רוסיה הצארית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוסיה הצארית
Flag of Russia.svg Russian-coat-arm-1667.svg
דגל סמל
רוסיה הצארית בשנת 1700
יבשת אירואסיה (אירופה ואסיה)
שפה נפוצה רוסית
עיר בירה מוסקבה (15471718)
סנקט פטרבורג (17181721)
משטר מונרכיה אבסולוטית
הקמה
תאריך
עלייתו לשלטון של איוואן הרביעי
1547
פירוק
תאריך
הכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית
1721
ישות קודמת נסיכות מוסקבה
ישות יורשת האימפריה הרוסית
שליטים בולטים רשימת שליטים
מטבע רובל
רוסיהרוסיה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רוסיה

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית

רוס של קייב

הכיבוש המונגולי

נסיכות מוסקבה

רוסיה הצארית

האימפריה הרוסית

רוסיה הסובייטית

רוסיה המודרנית

רוסיה
צמיחתה של רוסיה בשנים 15471725
כס השנהב של איוואן הרביעי
אופריצ'נינה
וסילי שויסקי בשבי הפולנים
מיכאיל הראשון מוכתר על ידי זמסקי סובור לצאר החדש ולשליט הראשון משושלת רומנוב.
המערכה לכיבוש סיביר על ידי ירמק. איורו של וסילי סוריקוב

רוסיה הצאריתרוסית: Царство Русское או Российское царство[1][2][3]) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים[4], אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1549 הוקמה מנהלת השגרירים ("פָּסוֹלסקי פְּריקאז", Посольский приказ), שהיה גלגולו הראשון של משרד החוץ הרוסי כשרוסיה הצארית ניסתה לקשור קשרים עם מדינות זרות בתקופת שלטונו של איוואן האיום לצורך יצירת בריתות צבאיות במלחמות נגד שכנותיה.

אחד ההישגים המוקדמים לכך היה הקמת חברת הסחר "מוסקוביה" שהייתה החברה האנגלית היחידה שהורשתה לסחור עם רוסיה והיוותה את הגרעין לכינון יחסים דיפלומטיים בין נסיכות מוסקבה לאנגליה. איוואן ייסד קשרי מסחר חדשים ופתח את הים הלבן ואת נמל ארכנגלסק לסוחרים אנגלים.

רוסיה המשיכה להתרחב ולנסות להגדיל את שטחיה במלחמות נגד שכנותיה ובשנים 15331584 היא גדלה מ-2.8 מיליון קמ"ר ל-5.4 מיליון קמ"ר. איוואן כבש את חאנות קאזאן ב-1552 ולאחר מכן את חאנות אסטרחן ובאזורי המפגש של הוולגה עם הים הכספי. ניצחונות אלה הפכו את רוסיה למדינה רב-אתנית. הצאר שלט כעת על כל נהר הוולגה והשיג גישה אל מרכז אסיה. הוא גם ניסה להתפשט צפונה ויצא למלחמה על הים הבלטי. ב-1558 הוא פלש לליבוניה ועירב את עצמו למעשה במלחמה בת 25 שנה נגד האיחוד הפולני ליטאי, שוודיה ודנמרק. חרף ניצחונות שונים, צבאו של איוואן נהדף והרוסים נכשלו בהבטחת גישה אל הים הבלטי.

שליטי ח'אנות קרים ניסו לפלוש לרוסיה ולנצל את הפסדה במלחמת ליבוניה להשגת שטחים, אך נכשלו בכך והפלישה הטטרית בשנים 15701572 נבלמה על ידי צבאו של איוואן.

השגרירות הרוסית בגרודנו, 1576.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – צאר, רוסיה

לקראת המאה ה-16 השליט הרוסי היה לדמות אוטוקרטית ורבת עוצמה וכונתה "צאר". עם אימוץ תואר זה, הריבון של מוסקבה ניסה להציג עצמו כשליט או קיסר ואומנם לאחר נפילת האימפריה הביזנטית בשנת 1453, נסיך מוסקבה איוון השלישי, תבע לעצמו את תפקיד הפטרון של הכנסייה האורתודוקסית המזרחית והצאר ראה בעצמו כממשיך ביזנטיון[5][6]. מסורת זו חוזקה על ידי נישואי איוון לאחייניתו של קונסטנטינוס האחד עשר, הקיסר הביזנטי האחרון. בהשפעת הנסיכה אימצה מוסקבה הן את מנהגי החצר של ביזנטיון והן את שאיפותיה האימפריאליות. מוסקבה הוכתרה על ידי שליטיה כ"רומא השלישית"[7] לאחר רומא וביזנטיון[8]. קשרי האיחוד וההורשה בין מוסקבה לביזנטיון הודגשו על ידי איחוד סמלי שתי הממלכות – גאורגי הקדוש של מוסקבה והעיט הדו-ראשי של ביזנטיון. למעשה, העיט הדו-ראשי המשיך לשמש גם כסמל הפדרציה הרוסית.

בתקופת שלטונו של איוואן הרביעי (15331584), הפך השליט לשליט בעל סמכות בלתי מוגבלת. לאחר הכתרתו לצאר הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הכירה בו כקיסר ושליט רומא השלישית. איוואן הרביעי חיזק את שלטונו וזכה בצדק לכינוי "האיום" בשל שיטות הדיכוי האכזריות שלו כנגד מתנגדיו. הוא סבל מפרנויה ודיכאון ושלטונו הופרע במעשי אלימות אכזריים. הוא עלה לשלטון בשנת 1533 בתור הנסיך הגדול של מוסקבה והוא בן 3 בלבד ובתחילה התחרו על השלטון הבויארים שויסקי ובלסקי על השלטון עד שאיוואן נטל לעצמו את השלטון בשנת 1547. זמן קצר לאחר הכתרתו לצאר איוואן ביצע רפורמות רבות ובין השאר הכריז על קוד חוקים חדש בשנת 1550, ערך רפורמה בצבא וארגן מחדש את המועצות והשלטון המקומי.

אופריצ'נינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אופריצ'נינה

בסוף שנות 1550, איוואן הסתמך רבות על יועציו, הממשלה והבויארים. ב-1565 הוא חילק את רוסיה לשני חלקים: תחום פרטי (או אופריצ'נינה) וממלכה ציבורית (זמצ'ינה). לצורכי הפרט איוואן בחר במחוזות החשובים והמשגשגים ביותר. בשטחים אלה סוכניו תקפו את הבויארים, הסוחרים והעם הפשוט והוציאם להורג בדרכים אכזריות תוף הפקעת אדמותיהם. כך החל עשור של טרור שהגיע לשיאים בטבח נובגורוד בשנים 15691570 שבמהלכם סוכניו של איוואן הוציאו להורג רבבות איש.

כתוצאה ממדיניות האופריצ'נינה איוואן ניתץ את כוחם הפוליטי והכלכלי של משפחות הבויארים המובילות והרס בכך את האישים שסייעו לבנייתה של רוסיה ולניהולה. המסחר נהרס והחקלאים שנאלצו להתמודד עם מסים כבדים מאוד ואיומים באלימות עזבו את רוסיה. בשנת 1572 איוואן נטש לבסוף את מדיניות האופריצ'נינה

ברם, המצב הכלכלי והפוליטי המתדרדר הביא לכך שלאחר מותו פרץ משבר חברתי ומלחמת אזרחים בתקופה שנודעה בכינוי תקופת הצרות ונמשכה משנת 1598 ועד 1613.

תקופת הצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מלחמת רוסיה-פולין, תקופת הצרות

לאחר מות איוואן הרביעי, ירש אותו בנו פיודור שלקה בנפשו והשלטון המעשי היה בידי גיסו בוריס גודונוב. האירוע החשוב ביותר באותה תקופה הייתה הקמת הפטריארכיה של מוסקבה בשנת 1589. באותה שנה גם הגיעה לקצה שושלת רוריק לאחר שפיודור מת מבלי להותיר יורש. גודונוב אסף את הזמסקי סובור ונציגי הכנסייה והסוחרים והכריז על עצמו כצאר, אף שכמה מהבויארים סירבו להכיר בו. באותה עת עלו מתחזים שטענו כי הם דמיטרי, בנו של איוואן הרביעי שמת ב-1591 וכך עלה לשלטון דמיטרי הכוזב הראשון משושלת גודונוב, שזכה לתמיכת פולין והסוחרים של מוסקבה. כך הוא הוכתר לצאר זמן קצר לאחר רצח הצאר פיודור השני, בנו של בוריס גודונוב.

רוסיה נכנסה לתקופה של כאוס מתמשך הנודע בכינוי תקופת הצרות (Смутное Время). בתקופה זו הבויארים נאבקו זה בזה על השלטון והמעמדות הנמוכים התקוממו פעמים רבות בעוד צבאות זרים פולשים לרוסיה ובכך התמסמס כוחו של הצאר והאוטוקרטיה שהנהיג איוואן הרביעי.

ב-1609 פולין פלשה לרוסיה והגיעה עד לכיבוש הקרמלין. בשנת 1610 קבוצת בויארים חתמה על הסכם שלום עם הפולנים ולאחר שהרוסים הצליחו לגבור על הפולנים, בחרה אספת העם, הזמסקי סובור, בשליט חדש לרוסיה, מיכאיל הראשון שהיה השליט הראשון לשושלת רומנוב ששלטה ברוסיה ב-304 השנים הבאות.

רוסיפיקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון של הצארים לעשות מעין כור היתוך לאומי באופן כוחני ולהעביר את העמים השונים ברוסיה תהליך של רוסיפיקציה. ניסיון זה נכשל – והמהלכים רק עודדו את הרגשות הלאומיים המקומיים, ויצרו ריאקציה נגד השלטון הרוסי[דרוש מקור] .

תחילת שלטונם של בני רומנוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו לשלטון, מיכאיל הראשון פעל לחתום על חוזה שלום עם שוודיה בשנת 1617. בשנת 1618 הוא חתם על חוזה דאולינו לסיום מלחמת רוסיה-פולין של השנים 16081618 ובמסגרת החוזה הושבו לפולין ולליטא שליטה זמנית על שטחים שונים, לרבות סמולנסק שנכבשה על ידי הליטאים בשנת 1509.

כל ענייני הפנים והמדינה בתקופת מיכאיל היו בידי אביו פילארט שבשנת 1619 הפך לפטריארך של מוסקבה. מאוחר יותר, בנו של מיכאיל אלכסיי הראשון (16451676) הסתמך על הבויאר בוריס מורוזוב שניהל את הממשל ולאחר שניצל לרעה את סמכויותיו הוא פוטר בשנת 1648 עם מרד המלח במוסקבה.

לאחר הניסיון הלא מוצלח לכיבוש סמולנסק מידי פולין ב-1632, רוסיה חתמה על חוזה שלום עם פולין בשנת 1634.

כיבוש סיביר והתפשטות מזרחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה המשיכה להתרחב דרומה ומזרחה. בשנת 1581 משפחת הבויארים סטרוגנוב שכרה את הקוזאק ירמק טימופייביץ' להוביל משלחת למערב סיביר. ירמק הביס את חאנות סיביר ותבע את השטחים שממערב לנהרות אוב ואירטיש בעבור רוסיה. הקוזאקים סייעו לרוסיה להתפשט מזרחה ובשנת 1648 סמיון דז'ניוב פתח מעבר בין אמריקה לאסיה. באמצע המאה ה-17 הרוסים הגיעו לנהר אמור ולגבולות האימפריה הסינית.

לאחר תקופת סכסוך עם שושלת קינג, רוסיה חתמה על חוזה שלום עם סין ב-1689 והשיגה שליטה על שטחי מזרח אגם הבייקל ודרך מסחר לבייג'ינג.

פיוטר הראשון והקמת האימפריה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פיוטר הגדול, האימפריה הרוסית

פיוטר הגדול (16721725) שהפך לשליט יחיד בשנת 1696 התעתד להפוך את רוסיה הצארית, שניהלה קשרים מועטים עם בכלל עם אירופה וראו בה כמעצמה אזורית, לכוח עולה בתרבות ובפוליטיקה האירופית. לאחר דיכוי מספר מרידות עקובות מדם, פיוטר יצא בחשאי לסייר במערב אירופה והתרשם מאוד ממה שראה ובעיקר הבין עד כמה רוסיה הייתה נחשלת ועד כמה מנהגי הרוסים היו דומים יותר לאלה של האימפריה המונגולית מאשר למנהגי המלוכה האירופית. בשובו לרוסיה הוא הנהיג בכוח את מנהגי האירופים בכך שאסר על האצולה לגדל זקנים והכניס מנהגים חדשים. אוכלוסייתה של רוסיה גדלה עקב התפשטות גבולותיה והיא הפכה לא רק למעצמה אזורית אלא גם למעצמה עולמית וכוח עולה באירופה[9].

לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון והחתימה על חוזה נישטדט בספטמבר 1721 רוסיה הפכה למעצמה. היא סיפחה לעצמה את שטחי חבל קרליה, ליפלנדיה, איז'ורה, אינגריה, אסטליאנדיה וליבוניה ודרום פינלנד עד ויבורג. לאחר המלחמה היה לרוסיה צי מודרני ועוצמתי וצבא חזק. הסנאט הרוסי והסינוד החליטו להעניק לפיוטר הראשון את תואר קיסר רוסיה. ב-22 באוקטובר (2 בנובמבר) 1721 פיוטר אימץ לעצמו את התואר כצעד המציג את תפקידה החדש של רוסיה בזירה הבינלאומית. פרוסיה והולנד הכירו מיד בתואר החדש, שוודיה הכירה בכך בשנת 1723, האימפריה העות'מאנית רק ב-1739, אנגליה וממלכת הבסבורג ב-1742, צרפת וספרד ב-1745 ופולין רק ב-1764.[10].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצאר היה השליט הכל יחיד של רוסיה הצארית. ברם, הוא הסתייע פעמים רבות ביועצים, שהורכבו לא פעם מאצילים ("בויארים"). לצד הצאר פעלה גם מועצה מייעצת, שכונתה "זמסקי סובור" ומהווה למעשה לגלגול הראשון של הפרלמנט ברוסיה.

לא הייתה ממשלה מרכזית ברוסיה הצארית, ברם הוקמו מינהלות (פריקאזי), המהוות לגלגול הראשון של משרד ממשלתי ברוסיה ומרבית משרדי הממשל המודרניים יונקים שורשיהם מאותן מינהלות.

שליטי רוסיה הצארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם ותואר תמונה תקופת חיים תקופת שלטון הערות
איוואן הרביעי "האיום"
Ivan4 engraving color.jpg
1530 - 1584 1533 - 1584 נחשב לצאר הראשון (משנת 1547). בנו הבכור של וסילי השלישי. בזמנו נעשו רפורמות רבות בתחום השירות הצבאי, החוקים והמשפטים. בתקופתו שטחה של האימפריה הרוסית כמעט הכפיל את עצמו. לקראת סוף חייו גודלה של רוסיה היה רב יותר מאירופה כולה. משך מלכותו הרשמי היה הכי ארוך בין כל השליטים בהיסטוריה הרוסית, 50 שנים ו-105 ימים.
פיודור הראשון
Feodor I of Russia (parsuna, 1630s, Moscow History museum).jpg
1557 - 1598 1584 - 1598 בנו השלישי של איוואן האיום. הינו האחרון בשושלת רוריק שהסתעפה למוסקבה. יזם את ממסד הפטריארכיה של הכנסייה הפראבוסלאבית הרוסית ומינה את הפאטריארך הראשי הראשון.
בוריס גודונוב משושלת גודונוב.
Boris Godunov icon.jpg
1552 - 1605 1598 - 1605 בן אחיה של אשתו של פיודור הראשון עקב אי יכולתם של הזוג להביא ילדים לעולם, בוריס הפך ליורש העצר. החל באופן מעשי להתקרב הן תרבותית והן פוליטית למערב.
פיודור השני משושלת גודונוב.
Boris Godunov icon.jpg
1589 - 1605 1605 - 1605 נרצח כחצי שנה בלבד מהכתרתו בגיל 16. האחרון משושלת גודונוב שמלך.
דמיטרי הכוזב הראשון משושלת גודונוב.
Dymitr Samozwaniec Otrepiew.JPG
1582 - 1606 1605 - 1606 עלה לשלטון תוך הפצת שקרים בדבר היותו בנו של איוואן האיום. נרצח מדקירה בצוואר. שמו של הרוצח לא ידוע עד היום.
וסילי הרביעי. האחרון לשושלת רוריק הכללית.
Vasily shuysky.jpg
1552 - 1612 1606 - 1610 הורד מהשלטון על ידי הפולנים בשנת 1610 ונשבה בפולין עד למותו.
מיכאיל הראשון
Michael-I-Romanov-Wedekind - detail.jpg
1596 - 1645 1613 - 1645 אחיינו מדרגה שנייה של פיודר הראשון. חתם על הסכמי שלום עם השוודים שהחזירו שטחים נרחבים לרוסיה. הסכמי שלום עם הלטבים והפולנים תוך איבודי שטחים. הגדיל ותפס את כל השטח של סיביר ויקוטיה עד לאוקיינוס השקט.
אלכסיי הראשון
Alexis I of Russia (1670-1680s, GIM).jpg
1629 - 1676 1645 - 1676 בנו מאשתו השנייה של מיכאיל הראשון. איחד את רוסיה עם אוקראינה בשנת 1654.
פיודור השלישי 1661 - 1682 1676 - 1682 בנו הבכור של אלכסיי. נפטר בגיל 20 בלבד בלי להוליד צאצאים. אחרי מותו עלו לשלטון שני אחיו הצעירים.
איוואן החמישי
Ivan V by anonym (Kremlin museum).jpg
1666 - 1696 1682 - 1696 הילד האמצעי של אלכסיי. שלט במשותף עם אחיו הצעיר פיוטר הגדול עד למותו. כל חייו היה מאוד חולה מסיבות תורשתיות ונפטר בגיל 30 בלבד.
פיוטר הראשון "הגדול"
Peter der-Grosse 1838.jpg
1672 - 1725 1682 - 1721 שלט למחצה עם אחיו איוואן החמישי עד 1696. נחשב לאחד הצארים הטובים והחזקים ברוסיה, האימפרטור הרוסי הראשון (קיסר). הצאר הראשון שביצע מסע ארוך באירופה המערבית. כבש את השטחים הצפוניים מידי שוודיה ופתח יציאה לים הבלטי לאימפריה הרוסית. כמו כן ניהל קרבות מוצלחים מול הפרסים על הים הכספי ומול האימפריה העות'מאנית בסביבות הים השחור. הקים את העיר סנקט פטרבורג.

לאחר 1721 שלט פיוטר על האימפריה הרוסית עד למותו בשנת 1725.

דגלי רוסיה הצארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת רוסיה הצארית לא היה דגל מדינה אחד, אלא כמה דגלים בשימוש:

  • דגלי הצאר:
    • דגל הצאר של מוסקבה (1693–1700): דגל בצבעי לבן-כחול-אדום עם נשר דו ראשי מוזהב במרכזו. הוחלף בדגל חדש בשנת 1700.
    • הדגל הקיסרי: נשר דו ראשי שחור הנושא את סמל הקדוש ולדימיר על רקע מוזהב.אומץ בשנת 1700.
  • דגל אזרחי: שושלת רומנוב אימצה את הדגל הרוסי משנת 1472, כדגל אזרחי ונותר לאחד מדגלי המדינה עד 1858.[11]
  • דגל ימי אזרחי של רוסיה: דגל לבן-כחול-אדום, שאומץ ב-20 בינואר 1705 על פי צו של פיוטר הגדול.[12]
  • דגל הצי הרוסי הקיסרי: דגל לבן עם איקס כחול, שאומץ בשנת 1712.
  • דגל ימי של רוסיה: דגל אדום עם תיחום כחול שאומץ בשנת 1700.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גריגורי קוטושיחין, רוסיה בתקופת שלטונו של אלכסיי מיכאילוביץ' (1665)
  • מידע על רוסיה הצארית מתוך ספריית הקונגרס: Russia
  • Jarmo Kotilaine, Marshall Poe (ed.), Modernizing Muscovy: Reform and Social Change in Seventeenth Century Russia, Routledge, 2004, ISBN 0-415-30751-1
  • Флоря Б. Н., Русское государство и его западные соседи (1655-1661 гг.), издательство Индрик, 2010, ISBN 978-5-91674-082-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוסיה הצארית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Российский и русский // Справочно-информационный портал Грамота.ру − русский язык для всех (www.gramota.ru), 15.01.2014
  2. ^ Зимин А. А., Хорошкевич А. Л. Россия времени Ивана Грозного. — Наука, 1982.
  3. ^ Перевезенцев, С. В. Смысл русской истории. — «Вече», 2004.
  4. ^

    Dominic Lieven: The Cambridge History of Russia Volume II. Cambridge University Press, London 2006, ISBN 0521815290, Introduction, S. I

  5. ^ Послание Филофея, игумена Елизаровской пустыни, к Государю великому Василию Ивановичу всея Руси // БАН, собр. Ф. Плигина, № 57, 21.5.15, рук. XVII в. А. 121 об.
  6. ^ Имеется в виду Откровение Иоанна Богослова (Библия, Откр. 17:10)
  7. ^ Donald Ostrowski. "Moscow the Third Rome" as Historical Ghost // Byzantium: Faith and Power (1261—1557). Perspectives on Late Byzantine Art and Culture. Edited by Sarah T. Brooks. (The Metropolitan Museum of Art symposia.) — New Haven: Yale University Press, 2006. — PP. 170—179.
  8. ^ Ульянов Н. И. Комплекс Филофея // Вопросы истории. 1994. № 4. С. 152—162; впервые в: Новый журнал (Нью-Йорк). 1956. XLV.
  9. ^ Фоккеродт И. Г. Россия при Петре Великом / Пер. А. Н. Шемякина // Неистовый реформатор — Фонд Сергея Дубова, 2000. — С. 9−104.
  10. ^ Фоккеродт И. Г. Россия при Петре Великом / Пер. А. Н. Шемякина // Неистовый реформатор — Фонд Сергея Дубова, 2000. — С. 9−104.
  11. ^ Yenne, Bill. Flags of the World. Chartwell Books, 1993, pg32
  12. ^ History of the Russian Flag (in Russian)
  13. ^ vexillographia.ru
  14. ^ www.crwflags.com