חוזה סטולבובו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה סטולבובו הוא חוזה שלום שנחתם ב-9 במרץ 1617 בין רוסיה הצארית לבין שוודיה וסיים את מלחמת אינגריה שהחלה בשנת 1610. נציגי ג'יימס הראשון, מלך אנגליה היו המתווכים בין הצדדים.

שטחים שהועברו לשוודיה בירוק בהיר ובירוק

שיחות השלום החלו עוד בינואר 1616, מיד לאחר סיומה המעשי של הלחימה. לאחר כחודשיים של משא ומתן, הסתיימו השיחות ללא הסכמה. יחד עם זאת, היה ברור שאין מקום להמשך הלחימה ולכן כעבור כמעט שנה, התחדשו השיחות בכפר סטולבובו. לאחר כחודשיים נחתם החוזה.

הנקודות העיקריות בהסכם היו:

  • השוודים מפנים את כוחותיהם מהעיר נובגורוד וסביבותיה והשטח חוזר לשליטה רוסית.
  • השטחים לאורך החוף של הים הבלטי ושטחים באזור קרליה הועברו לשליטה שוודית.
  • הרוסים התחייבו לשלם לשוודיה כ-20,000 רובל (כ-1,000 ק"ג כסף).
  • הסוחרים מורשים לפתוח בתי מסחר במספר ערים.
  • סוכם על חילופי שבויים.
  • אנשי האצולה רוסית בשטחים שהועברו לשליטה שוודית יכולים לעבור לרוסיה עם כל רכושם.
  • הרוסים ויתרו על הניסיונות להחזיר לעצמם שליטה בליבוניה.

שוודיה ראתה בנוסח החוזה הצלחה גדולה - שטחים משמעותיים הועברו לשליטתה, היא הצליחה לנתק את רוסיה הצארית מהים הבלטי והגבול בין המדינות עבר בקו הטבעי של האגמים. למרות התנאים הקשים, גם הממשל הרוסי היה מרוצה מנוסח ההסכם. העיר נובגורוד וסביבותיה חזרו לרוסיה הצארית. סיום הלחימה אפשר לצבא להתרכז בלחימה מול האיחוד הפולני ליטאי.

הגבולות שהוגדרו בחוזה היו בתוקף עד למלחמת הצפון הגדולה שהחלה בשנת 1700.