ח'ילווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הח'ילווה הוא בית התפילה בדת הדרוזית. מקור המילה בשפה הערבית, ופירושה "מקום ריק".

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הח'ילווה נקרא כך בשל היותו מקום מבודד, מרוחק, צנוע ונטול קישוטים. הח'ילווה נבנה על פי רוב בשולי הכפר, במקום שנועד להשרות אווירה רוחנית בשעת התפילה. הוא נעדר שילוט או עיצוב מיוחד, במטרה למנוע מזרים לזהותו כבית תפילה. הוא מהווה מקום התכנסות למאמינים לתפילה בציבור וכבית מדרש ללימודי דת.

הח'ילווה בנוי כמבנה ציבורי רחב, מחולק לשניים: חלק לנשים וחלק לגברים. שני החלקים מופרדים בווילון אטום. כמו כן יש בבית התפילה ארון קודש ודרגש לדרשן. בכל כפר דרוזי קיים ח'ילווה.

סדרי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפילות הדרוזיות רשאים להשתתף אך ורק בני הדת הדרוזית, משום שהיא נחשבת לסודית ורזי האמונה גלויים אך ורק למאמינים. מי שאינו נמנה עם אנשי הדת יכול לפקוד את בית התפילה, בלבוש צנוע כמקובל, וזאת רק לשמיעת דרשות והטפות; זר אינו רשאי להיות נוכח בזמני תפילות ולימודי דת. הדרוזים מתפללים פעמיים בשבוע, בערב יום שישי, היום הקדוש לעדה הדרוזית, ובערב יום שני. ניתן ואף מומלץ להתפלל תפילת שחרית מדי יום.

אופן התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לבית התפילה מחייבת לבוש דתי מושלם וחליצת נעליים לפני הכניסה. התפילה נעשית בישיבה מזרחית, בשעה קבועה, אך ללא כיוון מוגדר. בבית התפילה הדרוזי מתמקדים אך ורק בתפילות עצמן. חל איסור על אכילה, שתייה או שיחה בנושאים שאינם קשורים לתפילות. נוסף לתפילות, נהוג בקרב אנשי הדת ללמוד בצוותא ולהעמיק ברזי האמונה, ומכאן שבית התפילה משמש גם כבית מדרש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סעיד נבואני, דרוזים: מיסטיקה פולקלור ומורשת, הוצאת בית המורשת הדרוזית, 2005, עמ' 54-50.
  • סעיד נבואני, מנהגי מהמורשת הדרוזית, משרד החינוך והספורט, 2004, עמ' 174-167.
  • פלאח ס., חיר נ., שעורים במורשת דרוזית עממית, ירושלים 1979, עמ' 70-50.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]