוא לכיוון אונשור. הובלת המסה הזו מתרחשת בעיקר בחלק העליון של השכבה הגלית, ודועכת מהר עם העומק. כדי "לפצות" על כמות המים המועברת אל החוף, זרם אופשור ממוצע מסדר שני (כלומר פרופורציונלי למשרעת הגל בריבוע) מתפתח בחלק העמוק יותר של השכבה הגלית. זרם זה, הזרם הבוקע, משפיע על הגלים בכל מקום בסמוך לחוף, שלא כמו זרמי סחף הממוקמים במיקומים מסוימים לאורך החוף.

במונח "זרם בוקע" נעשה שימוש במאמרים מדעיים העוסקים באוקיינוגרפיה של חופים. ההתפלגות של מהירויות הזורם בזרם הבוקע היא חשובה שכן היא משפיעה באופן חזק על תהליכי הובלת המשקעים שמתרחשים בחוף. ממש לפני הגעת הגלים לאזור הגלישה (ומחוצה לו) ישנו זרם אונשור סמוך לקרקעית הנגרם מהאפקט של סחיפת סטוקס. בתוך אזור הגלישה, זרמים בוקעים חזקים מייצרים זרמי אופשור סמוכים לקרקעית. הזרמים המנוגדים הללו עשויים להביא ליצירת שרטונים היכן שהזרמים מתכנסים - בסמוך לנקודת השבירה של הגלים (או קרוב אליה - איפשהו באזור הגלישה), שמייצגת את נקודת המפנה בכיוון הזרימה הממוצעת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]