דרוזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דרוזים
כ-1,200,000[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
סוריהסוריה סוריה 700,000
לבנוןלבנון לבנון 250,000
ישראלישראל ישראל 140,000

ונצואלהונצואלה ונצואלה 60,000
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 43,000
ירדןירדן ירדן 32,000
קנדהקנדה קנדה 23,000
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 20,000
גרמניהגרמניה גרמניה 19,000
שפות
ערבית (בעיקר ערבית דרוזית)
עברית (בישראל בלבד)
דת
הדת הדרוזית
קבוצות אתניות קשורות
דרוזים

דרוזיםערבית: دُرُوز, דֻרוּז; צורת היחיד: دُرْزِيّ, דֻרְזִיּ) הם קבוצה אתנית דוברת-ערבית במזרח התיכון, המקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאסלאם השיעי-איסמאעילי במאה ה-11.

האמונה הדרוזית - דין אל-תוחיד (دين التوحيد, ובעברית: דת הייחוד), צמחה במצרים בתחילת המאה ה-11, ובמרכזה עמדה דמותו של אל-חאכם באמר אללה (الحاكم بامر الله ), הח'ליף השישי בשושלת הפאטמית. על פי המסורת הדרוזית, אל-חאכם היה התגלמות הרוח האלוהית. בשנת 1021 הוא נעלם, ומי שהמשיכו להפיץ את בשורתו, ואת האמונה שהוא התגלות האלוהות, היו חמזה בן-עלי ומוחמד אל-דרזי. השניים הסתכסכו ואל-דרזי הואשם במעשים שליליים, ועל כן הכינוי "דרוזי" נחשב דווקא לשלילי בעיני הדרוזים, והם מעדיפים להיקרא בשם "בני מערוף" (بني معروف) שפירושו "בני החסד"[2].

הדרוזים במזרח התיכון הם דוברי השפה הערבית הדומה לניבים סוריים. כמעט כל הדרוזים במזרח התיכון חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון, וצפון ישראל (ראו הדרוזים בישראל). התיישבותם הררית, במטרה להישמר מאוכלוסייה עוינת. רובם אזרחים סוריים, אך יש קהילה דרוזית גדולה מבין אזרחי לבנון. בסוף שנת 2017 נמנו כ-140 אלף דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם כ-120 אלף אזרחים ישראלים, והיתר חלק מתושבי רמת הגולן המסרבים לקבל אזרחות ישראלית. ישנה קהילה דרוזית גדולה בונצואלה וזאת בשל הגירה מסיבית לונצואלה שהייתה מסוף המאה ה-18 מהמזרח התיכון לונצואלה לצורכי עבודה. כמו כן, ישנן קהילות דרוזיות גדולות בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, בגרמניה, בשוודיה ובקולומביה.

מוצא

מוצא הדת הדרוזית

הדת הדרוזית החלה כתנועה באיסמאעיליה, פלג באסלאם השיעי, והיא הושפעה בעיקר מהפילוסופיה היוונית ומהגנוסיס. הדרוזים נקראים גם "בַּני מערוף" (بني معروف) ו"אלמווחדון" (الموحـّدون - "בני אמונת הייחוד" כלומר, המונותאיסטים). על פי המחקר, הדת הדרוזית התגבשה במצרים בתקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי השישי, "אל-חאכם באמר אללה" (השופט במצוות האל, الحاكم بأمر الله) בין השנים 1021-996[3].

לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקה ומזוככת, שלפיה האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי. על-פי האמונה הדרוזית, נביאי האמונה הזאת התגלו רק במקרים נדירים. הדרוזים מאמינים כי ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבע תקופות, שבכל אחת מהן פעל נביא ולידו "יודע חכמת נסתר" שהעביר ליחידי סגולה את רזי הדת. שני זוגות כאלה המוכרים גם למי שאינו דרוזי הם: משה (מוסא) ויתרו (שועייב), וכן מוחמד ועלי. על פי האמונה הדרוזית, בימי אל-חאכם באמר אללה, ניתנה ההזדמנות האחרונה להצטרפות ל"מווחדון", ובימינו, אין לאיש אפשרות להצטרף לדת הדרוזית אלא אם נולד כדרוזי.

על פי האמונה הדרוזית, בתקופתו של אל-חאכִם באמר אללה, הופיעו ארבעה מבשרים שונים, אך שלושת הראשונים בהם הכינו את הקרקע להגעתו של המבשר הרביעי, הגדול מכולם, חמזה בן-עלי (حمزة بن عليّ). כשהיה חמזה בן עלי בן 20, הוא בא לחצרו של אל-חאכם באמר אללה והתקבל מיד על ידי המושל. בשנת 1017 הכריז אל-חאכם באמר אללה על חמזה בן עלי כאימאם של דת המווחדון.

בפברואר 1021 נעלם אל-חאכִם באמר אללה. היעלמותו של הח'ליף היא עדיין פרשה עלומה. על פי חלק מן ההיסטוריונים הח'ליף נרצח, אך על פי האמונה הדרוזית, באחת מהרכיבות השגרתיות על סוסו והתייחדותו של אל-חאכם באמר אללה עם האל, הוא נעלם לזמן רב מן הרגיל. המאמינים שיצאו לחפשו מצאו את בגדיו עומדים מכופתרים באוויר, בלי שהוא היה בתוכם. המסורת אומרת כי אל-חאכִם באמר אללה נעלם במתכוון וכי הוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע ב"אחרית הימים". (ראו גם "מהדי").

22 שנים לאחר מכן, יורשו השני של אל-חאכִם באמר אללה נתן בפעם האחרונה למעוניינים הזדמנות להצטרף אל חבר המאמינים הדרוזים. באותה תקופה הצטרפו מספר שבטים חזקים באזור הלבנט אשר מאז ומעולם שמרו את ענייניהם להם ולא התערבו בנעשה במקומות אחרים כל עוד לא עמדו בפני סכנה. ההצטרפות אל הדרוזים אפשרה להם ביתר שאת את ההתבדלות מהאחרים והלכידות הפנימית. אחד מהשבטים הבולטים שהצטרפו אל הדרוזים בתקופה זו, המכונה גם "תקופת ההטפה" היה שבט תנוח'. אמירי הדרוזים עד המאה ה-15 היו משבט זה.

הנוסע היהודי בנימין מטודלה כתב על ביקורו בעיר צידון ב-1167 כי "האומה הנקראת דרזיאן" נלחמים עם אנשי צידון "והם פגנוש ואין להם דת, ויושבים בהרים ובנקיקי הסלעים, ואין מלך או שר שולט עליהם... ועד הר חרמון גבולם". עוד הוא ציין, שהם מאמינים בגלגול נשמות, "הם אוהבים ליהודים" ו"אין אדם יכול להלחם עמהם".

מקור השם "דרוזים"

על פי המסורת הדרוזית, אחד מהמצטרפים החדשים לדת המווחדון היה נשתכין א-דרזי (نشتكين الدرزي) הידוע גם בשם מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי (محمد بن إسمـاعيل الدرزي). בתחילה פעל א-דרזי בתיאום עם שאר מפיצי הדת, אך לאחר מכן ראה בעצמו את התגלמות האל והחליט להקים דת אחרת. המלחמה בא-דרזי לא איחרה לבוא והוא הובס בידי חמזה בן-עלי. בסופו של דבר נקראו מאמיני המווחדון בפי המוסלמים על שם א-דרזי, ומכאן השם "דרוזים".

יש גרסאות נוספות לגבי מקור השם, וגם הדרוזים עצמם אינם תמימי דעים לחלוטין בעניין זה. לפי אחת הגרסאות, א-דרזי אכן הפיץ דת שקרית והדרוזים כונו על שמו כדי להשפילם ולהראות את נחיתותם מול המוסלמים. לפי גרסה אחרת, א-דרזי דווקא הפיץ את דת המווחדון בדבקות ולכן הדרוזים נקראים על שמו.

הדת הדרוזית

דרוזים

הדת הדרוזית סודית, וידועה רק ל"חכמים" ("עוקאל", בערבית عقال וביחיד عاقل עאקל - משכילים, ידענים, נבונים), כלומר יודעי הדת, שהם מיעוטה של העדה; שאר ההדיוטות ("ג'והאל" בערבית جهال וביחיד جاهل ג'אהל - בורים) אינם מכירים את הדת. ספרי הדת הדרוזיים שמהם נלמדים רזי הדת נקראים "איגרות החוכמה". הספרים מועתקים אך ורק בכתב יד, הנכתב על קלף על ידי סופר המוכשר לכך, והם נשמרים בסוד על ידי ה'עוקאל' וכך הם חמשת חומשי ספרי. בית התפילה הדרוזי נקרא ח'ילווה (خَلْوَة) ורק העוקאל (זקני הדת והמשכילים) רשאים להתפלל שם. ילדים דרוזים עד גיל 15 רשאים גם הם להיכנס אל הח'ילווה, כיוון שבגיל 15 הם מחליטים אם לקבל על עצמם את עול הציווים הדתיים המחמירים המוטלים על העוקאל או להישאר ג'והאל, ולפני זה הם כן יכולים "להתרשם" מהחיים הדתיים. גם בהמשך אין מניעה לג'אהל להפוך לעאקל או לעאקל להפוך לג'אהל, אך לעאקל שהופך לג'אהל אסור לגלות את עיקרי הדת. מתחילת הפצתה של הדת ועד לשנת 1043, הופצו יסודות הדת. במשך 24 שנה הדת קיבלה מצטרפים חדשים, ולאחר מכן, עקב רדיפות, ננעלו שערי הדת ומאז הדרוזים אינם מקבלים מאמינים חדשים ורואים בחומרה נשואי תערובת. אדם המתחתן עם לא דרוזי או מוליד ילדים עם לא דרוזי, נחשב כלא דרוזי וכן ילדיו לא יהיו דרוזים, ולרוב לא מתקבל במשפחתו או בחברה.

הדת הדרוזית היא חלק מהדתות האברהמיות. הם מאמינים שהיו שבעה נביאים בתקופות שונות: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד בן איסמאעיל, שהוא מייסד כת האיסמאעיליה באסלאם. דברי כל אחד מהנביאים משלימים את קודמו, וביחד הם מצטרפים לכדי אמונה אחת. בכל תקופה היה אדם שהיה המשכיל, לדוגמה: בתקופת משה, חותנו יתרו היה המשכיל.

המקומות הקדושים לדרוזים הם קברי הצדיקים ומייסדי הדת. חלק מתוכם בישראל וחלק נמצא בדרום לבנון.

אף על פי שמקורה של הדת הדרוזית מתבסס על שלוש הדתות השמיות, היא דת ייחודית לכל דבר. הדרוזים חוגגים את חג הקורבן במקביל למוסלמים, אולם מנהגי החג אצלם שונים. לפי האמונה הדרוזית, מותר לקיים מצוות של דת אחרת ולהעמיד פנים כמאמינים בדת אחרת אם בני אותה הדת מאיימים על חייהם.

הדרוזים חוו במרוצת השנים יחס עוין ולעיתים גם אכזרי מצד המוסלמים האדוקים. היות שהדרוזים היו בראשית דרכם עדה קטנה ומסוגרת, הם סבלו מיחס עוין במיוחד. הדת הדרוזית יצרה פתרון שאומץ ב"אורח חייהם": ה"תקייה" - החובה של הסתרת הדת בעת צרה ומשבר בעזרת טשטוש מבחינה חיצונית של אמונתם כך שהם יכולים לדמות לסביבתם. עיקרון זה שימש במשך השנים בסיס להתנהגות הפוליטית של הדרוזים.

הדרוזים אימצו הרבה מנהגים דתיים משאר הדתות לרבות נישואין, גירושין, ברית מילה וקבורה.

עיקרי הדת

רב הנסתר על הנגלה, אולם חוקרים, בעיקר צרפתים שהגיעו לכתבי הקודש הדרוזיים אחרי דיכוי המרידה בהר הדרוזים, מצאו מספר נושאים, ובהם:

מצוות

שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:

  1. שמירת הלשון - (היה תהיה לשונך לשון אמת, בערבית: صِدْق اللسان) כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד.
  2. הגנה על האחים - עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה (פיזית, או רוחנית; מקביל להגד "לא תעמוד על דם רעך").
  3. הימנעות מעבודת אלילים וצלמים.
  4. התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע.
  5. ייחוד האל בכל עת.
  6. קבלת מעשי האל.
  7. השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם).

מצוות אלה מתאימות מאוד לאורח חיים צבאי, במיוחד שתי המצוות הראשונות. זוהי אחת הסיבות לכך שהדרוזים בולטים כאנשי צבא בכל הארצות שבהן הם חיים, כולל במדינת ישראל. מצוות "שמירת הלשון" מחייבת את הדרוזים לומר אמת, ולכן נמנעים הם מלהסתיר ליקויים, וזה מאפשר להם להפיק לקחים. מצוות ההגנה על האחים יוצרת אצלם אחווה ורעות החיוניים להוויה הצבאית ולמלחמה. הדרוזים גם מאמינים בגלגול נשמות ובגורל שאין להימנע ממנו, ולכן עוצמת הפחד מהמוות פחותה אצלם מאשר אצל אנשים שאינם דרוזים. הדרוזים מאמינים בקדושת הנשמה ולא בקדושת הגוף שכן הגוף הוא כמו ספינה שחולפת ומתבלה עם הזמן, ואילו הנשמה היא שתגיע לחשבון בבית דין מעלה באחרית הימים.

הלכות

לדרוזים הלכות שונות, חלקן "הלכות התנהגות". הדרוזי העאקל מחויב לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו, ונמנע מאכילת צמחים ומאכלים משכרי חושים, חזיר וכל חיה אחרת שאינה מעלה גרה, משתיית משקאות חריפים ומעישון (וזה חל גם על הג'והאל). רוב ההלכות החמורות ביהדות ובאסלאם חלות גם כן על הדרוזים בניהן: מעלה גרה, מפריס פרסה, גיד הנשה, בשר טמא, ברית מילה, קדושת הנשמה, נשיאת שם ה' לשווא. כמו גם בדת הדרוזית יש איסורים על רצח, התאבדות, ניאוף, נישואים בין-דתיים, פוליגמיה והחזרת גרושה.

חכמי הדת מבקרים בבית התפילה הדרוזי (ח'לווה) בכל ימות השבוע כמתאפשר, ובמיוחד בערב שישי (יום חמישי). בח'לווה אין רהיטים או קישוטים, רק שטיחים לישיבה כרמז לצניעות. בישיבות אלו מטיפים חכמי הדת דברי מוסר. כמו כן, קבועות בדת מספר "הלכות התנהגות":

  1. איסור על שתיית משקאות משכרים ונטילת סמים.
  2. איסור על עישון ועל הימורים.
  3. איסור על ראוותנות.
  4. הסתפקות במועט, צניעות והתרחקות מהוויות העולם.
  5. שמירה על כבוד האישה וכבוד המשפחה.
  6. נדיבות, הכנסת אורחים ועזרה לנזקקים.
  7. הימנעות מדברי רכיל וניבולי פה.

חגים

נבי שועייב

לדרוזים מספר חגים[4].

  • הדרוזים חוגגים את חג הקורבן (עיד אלאדחא) בתאריך זהה לחג המקביל אצל המוסלמים (אם כי מנהגי החג אצלם שונים). זה החג החשוב ביותר לבני העדה. מקובל לברך בחג זה באחת מהברכות: כֹּל עאם ואינתום בח'יר או כֹּל סאנה ואינתום סאלמין.

כמו כן, לדרוזים יש מספר חגים המיוחדים להם, הנחגגים בתאריכים קבועים לפי לוח השנה הגרגוריאני:

חג הקורבן וחג הנביא שועייב הם חגים עממיים שנחגגים בקרב העדה כולה. יתר החגים מצוינים על ידי העוקאל (חכמי הדת). בישראל מקובל להחשיב את כל החגים המוזכרים לעיל כימי מנוחה בבתי ספר של העדה הדרוזית ועבור עובדי מדינה דרוזיים.

דגלם של הדרוזים מורכב מחמישה צבעים: הירוק מסמל טבע, האדום - אהבה, הצהוב - חיטה, הכחול - מים והלבן - טוהר.

טקסי נישואין

הליכי הנישואין דומים בקווים כלליים לאלה המקובלים בכלל החברה הערבית ובעדה היהודית בג'רבה.[דרוש מקור] התופעה הבולטת ביותר בהליכי הנישואין היא העובדה שאין בני הזוג רשאים ליצור ביניהם מערכת קשרים חברתית טרם שנישאו זה לזו, וכל עוד לא נערך "העקד" שהוא האקט הדתי המקשר ביניהם, אין הם רשאים להיפגש ביחידות. תופעה אחרת, הבולטת במיוחד בקרב הדרוזים, היא ההקפדה לקבל את הסכמתה החופשית של הכלה לנישואין. התקשורת בין הגבר לאישה נעשית באמצעות הוריו (בעבר). אלה, יחד עם נכבדי המקום, פונים להורי הנערה בבקשה כי ייאותו לנישואין. אם ניתנה הסכמתם החיובית, נערך מפגש של שתי המשפחות ומכריהם הקרובים בבית הורי הכלה.

במפגש בין שתי המשפחות נוהגים לסכם את התנאים שעל החתן למלא כדי לזכות בכלתו, כגון: גובה המוהר, מקום ותנאי מגורים או פרטים אחרים הנוגעים לעיתים בענייני דת וחברה, והחשוב מכל - קביעת המועד לעריכת העקד. העקד נערך על ידי אימאם המקום, הרושם על טופס את פרטי הצדדים, התנאים שנקבעו ביניהם, עדים ואת הסכמתה המחודשת של הכלה לנישואין. רישומים אלה נחתמים. בדרך כלל, נאמרת "סורת אל-פאתחה", הפרק הפותח את הקוראן. מכאן ואילך רשאי החתן לבקר אצל כלתו כל אימת שירצה בכך, אך עדיין אין היא עוברת לביתם המשותף, כל עוד הוא לא מילא אחר התנאים שנקבעו.

האוכלוסייה הדרוזית

נערים דרוזים רוקדים דבקה

מראשית קיום העדה היו נתונים הדרוזים לרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ולהתיישבותם בדרום לבנון. לאחר מכן עברו רבים מבני העדה לאזור הרי שוף שבהר הלבנון, אשר קיבל את הכינוי "הר הדרוזים הלבנוני" (להבדיל מהר הדרוזים שבסוריה). בסוף המאה ה-17, עקב מלחמותיהם המרובות, החלה נדידה של דרוזים מאזור ריכוזם בהר הלבנון לסביבות החורן בדרום מערב סוריה, שישובו היה אז דליל מאד[5].

במאה ה-18, בעקבות מלחמת אחים שפרצה בהר הלבנון בין הדרוזים למארונים ובין שני שבטים דרוזיים החלה הנדידה הגדולה של הדרוזים לאזור הר חורן. אחרי מאורעות 1840 ו-1860 (מעשי טבח שהביאו להתערבות מעצמות אירופה), הפכה הנדידה הדרוזית להגירה המונית ומאז קיבל הר חורן את השם "הר הדרוזים", ובו מתגוררת מרבית האוכלוסייה הדרוזית[5].

באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20, כלל אוכלוסיית הדרוזים מנתה כ-180 אלף נפש: הריכוז הטריטוריאלי הגדול ביותר היה בהר הדרוזים, בו נמצאו בין 75 ל-80 אלף נפש - למעלה מ-40% מכלל הדרוזים, 72 אלף בלבנון, 20 אלף באמריקה ובארצות הגירה נוספות ורק בין 10 ל-12 אלף (כ-6-7%) בארץ ישראל המנדטורית. חלקם של הדרוזים בתושבי ארץ ישראל באותה תקופה היה פחות מאחוז אחד[5].

כיום ישנם בעולם מעל מיליון מאמינים דרוזים אשר מפוזרים בכל העולם. רוב הדרוזים מרוכזים בסוריה (כחצי מיליון), לבנון (כ-400 אלף) וישראל (כ-140 אלף), ומיעוטם בירדן וארצות הברית וישנן גם קהילות דרוזיות גדולות בארצות דרום אמריקה.

בשנת 2015 התפרסם מחקר חדש שאישר כי הדת הדרוזית התגבשה במאה ה-11, ומאז לא התערבבו עם קבוצות אתניות חיצוניות[6].

הדגל הדרוזי

הדגל הדרוזי הוא סמלה של הדת הדרוזית ומייצג למעשה את האמונה הדרוזית ואת בסיסה. ישנן שתי צורות שונות לדגל הדרוזים. האחת רגילה, מלבנית - והאחרת, דגל בצורת כוכב בעל חמישה קודקודים. בשתי הצורות מופיעים חמישה צבעים. אדום: מסמל את הגבורה, האומץ והאהבה. צהוב: הידע, ההארה והחיטה. ירוק: אדמה וטבע. כחול: סבלנות, סלחנות, אחווה, שמים ומים. לבן: שלום וטוהר.[דרוש מקור]

הדרוזים בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דרוזים בישראל
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין במפגש עם ראשי רשויות דרוזיות

על פי המסורת, דרוזים יושבים בארץ ישראל מאז המאה ה-11, אולם התבססות היישוב הדרוזי חלה בעת שלטונם של הדרוזים בלבנון וצפון ארץ ישראל ובייחוד בתקופתו של האמיר פחר א-דין השני מבית הנכבדים הדרוזי בית מען.

בסוף המאה ה-16 ובמחצית הראשונה של המאה ה-17, אירעו מספר התקפות של דרוזים על יהודי העיר צפת. התקפה נוספת אירעה ב-4 ביולי 1838, אז התנפלו הדרוזים על היהודים ושדדו אותם.

בתקופת המנדט הבריטי נקטו הדרוזים עמדה נייטרלית כלפי הסכסוך בין היהודים לערבים ולא השתתפו במאורעות של שנות העשרים והשלושים. העמדה הנייטרלית של הדרוזים הביאה את ראשי היישוב לפנות אל הדרוזים בהצעה לשכנות טובה ויחסים תקינים. בתקופת מאורעות ה'תרצ"ו – ה'תרצ"ט היו מרבית הדרוזים רחוקים ממוקדי המרד ולא הושפעו מהלך הרוח הקיצוני של מנהיגי המרד. הדבר הביא לריחוק נוסף בינם לבין הערבים ומאידך להתקרבות ליהודים. במלחמת העולם השנייה נחלשו מעט הקשרים בין היהודים והדרוזים. אולם הבסיס החזק שנוצר אפשר את חידוש הקשרים לאחריה.

גם לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947, העדיפו הדרוזים בארץ ישראל לנקוט עמדה נייטראלית במהותה כלפי שני הצדדים במאבק . ב-23 בינואר 1948 נערך הסכם לפיו "אין הדרוזים משתתפים או יוזמים התקפה על היהודים; אין היהודים מתקיפים את הדרוזים. הדרוזים מעוניינים לעזור ליהודים על ידי שמירת השקט באזורם. לזאת זקוקים לכסף, לתמיכה בכמה מצרכים, לקנות תחמושת חסרה". אך עוד לפני הכרזת העצמאות כבר הוקמה פלוגה דרוזית בתוך הכוח הצבאי היהודי, ובחודש אוקטובר כבר נלחמו פלוגה דרוזית ופלוגה צ'רקסית ב"מבצע חירם", בו נכבשו שטחים משמעותיים בגליל[7].

בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. ב-1961[8] הוקמה מועצה דתית דרוזית, נכון ל-2015 היא מונה ששים אנשי דת דרוזיים. ב-1962 נחקק חוק בתי הדין הדרוזים, מכוחו פועלים בתי הדין הדתיים הדרוזיים. הדרוזים נהנים מייצוג יתר בבית המחוקקים. במהלך כהונת הכנסת השמונה עשרה, הגיע ייצוגם לשיא של שישה חברי כנסת[9], פי שניים וחצי משיעורם באוכלוסייה.

ביוני 1967 כבשה ישראל חלק ניכר מרמת הגולן ובכלל זה את הכפרים הדרוזיים בצפון הרמה, שבהם חיים היום כ-20,000 נפש. הכפרים הם: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא.

לוח זיכרון לחללי צה"ל דרוזים בבית יד לבנים בדלית אל-כרמל

היחסים בין השלטון הישראלי לבין הדרוזים ברמת הגולן נוחים בדרך כלל, בין היתר הודות לכך שבישראל כבר התקיימה ב-1967 קהילה דרוזית גדולה שהשתלבה בחיי המדינה. בשנת 1981 התקבל חוק הגולן שסיפח למעשה את הגולן למדינת ישראל. הדרוזים ברמת הגולן קיבלו את החוק במחאה חריפה, שרפו את תעודות הזהות הישראליות והכריזו על שביתה כללית, אם כי 5 ראשי יישובים דרוזים בגולן הצטרפו כבר ב-11 בינואר 1978 לקריאתם של ראשי היישובים היהודיים בגולן - לספח את הגולן לישראל באופן מלא[10]. לפי הסטטוס קוו הנוכחי, רוב הדרוזים ברמת הגולן מוכרים כתושבי קבע בישראל, אולם לא כאזרחים. מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, חל שינוי איטי במצב זה, וחלק מהדרוזים ברמת הגולן מבקשים לקבל אזרחות ישראלית.

במאי 2001 מונה ח"כ הדרוזי סאלח טריף (מפלגת העבודה) כשר לענייני מיעוטים במשרד ראש הממשלה וכשר ללא תיק הממונה על המגזר הערבי. טריף היה השר הדרוזי הראשון בישראל. בכנסת השבע עשרה כיהן חברת הכנסת הדרוזי-ישראלי מגלי והבה כממלא מקום נשיא המדינה במשך שלושה ימים, החל מ-8 ביולי 2007, זאת לאחר שלרגל נסיעתה לחו"ל, מילא את מקומה של יושבת ראש הכנסת דליה איציק, שמילאה באותה העת את מקומו של הנשיא הנבצר משה קצב. בכך היה והבה לזמן קצר ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי (הדרוזי) הראשון של מדינת ישראל[11]. במהלך תקופה זו והבה לא ביצע כל פעולה הנגזרת מתפקידו כנשיא.

מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן. בסוף שנת 2017 מנו הדרוזים 141 אלף בני אדם המהווים כ-1.6 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, ו-7.7 אחוזים מהערבים בישראל, אף על פי שרובם אינם רואים עצמם כערבים. היישוב הגדול ביותר היה עיר כרמל (איחוד של דלית אל-כרמל ועספיא), שבו 22 אלף איש. בנובמבר 2008 אישרה הכנסת חוק[12] המבטל את האיחוד, ומשיב את המצב לקדמותו החל מ-1 בדצמבר 2008. העירייה המאוחדת שנוהלה תחת ועדה קרואה בראשות גבי אופיר פורקה. רמת הפריון בעדה ממשיכה לרדת, ובשנת 2007 הגיעה ל-2.5 ילדים בממוצע לאשה[13].

בישראל הדרוזים נחשבים לדת בפני עצמם, אולם בחלק מהמדינות הערביות ובהן לבנון הם נספרים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית[14].

רוב הדרוזים המתגוררים בישראל מזדהים כישראלים ולגברים אחוז גיוס גבוה לצה"ל, עם זאת הדרוזים המתגוררים ברמת הגולן לא מתגייסים לצה"ל ועד מלחמת האזרחים בסוריה, הם העדיפו להזדהות עם משטר אסד הסורי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרוזים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ דרוזים, באתר האגף הביטחוני-חברתי
  2. ^ נתי רכט, דרוזים, באתר מט"ח
  3. ^ עוז אלמוג, שרון הורנשטיין, הייחוד והאוטונומיה העדתית של הדרוזים בישראל
  4. ^ על מנהגי החגים קראו: חגים ומועדים בדת הדרוזית
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל,‫ תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 94.
  6. ^ עידו אפרתי, 05.02.2015, מחקר גנטי מאשר: הגנום הדרוזי הייחודי משמר את עצמו מאז המאה ה-11.
  7. ^ אלי אשכנזי‏, "אין שותף טוב ליהודים מהעם הדרוזי": הברית ההיסטורית שמאיימת להיקרע, באתר וואלה! NEWS‏, 29 ביולי 2018
  8. ^ ערוץ 20, הדרוזים והמדינה, באתר ynet, 10 במאי 2015
  9. ^ גדעון אלון, ‏גאווה דרוזית במשכן הכנסת, באתר ישראל היום, 4 ביוני 2012
  10. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- בתאריך הנקוב
  11. ^ מגלי והבה נשיא המדינה בפועל, באתר גלובס, 8 ביולי 2007
  12. ^ חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התשס"ט-2008, ס"ח 2190 מיום 16.11.2008
  13. ^ אחיה ראב"ד, פרס בביקור חג אצל הדרוזים: "לכו להיי-טק", באתר ynet, 23 באפריל 2009
  14. ^ Lebanon Country Study Guide Volume 1 Strategic Information and Developments