חזבאללה (איראן)
חזבאללה היא תנועה איראנית שהוקמה בזמן המהפכה האיראנית עם מטרה לתמוך באיתוללה רוחאללה חומייני וכוחותיו בשלבי הקריסה הראשונים של המשטר הקודם, בעיקר דרך הפגנות אלימות ופגיעה במשרדי עיתונים המבקרים את חומייני. האזכורים בתקשורת ובכתיבה נעשים בדרך כלל לגבי חברי התנועה - חזבאללה - ולא ל"חזבאללה" כארגון בעל מבנה ארגוני הדוק, מכיוון שחזבאללה מורכבת בעיקר מקבוצות שונות הקשורות זו לזו בקשרים רופפים, עם מסגדים במרכזם.[1]
נטען כי פעילות חזבאללה מתבצעת ברוב המקרים ללא כל חשש מעצורים משטרתיים או מרדיפות,[2] אף על פי שפעולותיה כוללות התקפות על אנשים והשמדת רכוש. דווח שהתנועה שיחקה תפקיד מכריע בימים הראשונים של המהפכה במאבק באותם אשר המשטר הגדיר כאנטי-מהפכניים.[3]
כאשר האתגרים הפוליטיים כלפי המשטר החלו לחלוף, פעילות חזבאללה הורחבה לתחומים נוספים, כולל פעולות נגד תופעות שנחשבו לבלתי רצויות מנקודת מבט "מוסרית" או "תרבותית",[1] כמו למשל לבוש לקוי של החיג'אב, ערבוב בין המינים, וצריכת אלכוהול.[4]
היסטוריה ופעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשר ההדוק בין ביריונים ואנשי דת באיראן הפך לנפוץ במיוחד בתקופת השלטון של משפחת הקאג'אר. תופעה זו כללה את הנטייה של חברים בולטים בקהילת האולמה (המשכילים הדתיים המוסלמים) בכל עיירה להקיף את עצמם בקבוצת בריונים בשם לוטיס, ובכך ליצור שותפות הדדית שהועילה לשני הצדדים: לאולמה הייתה "כנופיה מוכנה" לצאת לרחוב למחאות כנגד מה שהאולמה התנגדה לו[5], בעוד שהלוטיס זכו למגן המאפשר להם מקלט במקרה שהממשלה תתערב נגדם.[5]
התנועה המכונה חזבאללה, שהופיעה לאחר המהפכה האסלאמית, נחשבת כהמשך טבעי של מסורת זו, שבה קבוצות שוליים בחברה האיראנית נשארו בקשר הדוק עם האולמה, והיו מוכנים לצאת לרחוב ולהביא לתסיסה כשהצורך התעורר. השם "חזבאללה" (מפלגת אללה) הוא ביטוי גנרי, המבוסס על זעקת ההתכנסות שמשמשת את חברי התנועה: "רק מפלגה אחת - של אללה; רק מנהיג אחד - רוחאללה". הביטוי "מסיבת אללה" מתייחס לפסוק בקוראן שמציין כי מי שמחזיק באללה, שליחו והמאמינים כשומרים, אכן יהיו מהצד המנצח. רוחאללה, שהוא שמו הפרטי של מנהיג המהפכה האסלאמית, האייתוללה רוחאללה חומייני, היה במרכז השימוש במונח זה. בתקופת המהפכה האסלאמית באיראן, חמיניסטים מהמפלגה הרפובליקנית האסלאמית בתחילה הכחישו כל קשר לתנועת חזבאללה, טוענים כי פעולותיה האלימות היו ביטוי לרצון ספונטני של האנשים, מעל לשליטת הממשלה.[6]אך בפועל, המפלגה הרפובליקנית האסלאמית אכן ניהלה פיקוח על התנועה. החוג'את אל-אסלאם האדי ג'פארי, מקורב לחומייני, הופקד על פיקוח זה.[6] חזבאללה הפכה לכוח משמעותי במאמץ התרבותי האסלאמי נגד ערכים חילוניים ומודרניסטיים באוניברסיטאות האיראניות.
עדות לכך ניתן למצוא באירועים שאירעו לאחר תפילת יום השישי ב-18 באפריל 1980, כאשר חומייני תקף בחריפות את האוניברסיטאות, מצהיר כי המשטר אינו חושש מסנקציות כלכליות או התערבות צבאית, אלא מהשפעת האוניברסיטאות המערביות על הנוער האיראני. דבריו שימשו כאות לתקיפה אלימה באותו ערב נגד מכללה להכשרת מורים בטהרן, שכללה לינץ' של סטודנט והפיכת הקמפוס ל"אזור לחימה". ביום שלאחר מכן, חברי חזבאללה תקפו את משרדי הסטודנטים השמאליים באוניברסיטת שיראז, דבר שהוביל לכך שכ-300 תלמידים נזקקו לטיפול רפואי. התקפות דומות התרחשו באוניברסיטאות נוספות, ובסופו של דבר, למעלה מ-20 אנשים נהרגו בעימותים אלה.
המתקפות האלימות על האוניברסיטאות הביאו לסגירתן לתקופה של שנתיים לצורך "איסלמיזציה", מהלך ששינה מהותית את פני החינוך הגבוה באיראן. האירועים האלו משקפים את השפעתה הגדולה וההשפעה המדינית של תנועת חזבאללה בימים הראשונים לאחר המהפכה האסלאמית, תוך הדגשה על השקפת העולם האיסלאמית-רדיקלית שהנחתה את פעולותיה.[7]
מראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
תנועת חזבאללה, למרות שלא מתאפיינת בלבוש אחיד או מדים, מזהה בקרב האוכלוסייה האיראנית בסגנון ייחודי המתעלם מגישות אופנתיות ובמיוחד מהאופנה המערבית. חברי התנועה מעדיפים ללבוש חולצות פשוטות ולא מודרניות עם צווארון, שאינם מחוברים לתוך מכנסים רגילים ונמנעים מלבוש של ג'ינס הנעליים שחורות פשוטות או נעלי בית. חלק מהזיהוי הוויזואלי עם התנועה כולל גם חבישת כאפייה בצבעים שחור ולבן. כמו כן, חברי התנועה נוטים לגדל זקן ארוך או לפחות גידול של שלושה ימים, המוסיף להם תחושת מחויבות וזיהוי עם האידאולוגיה האסלאמית. [8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Schirazi, Constitution of Iran, (1987) p.153
- ^ Niruyeh Moghavemat Basij Mobilisation Resistance Force
- ^ Iran: Group known as Anssar-e Hizbollah (Ansar/Anzar e Hezbollah) UNHCR 2007
- ^ Iran: Group known as Ansar-e Hizbollah (Ansar/Anzar e Hezbollah) UNHCR 2007
- ^ 1 2 Momen, Moojan, An Introduction to Shi'i Islam, Yale University Press, 1985, p.199
- ^ 1 2 Moin, Khomeini (2000), p.211
- ^ The Reign of the Ayatollahs by Shaul Bakhash, p.122
- ^ Molavi, Afshin, The Soul of Iran, W.W. Norton, (2005), p.89
ביבילוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bakhash, Shaul (1984). Reign of the Ayatollahs. Basic Books.
- Moin, Baqer (2000). Khomeini: Life of the Ayatollah. Thomas Dunne Books.
- Schirazi, Asghar (1997). The Constitution of Iran. Tauris.