חוק מעמד היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"חוק מעמד היהודים" או תקנון היהודיםצרפתית: statut des Juifs) היה השינוי הבולט ביותר במעמד היהודים בצרפת, נחקק על ידי ממשל וישי ב-3 באוקטובר 1940[1]. מנסח החוק היה שר המשפטים של משטר וישי, רפאל אליבר. החוק נוסח ברוח חוקי נירנברג הנאצים. כתוצאה ממנו רוכזו, כבר למחרת היום, 4 באוקטובר 1940, יהודים שאינם אזרחי צרפת במחנות, ונשלחו לאחר מכן להשמדה. חוק זה נחקק אחרי ניסיון שערכה ממשלת צרפת ב-22 ביולי 1940, כאשר החליטה על בדיקתן מחדש של ההתאזרחויות שאושרו לאחר שנת 1927 - צעד ששלל מ-7,000 יהודים את אזרחותם הצרפתית, אולם לא עורר התנגדות אצל האוכלוסייה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 במאי 1940 תקפה גרמניה את מדינות מערב אירופה והשתלטה על בלגיה, הולנד, לוקסמבורג וצרפת. ב-14 ביוני 1940 צעדו חייליה במצעד ניצחון ברחובות פריז. צרפת חולקה לארבעה חלקים:

  1. אלזס ולורן ש"הוחזרו" לגרמניה,
  2. השטח הכבוש,
  3. השטח החופשי, בשליטת ממשלת וישי
  4. האזור האיטלקי

צרפת הייתה המדינה הראשונה בה זכו היהודים לשווי זכויות, ולכן חקיקת חוק מעמד יהודים הוותה הפתעה לציבור היהודי שחש עצמו צרפתי.

מסעיפי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנו, מרשל צרפת, ראש המדינה הצרפתית, לאחר דיון בפני מועצת השרים, קובעים כדלהלן:

  • סעיף 1 - יחשב כיהודי לצורך חוק זה, כל אדם שהוא צאצא של שלושה סבים מן הגזע היהודי, או שני סבים מגזע זה, אם בן זוגו הוא עצמו יהודי.
  • סעיף 2 - מילוי תפקידים של עובד מדינה או אחד התפקידים המפורטים להלן אסור על היהודים....

יש לציין שגרמניה לא הייתה היוזמת בחקיקתה האנטי-יהודית של ממשלת וישי, והיו אף מקרים בהם צעדי ממשלת וישי היו חמורים יותר מהדרישות הגרמניות.

יש לשים לב למילה "הגזע" שבחוק, הגורמת לחוק הצרפתי להיות קיצוני מחוקי הגזע הגרמניים, בהם היהודי מוגדר על פי שייכותו הדתית, ואילו לגבי וישי, על פי שייכותו לגזע.

השלכות חוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הדיח את היהודים מכל משרה בשירות הציבורי, מניהול מפעלים ציבוריים, מכל תפקיד בעיתונות, ברדיו, בקולנוע, מהקצונה בכל זרועות הצבא. החוק איפשר לממשל לכלוא במחנות אזרחים בני הגזע היהודי, על פי החלטת הממונה על מחוז מגוריהם, או לחלופין לצוות על מגורים כפויים בהוראתו. בנוסף, ביטל החוק את אזרחותם הצרפתית של יהודי אלג'יריה. החריגים היחידים עליהם לא חל החוק היו ותיקי המלחמות נושאי תעודות לוחם מהשנים 1914-1918, או כאלו שזכו בעיטור על לחימתם בשנים 1939-1940, או חברי לגיון הכבוד מטעם הצבא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Journal Officiel du 18 Octobre 1940, Les Juifs sous l'Occupation: Recueil des textes officiels français et allemands, 1940-1944 paris, 1982, pp 19-22