משקה חריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אגף משקאות חריפים בסופרמרקט

משקה חריף הוא משקה המכיל אלכוהול (שהוא השם המקובל בשפת היומיום לאתנול).

לצריכת אלכוהול יש, בין השאר, השפעות קצרות טווח. בשל השפעתו המשכרת של האלכוהול, המשרה על השותה אותו הרגשת שמחה, אופוריה ורוגע, הייתה מאז ומעולם שתיית משקאות חריפים, בעיקר בקבוצה, דרך מקובלת לחגוג, לבלות או להביע שמחה. קיימים משקאות חריפים רבים, המופקים מחומרים שונים. למעשה, כמעט לכל עם או קבוצת עמים יש משקה חריף מסורתי, בעל טעם, ריח ותכונות נוספות המייחדות אותו לעומת שאר המשקאות, וכן תרבות שתייה שהתפתחה סביבו. הנזק הרפואי של האלכוהול גבוה מאוד והוא מהווה את אחד מגורמי התמותה המרכזיים[1]. שתיית אלכוהול קשורה גם לתאונות ולהתנהגות אלימה ועלולה לפגוע באנשים בקרבת השותים[1].

כינויים בשפות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית מליצית נהוג לכנות את המשקאות הללו הטיפה המרה, ובהוראה זו היא משמשת בכתבי ביאליק (אולם ביאליק השתמש בצירוף גם לציון מרירות ויגון בלבד). בעברית מכובסת נאמר על אלכוהוליסט שהוא "נפל לטיפה המרה". לצירוף המטונימי בן שתי המילים מקבילה ביידיש (דער ביטערער טראָפּן), והוראתה "יין שרוף".[2] גם השפה הפולנית קושרת בין המרירות למשקה המשכר (gorzalka הוראתה 'מרירה' והיא משמשת אחד משמות הוודקה). ברוסית – 'גורקי' הוראתה 'מר'; באנגלית bitters (דקדוקית מתייחסים אל המילה בלשון יחיד) הוא סוג של קוקטייל אלכוהולי; בגרמנית Magenbitter ובהולנדית bittertje ("מריר קטן").[2] באנגלית מדוברת המשקאות הללו מכונים גם the hard stuff וכן firewater; שני הכינויים מתבססים על ריחם וטעמם העזים של המשקאות.

שתיית אלכוהול בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור עתיק של משתה יין באיראן

שתיית משקאות חריפים הייתה מנהג מקובל בקרב עמים רבים עוד בעת העתיקה. האדם הראשון ששכרותו מתועדת בתנ"ך הוא נח: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית, ט', כ'-כ"א).

עדויות לשתיית יין במזרח הקדום מופיעות למכביר במקרא, בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. כדי חרס עבור יין, המעידים על ייצורו של משקה זה, נמצאו בכרמל (מתוארכים כבני 13,000 שנה) באופן המעיד על חשיבותו הטקסית של האלכוהול בקרב התרבויות הקדומות,[3] וכמו כן גם בגאורגיה (מתוארכים כבני 8,000 שנה), בהרי זגארוס שבאיראן (מתוארכים כבני 7,400 שנה) ובבבל (מתוארכים כבני 5,500 שנה).

ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים, וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין.

העברים הקדמונים נהגו לשתות יין בעת שמחה, אך גם השתמשו בו בטקסים דתיים: בבית המקדש היה היין ננסך על גבי המזבח בשעת הקרבת הקורבנות. על כן היין מתואר בתנ"ך כמשקה "המשמח אלוהים ואנשים" (שופטים, ט', י"ג). על ההשפעה החיובית שיש לאלכוהול על מצב הרוח מעיד ספר תהלים: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (תהלים ק"ד ט"ו). עם זאת, על אובדן שיקול הדעת בעקבות שתיית אלכוהול נאמר "נכנס יין – יצא סוד" (תלמוד בבלי עירובין סה, א).

גם היוונים והרומאים אהבו לשתות יין, ואף סגדו לאל מיוחד אשר היה אחראי על משקה זה: דיוניסוס (בגרסה הרומית: בכחוס), אשר פולחנו (חגיגות הדיוניסיה) עורר התלהבות גדולה ואורגיות המוניות ("בכחנליות").

גם השבטים הגרמאנים מפורסמים בשל תרבות השתייה הענפה שלהם: הם שתו בעיקר בירה, וזו הפכה למשקה מקובל בטקסים דתיים. עדות נוספת לשימוש באלכוהול בתרבות השבטים הגרמאנים היא הקוניאק הצרפתי, שהתפתח ממשקה אלכוהולי של השבט האוסטרו-גותי.

ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי עמים רבים במקומות שונים בעולם נהגו להכין ולשתות משקה חריף בשם מי דבש, אשר נרקח באמצעות דילול דבש במים או במיצי פירות. עם העמים אשר נהגו לשתות משקה זה נמנים המצרים, היוונים, הרומאים, האינקה, האצטקים - ובראש ובראשונה הויקינגים. את המשקה היה נהוג לשתות במיוחד בחגים ובפסטיבלים מיוחדים. לדבש - ובהקשר לו, למשקה מי הדבש - יוחסו תכונות של עירור תשוקה, ובימים קדומים יוחסו לשותים מן המשקה תכונות כמו חוכמה, אומץ וכוח וכן יכולת פוריות גבוהה.

תרבות השתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כיום נחשבת שתיית אלכוהול לבילוי מקובל מאוד ברחבי העולם המערבי. ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מצרך זמין ביותר, שאפשר לקנות בכל חנות מזון או קיוסק. המשקאות החריפים הם גם מצרך קבוע במסעדות, בבתי מלון ובמועדוני לילה.

משקאות אלכוהוליים מוגשים בפאבים, אשר מהווים גלגול מודרני של הפונדקים אשר היו נהוגים בתחילת העת החדשה באנגליה ובארצות הברית. נוסף על המשקאות החריפים המסורתיים (בירה, וודקה, טקילה), מוגשים בפאבים בעיקר קוקטיילים- ערבובים שונים של משקאות חריפים ולא חריפים.

אף-על-פי-כן, בניגוד לרוב העולם המערבי בכלל ולאירופה בפרט, בארצות הברית נחשבת שתייה מופרזת של אלכוהול - ואפילו שתיית אלכוהול בכלל - למידה מגונה, בייחוד בקרב החוגים הדתייםשמרניים של המדינה.[דרוש מקור]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוקי וודקה סמירנוף, הוודקה הנמכרת ביותר בעולם.[4]
כוסות בירה במסעדה וינאית
ג'וני ווקר רד לייבל, אחד מסוגי הוויסקי הנמכרים ביותר בעולם.

תרבות השתייה האירופאית היא מגוונת ביותר, וכוללת משקאות רבים בנוסף לוודקה ולבירה. בספרד נפוץ מנהג הבוטיון, במסגרתו בני-נוער מתאספים בפארקים או ברחובות בערים השונות וצורכים משקאות חריפים כגון בירה, יין, רום, סנגריה, טינטו דה וראנו, וודקה, ויסקי,ג'ין ועוד.

בקרב העמים הסלאבים תרבות השתייה והפולקלור הסובב אותה מפותחים מאוד, עד כי נוצרו סביב שתיית המשקאות החריפים כללים ומנהגים העוברים מדור לדור. הפופולריות הרבה של המשקאות הולידה את סטריאוטיפרוסי השיכור". צריכת האלכוהול ברוסיה עומדת כיום על 15 ליטרים לאדם לשנה - כמעט פי שלושה מהצריכה ב-1990 (5.4 ליטרים). תוחלת החיים ברוסיה נמוכה יחסית, בעיקר אצל גברים, והיא אף ירדה במידה משמעותית מאז 1990. צריכת האלכוהול הגבוהה היא בין הסיבות העיקריות לתופעה זו.[5]

וודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הסלאבית הוודקה היא מרכיב הכרחי כמעט בכל מפגש חברתי, ובמיוחד באירועים חגיגיים. אירועים אשר נהוג בהם במיוחד לשתות וודקה בצוותא הם ימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר). לרוב מתרחשת החגיגה סביב סעודה גדולה, אשר במהלכה שותים משקאות חריפים וודקה ביניהם.

כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת ובידו השנייה אוחז כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. המשקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זפיבון" (запивон). לא נהוג בדרך כלל לערבב את הוודקה והזפיבון בכוס אחת. יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח, אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זקוסון" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוסט" (тост). לפני הלגימה מודיע אחד הנוכחים לכבוד מה שותים. על פי רוב יוכרזו איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד אחד הנוכחים, כגון חתן יום הולדת, יוקדש הטוסט הראשון לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שאינם נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה, ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים אינו שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בשתייה החגיגית. מנהג זה מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.

יש הנוהגים לערבב וודקה עם בירה. ערבוב זה נקרא "יורש" (ёрш), והוא נחשב לבעל השפעה משכרת במיוחד, עד כי נהוג לומר ברוסית "וודקה בלי בירה – כסף לרוח" (водка без пива - деньги на ветер). אם אדם חש חמרמורת בעת שהתעורר לאחר לילה בו השתכר, נהוג לתת לו לשתות כוס בירה כדי שההרגשה הרעה תחלוף; אם חש האדם ברע בצורה קיצונית, נהוג אף לתת לו לשתות כוס וודקה. רבים מאמינים כי שיטה זו אכן עוזרת לדכא את החמרמורת, אך יעילותו של מנהג זה לא הוכחה מדעית.

מנהג סלאבי נוסף הקשור בוודקה הוא שתיית כוסית על קברו של המת, כדי לחלוק לו כבוד.

בירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לוודקה, גם הבירה היא משקה אהוב בקרב עמי מזרח אירופה. את הבירה נהוג לשתות לרוב במקביל עם מאכל מלוח כלשהו, כמו דג או גרעינים, אשר יהווה ניגוד לטעמה המריר של הבירה. עמים הידועים באהבתם הגדולה לבירה, אף יותר מעמי מזרח אירופה, הם הגרמנים, הדנים, והאנגלים. הבירה נחשבת למשקה הלאומי של העם הגרמני, וכיוון שכך, נחשבת גרמניה לאחד ממרכזיו המפותחים והמוערכים ביותר. בשנות השישים התפרסמה בגרמניה להקת הפולק רוק אונקל טום, אשר הקדישה את כל שיריה להילול הבירה. גם האנגלים ידועים כחובבי בירה גדולים; הבירה נפוצה במיוחד באצטדיוני הכדורגל באנגליה, בהם מרבים האוהדים לשתות אותה בעת הצפייה במשחקים.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוח של ארגון הבריאות העולמי מראה שנכון לשנת 2016, ישראלים מעל גיל 15 שתו בממוצע 3.8 ליטרים של משקאות אלכוהוליים בשנה, בהשוואה ל-6.4 ליטרים בממוצע בעולם[1]. בישראל, הפער בין הגברים לנשים היה גדול, עם 6.4 ליטרים לשנה לגברים ו-1.4 ליטרים בשנה לנשים. עיקר צריכת האלכוהול בישראל הייתה של בירה (54%). יין היווה רק 5% מהצריכה[1]. הגיל הממוצע של ישראלים השותים אלכוהול הוא 41, וזה של השותים כמויות גדולות בזמן קצר (binge drinking) הוא 18.4[1]. מוערך ש-6% מהישראלים סובלים מהפרעות הקשורות בצריכת אלכוהול, ו-3% מכורים לאלכוהול. 2.5% ממקרי המוות בישראל קשורים לצריכת אלכוהול[1].

במסגרת עבודת תיזה נדגמו 213 ישראלים בגילאי 18–35 במדגם נוחות. במחקר נמצא שגברים, רווקים, חילוניים ובעלי השכלה נמוכה נמצאים בסיכון מוגבר לשתייה מופרזת.[6]

שתיית אלכוהול בדתות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס אל שתיית משקאות חריפים משתנה מדת לדת:

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדת היהודית, היין נחשב למשקה חגיגי, ושתייתו נהוגה לשם ציונם של ימים קדושים ולשם חגיגת אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחידי אשר זכה לברכות הנהנין מיוחדת משלו: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". ברכה זו יש לומר לפני שתיית היין. ואם מביאים יין משובח יותר מן הקודם מוסיפים ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמיטיב".

היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בערב שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא קידוש, אשר מציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת יש לשתות כוסית יין בטקס הנקרא הבדלה, המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. בליל הסדר יש לשתות ארבע כוסות יין, ואילו בפורים אף נהוג לשתות לשוכרה עד למצב שבו לא מבחינים "בין ארור המן לברוך מרדכי". גם באירועים משפחתיים, כגון נישואין וברית מילה יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיע לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". התלמוד הבבלי אף מרחיק לכת ומעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (ביטוי שמקורו בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א', שם נאמר: "במה משמחם? ביין...אין שמחה אלא בבשר").

למרות כל זאת, מזהירה הדת היהודית מפני שתייה מוגזמת: "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי, כ"ג, כ') ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע'). אמנם נח, אחד הצדיקים בתנ"ך, נודע בשכרותו, אך הפרשנות המקובלת אומרת כי השתכרותו המוגזמת הייתה בבחינת נפילה מוסרית אשר הכתימה את צדיקותו.

על דרך הלצה נהוג לומר על פי רש"י מפרשת נח - "יי"ש [=יין שרף. כינוי למשקאות חריפים בארצות אירופה] מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי"; פירושו: קבלת משקה מן האדמו"ר או מן הרב - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה תורנית היא מגונה.

יהודי תימן נוהגים לקיים בשבתות את מנהג הג'עלה. שולחן הערוך מיני תקרובת של ירקות ובשר. כל אדם מחזיק בידו כוס של ערק תימני או משקה אחר, וכן ספר שירים של שבזי. שרים שיר. בסופו נוטלים פרי או ירק, מברכים, לועסים. שותים כוסית משקה וממשיכים לשיר, וחוזר חלילה. בין לבין נאמרים דברי הגות או דברי תורה.

בפלגים מסוימים בתנועת החסידות (כגון בחסידות חב"ד) יש למשקה האלכוהולי ערך מוסף. קבוצות החסידים מתאספות, בתאריכים שיש להם חשיבות מיוחדת בשנה, דוגמת ימי שמחה או ייחוד דתי אחר, ומדברים בדברי תורה, שרים ניגונים ושותים משקה חריף (בדרך כלל יי"ש), והשתייה מכונה "לחיים". אירועים אלה נקראים "התוועדויות". בהתוועדויות אלה תפקידו של האלכוהול הוא לתת אפשרות להידברות פתוחה וישירה של "דברי אמת" בין החסידים, בנושאים בעלי משמעות רוחנית ודתית, וכן לאפשר לחסידים להגיע למה שנקרא אצלם התעלות רוחנית. מנהיגה הרוחני האחרון של תנועת חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הורה להגביל את כמות השתייה, זאת לפי הבנתו את האלכוהול כאמצעי להתעלות ולא כהנאה סתמית. תקנה זאת מכונה בפי חסידי חב"ד "תקנת המשקה".[7]

בחודש אדר תשע"ט פורסמה קריאת הרבנים למעט במשקאות משכרים בימי הפורים ובשמחות משפחתיות בגלל נזקים בריאותיים ואסונות הנגרמים כתוצאה מריבוי שתייה משכרת.[8][9]

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות תופעת ההשתכרות נחשבת למגונה, אם כי איננה אסורה במפורש. במדינות נוצריות רבות קנתה לה ההשתכרות דריסת רגל כחלק מן התרבות; כמו כן, מצאו מנזרים רבים את פרנסתם בייצור ומכירה של משקאות חריפים.

שתייה טקסית של יין היא חלק מטקס המיסה, המקובל כמעט בכל הזרמים הנוצריים. הטקס מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה (מתי כ"ו 26): "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים". הנוצרים מאמינים כי במהלך המיסה עובר היין טרנסובסטנציאציה, והופך להיות דמו של ישו. את יין המיסה יש להכין במיוחד לשם הטקס, ואין רשות להשתמש בו למטרות אחרות.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם חל איסור מוחלט על שתיית משקאות חריפים. הציווי על איסור שתיית האלכוהול נקרא: "חַרָאם" (תרגום לעברית: "חטא"), ומקורו הוא במשפט המוסלמי - ה"פִיקָה" - אשר מקביל ל"הלכה" היהודית.

בשל העובדה שה"פיקה" הוא פרשנות של דרך אללה כתוצר מחשבה של מלומדים, ה"חראם" עשוי להיתפס בעיני מוסלמים מסוימים כמצווה לא קדושה (שהרי לא הורתה על ידי הבורא), ויכולה להיות אי הסכמה לגביו בקרב זרמים מסוימים (לדוגמה, בסופיזם). ואכיפתו של האיסור השתנתה במהלך ההיסטוריה.[10]

תגובה קצרת טווח לשתיית אלכוהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שכרות

המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא שהם משכרים - כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. החומר הפעיל במשקאות אלכוהוליים, האתנול, נספג במערכת העיכול ומשם מגיע לדם. דרך הדם מגיע האתנול לכל איברי הגוף כולל למוח ומשפיע על תפקודם[11]. בניגוד לרוב הסמים הפסיכואקטיביים, האתנול מתערב במספר מערכות של מוליכים עצביים, ולכן יש לו מספר השפעות[11]. בין השאר, האתנול מגביר את הפעילות של מערכת ה-GABA ומאט את הפעילות של מערכת הגלוטמט. יחד, שתי פעולות אלה גורמות לדיכוי של מערכת העצבים[11]. לכן, במינונים נמוכים, משקאות אלכוהוליים גורמים לרוגע, קלות ראש, עלייה בביטחון העצמי[11] והסרת מחסומים התנהגותיים[12]. האלכוהול עלול גם ליצור תחושה של סחרחורת או ורטיגו[11]. שתייה רבה עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי המשקל ולהרגשה רעה הכוללת סחרחורות, כאבי ראש, בחילות והקאות[12].


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חמרמורת

הנגאובר (חמרמורת) הוא אוסף של סימפטומים המופיע בעקבות שתייה מרובה. הסימנים להנגאובר כוללים עייפות, חולשה, צמא, כאב-ראש, כאבי שרירים, בחילה, כאבי בטן, ורטיגו, רגישות לאור ורעש, חרדה, עצבנות, הזעה, ולחץ דם גבוה[13]. הסימפטומים של ההנגאובר מגיעים לשיאם כאשר ריכוז האלכוהול בדם חוזר לבערך אפס[13]. הסימפטומים יכולים להימשך 24 שעות ואף יותר[13], ומשתנים מאדם לאדם.

כדי להימנע מהנגאובר, מומלץ להגביל את השתייה, לאכול אוכל שומני לפני השתייה שיעכב את ספיגת האלכוהול, ולשתות מים בזמן שתיית האלכוהול ולפני השינה[12].

קיימים כמה מיתוסים נפוצים בקשר להנגאובר אשר אינם נכונים. קפה או מקלחת לא יכולים למנוע או לרפא הנגאובר. סדר המשקאות לא משפיע על הסיכוי לסבול מהנגאובר, רק כמות האלכוהול. שתיית משקה אלכוהולי בבוקר שלאחר ליל השתייה לא ימנע את ההנגאובר. אף על פי שהוא יכול לספק מזור זמני, הוא עלול להחמיר בהמשך את הסימפטומים[13]. גם שתיית משקאות איזוטוניים לא נמצאה כמסייעת להנגאובר[13]. יש אנשים הלוקחים פרצטמול (אקמול) לפני השינה, בתקווה למנוע את הכאב שבהנגאובר. הרגל זה הוא מסוכן שכן השילוב של אלכוהול ופרצטמול מסוכן לכבד[13].

שתייה של כמות אלכוהול מופרזת עלולה להוביל גם להרעלת אלכוהול, מצב חירום רפואי שנגרם מריכוז אלכוהול גבוה בדם.[14]

נזקי האלכוהול למשתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד אופייה המשחרר, יש לשתיית משקאות חריפים חסרונות לא מבוטלים בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתייה מרובה של אלכוהול, בפעם אחת או לאורך זמן, עלולה לגרום לנזקים פיזיולוגיים רבים. בארצות הברית, מוערך ששימוש מוגזם באלכוהול גובה את חייהם של קרוב ל-100,000 איש ואשה בכל שנה,[15] ואחראית למותם של כ-10% מהמבוגרים בגיל 20-64.[16] בישראל, 2.5% ממקרי המוות בישראל קשורים לצריכת אלכוהול[1]. התמותה העולמית הנגרמת כתוצאה מצריכת אלכוהול גבוהה מזו הנגרמת ממחלות כמו שחפת, איידס וסוכרת[1]. 28.7% ממקרי המוות הללו נגרמו בשל פציעה, 21.3% בשל מחלות במערכת העיכול, 19% בשל מחלות לב וכלי דם, 12.9% בשל מחלות זיהומיות ו-12.6% בשל סרטן[1].

מערכת העצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלכוהול גורם להתרחבות העורקים ולשרשרת תגובות כימיות, כשהוא הופך לחומצות שומן אשר מכסות את פני סיבי העצב, חוסמות את קצותיהם ומעכבות הפרשת נוירוטרנסמיטרים לתוך ומתוך המרווחים (סינפסות) שבין הנוירונים (תאי העצב). חומצות השומן שנוצרות על ידי האלכוהול גורמות לנזק בעיקר לקליפת המוח. האלכוהול פוגע בסינפסות הקשורות לזיכרון, לדיבור ולמצב הרוח[דרוש מקור].

על פי מחקר באוקספורד כל כמות של אלכוהול פוגעת במוח.[17] יש לאלכוהול גם נטייה להקצין את מצב הרוח בו היה נתון האדם לפני ששתה. מטבע הדברים, נטייה זו עשויה להיות מזיקה אם אדם שותה כאשר הוא נתון במצב רוח רע[דרוש מקור]. שתיית אלכוהול קשורה גם בעלייה בסיכון להתאבדות[12].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלכוהוליזם

צריכת אלכוהול גבוהה עלולה להוביל לאלכוהוליזם (התמכרות לאלכוהול). אלכוהוליזם מתבטא בחוסר היכולת להפסיק לשתות, בצורך לשתות כמויות הולכות וגדלות כדי להשיג את אותה ההשפעה (סבילות), במחשבות תמידיות על אלכוהול ובהופעת תסמיני גמילה (קריז) כאשר מפסיקים לשתות[18]. ישנם גם מצבים קלים יותר שאינם מוגדרים כאלכוהוליזם, אך יכולים להוביל אליה. בעיית שתייה נוצרת כאשר שותים בכמות מוגזמת, גם אם לא נוצרה התמכרות. שתייה מופרזת (binge drinking) היא שתייה של כמות גדולה מאוד של אלכוהול בבת אחת: בגברים מעל חמש מנות אלכוהול, ובנשים מעל ארבע[18].

האלכוהול מאפשר להשיג הנאה מהירה או אמצעי הגנה יעילים מפני מצבי מתח, תסכול וחרדה. שתייה מרובה עלולה להביא להתמכרות באופן הבא: לאחר השתייה הדימוי העצמי עשוי להפוך לחיובי, אלא שלאחר כמה שעות עשויה להגיע חמרמורת וההתפכחות, כשהדימוי הנמוך והבעיות הקיומיות חוזרים ביתר שאת. הכאב והתסכול המחודשים מחזקים את הצורך במשקה וחוזר חלילה. כך קורה שהשימוש באלכוהול, שנועד להסיח את הדעת מפני מתח, חרדה, חוסר ביטחון ותחושות אשמה, גורם ומחזק אותם עד שנוצרת מעין מחזוריות של תחושות רעות הגורמות לשתיית אלכוהול אשר גורמת לתחושות רעות וחוזר חלילה, עד שהאדם מתמכר לאלכוהול והופך לאלכוהוליסט.

מערכת החיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכה כרונית של אלכוהול עלולה גם לפגוע בתפקוד החיסוני. אנשים הצוררכים אלכוהול באופן קבוע נמצאים בסיכון מוגבר לדלקת ריאות ושחפת. גם השתכרות חד-פעמית עלולה לפגוע בתגובה החיסונית של הגוף למחלות, עד 24 שעות לאחר ההשתכרות[2].

בקרב הקהילה המדעית ישנו קונצנזוס לגבי הקשר בין שתיית אלכוהול לסיכון מוגבר למחלת הסרטן.[19] מחקרים שנעשו הראו שצריכה של כ-3.5 מנות אלכוהול סטנדרטיות (14 גרם אלכוהול למנה[20]) ביום, מעלה את הסיכון לחלות בסרטן בחלל הפה, הגרון ומיתרי הקול פי 2–3. זאת בהשוואה לאנשים שאינם צורכים אלכוהול. כמו כן נמצא ששתייה יומיומית של משקאות אלכוהוליים מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן הכבד כבר בכמויות המוגדרות נמוכות, ויכולה להגביר את הסיכון עד פי 3.6 בצריכה כבדה.[21]

מערכת הרבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תסמונת אלכוהול עוברית

כאשר אשה הרה צורכת אלכוהול, הוא עובר לדם שלה ומשם דרך השליה אל העובר. האלכוהול הוא טרטוגן - חומר הפוגע בהתפתחות העובר. הוא עלול לפגוע בגדילת התינוק, במערכת העצבים שלו, במראה הפנים ובאיברים נוספים[22]. הפגיעה העצבית עלולה ליצור בעיות כמו מוגבלות שכלית, בעיות התפתחות, הפרעת קשב וריכוז, הפרעות התנהגות והפרעות רגשיות[22]. מסיבות אלו, משרד הבריאות ממליץ לנשים בהריון לא לשתות אלכוהול בשום כמות, אף לא קטנה[22].האלכוהול גם פוגע בהעברת חומצה פולית מהאם לעובר, החיונית להתפתחותו התקינה.[23] מעבר לפגיעה בעובר, צריכת אלכוהול בזמן ההריון מגבירה את הסיכון להפלה ואף למוות של העובר[1].

מערכת הלב וכלי הדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלכוהול פוגע בבריאות הלב וגורם לבעיות כמו קרדיומיופתיה, הפרעות קצב, שבץ מוחי ויתר לחץ דם[2].

השפעת האלכוהול עלולה להיות מסוכנת במיוחד אם הוא נצרך בעת מזג אוויר קר. שתיית משקאות חריפים אמנם גורמת בתחילה להרגשת חמימות, אך אין זו אלא אשליה מסוכנת. התרחבות העורקים הנגרמת כתוצאה מצריכת האלכוהול מגדילה את פני השטח דרכם נפלט חום מהגוף, ובכך למעשה מקררת את הגוף. מדי חורף מתים מקור בארצות מזרח אירופה, בהן שתיית האלכוהול מקובלת במיוחד למרות החורף הקשה, אנשים שהשתכרו יתר על המידה במזג האוויר הקר. כך למשל, בשנת 2006 12% ממקרי המוות היו קשורים באלכוהול. תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב חסרי בית אלכוהוליסטים, כיוון שהם שותים מחוץ למקום סגור ועל כן חשופים יותר לפגעי מזג האוויר.

מערכות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתייה כבדה פוגעת בכבד ועלולה לגרום לבעיות כמו כבד שומני, דלקת בכבד, פיברוזיס וצירוזיס[24][2]. הלבלב מתחיל לייצר חומרים רעילים שעלולים להוביל לדלקת מסוכנת של הלבלב[2]. אלכוהול עלול גם להוביל להשמנה[12]. צריכת אלכוהול עלולה להזיק לבריאות העצם, חושפת אותה לשברים ומעכבת איחוי העצם לאחר שבר.[25] שתיית אלכוהול פוגעת גם בכליות על ידי עומס היתר שנוצר עליהן בשל אחוז השתנן הגבוה שבבירה[דרוש מקור]. שתיית אלכוהול עם רמה גבוהה מעל התקן של מתנול, שנמצאת בעיקר במשקאות מזויפים ומתוצרת עצמית, עלולה לגרום לעיוורון ואף למוות.[26]

נזקים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נהיגה בשכרות

צריכת אלכוהול פוגעת לא רק באדם השותה, אלא גם בסביבתו. אנשים ששותים אלכוהול עלולים לפגוע באחרים דרך פעולות אלימות או תאונות דרכים. הם גם מהווים נטל על כלכלי על מערכת הבריאות. אנשים השותים אלכוהול נמצאים בסכיון מוגבר לסבול מבעיות חברתיות כמו בעיות במשפחה, בעיות בעבודה ואבטלה[1]. הם נמצאים גם בסיכון לביצוע פעולות אלימות כמו רצח, תקיפה מינית ואלימות זוגית[27][28][1]. לבסוף, שתיית אלכוהול מגבירה את הסיכון לפציעות ותאונות[12], תאונות דרכים,[29] נפילות, טביעות וכוויות[1].

מעבר לפגיעה הפיזית והרגשית בסובבים אותם, אנשים הצורכים אלכוהול מכבידים על מערכת הבריאות והרווחה במידה רבה. בשנת 2010 הוערך הנזק הכלכלי של שתייה מוגזמת בארצות הברית ב-249 מיליארד דולר, או שני דולר לכל משקה.[30]

השפעת שתייה מתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתייה מתונה של אלכוהול נחשבת לעד שתי מנות אלכוהול ביום לגבר, ועד מנה ביום לאשה (15 ג' אלכוהול למנה)[12]. ישנם מחקרים המקשרים בין שתייה מתונה של אלכוהול לבין יתרונות בריאותיים, ללא קשר לסוג האלכוהול. יתרונות אפשריים של שתייה מתונה שהוצעו כוללים תמותה נמוכה, סיכון נמוך לסוכרת מסוג 2 ולמחלות לב וכלי דם[12]. עם זאת, נכון לשנת 2012, בישראל לא נהוג להמליץ על שתיית אלכוהול מתונה ממספר סיבות. ראשית, אין עדיין די הוכחות מבוססות לתועלת הרפואית של שתייה מתונה[12]. שנית, שתיית אלכוהול מתונה קשורה גם לסיכונים רפואיים כמו לחלות בסרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן הכבד[12]. שלישית, השתייה עלולה להגביר את הסיכון לאלכוהוליזם. בארצות הברית, ההמלצות התזונתיות הן לא להתחיל כלל לשתות אלכוהול, ואם שותים אז לשתות מעט ככל הניתן. אם צורכים אלכוהול, ההמלצה היא לשתות עד שני משקאות ביום לגבר או עד משקה אחד לאשה.[31]

בעבר, נהוג היה להאמין ששתיית יין אדום מועילה לבריאות, רעיון שנקשר למושג הפרדוקס הצרפתי. אך הביסוס לטענה זו טרם הוכרע[דרוש מקור].

מבין המשקאות האלכוהוליים, יין ובירה נחשבים לבריאים יותר. יין אדום ולבן נחשבים למועילים בשל נוכחות של נוגדי חמצון. בירה נחשבת לבריאה בשל היותה עשירה בוויטמינים מקבוצה B, במינרלים ובנוגדי חמצון.[32]

הגבלות בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גיל שתייה חוקי

באנגליה, החל מהמאה ה-16 החלה הממשלה לאכוף חוקים שונים לגבי שתיית אלכוהול. הפעם הראשונה בה ניסתה המדינה להשתמש במלוא כוחה כדי להוציא משקאות אלכוהוליים מהשוק הייתה בעת שיגעון הג'ין, בשנים 1720–1757.[33] הפופולריות הגוברת של הג'ין נתפסה כאיום על המוסר במדינה, ובתגובה חוקקו חוקים שהתנו מכירת ג'ין בדמי רישיון ותשלום מיסים כבדים.

בשל הנזקים הרבים הכרוכים בשתייה מופרזת, מוטלות הגבלות על מכירתם של משקאות חריפים במדינות רבות. בתחילת המאה ה-20 נאסרה מכירתם כליל של משקאות חריפים בארצות הברית, שכן שתייתם נתפסה כייבוא זר ובלתי רצוי שהובא על ידי המהגרים השונים ממדינות מוצאם (למשל גרמניה), ואשר מנוגד לרוח הדת הנוצרית. תקופה זו ידועה בכינוי תקופת היובש.

כיום, ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מוצר זמין ביותר, אך מכירתם מותרת רק למי שנחשב בגיר על פי חוק. במדינות מסוימות ישנן הגבלות גם על בגירים צעירים - בבריטניה לקוחות הנראים בעיני המוכר מתחת לגיל 25 נדרשים להציג תעודה מזהה לפני רכישת משקה חריף (תקנה הנקראת Challenge 25). תקנה זו החליפה תקנה קודמת לה על-פיה נדרשו להציג תעודה לקוחות שנראו מתחת לגיל 21 (Challenge 21). כיום בחלק מהחנויות נדרשים להציג תעודה מזהה לקוחות הנראים למוכר מתחת לגיל 30 (Challenge 30). בישראל מותר למכור משקה משכר רק למי שמלאו לו 18 שנה. הגבלה נוספת הקשורה במשקאות משכרים היא איסור נהיגה בהשפעת אלכוהול, וזאת בשל הירידה בריכוז, אשר עלולה להיות קטלנית בזמן הנהיגה.

במרץ 2010 אושר בכנסת חוק המאבק בתופעת השכרות, לפיו אדם שמחזיק במשקה משכר בכלי קיבול שאינו סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל-6:00, "חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר".[34] ב-29 באפריל 2013 אישרה מליאת הכנסת את הפיכתו של החוק מהוראת שעה לחוק.[35]

במדינות מסוימות חל גם איסור על צריכת אלכוהול בשטחים ציבוריים כגון פארקים, ואף על עצם הימצאותו של בקבוק משקה פתוח ברכב.

ברוב מדינות האסלאם ייצורם, מכירתם וצריכתם של משקאות חריפים אסורים באופן מוחלט, מטעמים דתיים. באיראן, למשל, אסור לייבא משקאות חריפים, ורק ליהודים מותר לייצר ולצרוך משקאות משכרים. זאת, מתוך התחשבות ביהודים, אשר דתם מחייבת אותם לשתות יין בטקסים דתיים.

כהל מפוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעילות של כהל מפוגל (הוספת מתנול - אלכוהול עץ חסר צבע ורעיל לאתנול) מכוונת על מנת למנוע שימוש אלכוהוליסטי בחומר.[36]

מנת משקה / מנת אלכוהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ההשלכות החמורות שיש לשתייה עודפת של אלכוהול על האדם עצמו ועל החברה, ומכיוון שמשקאות אלכוהוליים שונים מכילים ריכוזים וכמויות שונים של אלכוהול, נוצר צורך במדינות רבות לקבוע אמת מידה אחידה, שתהיה ברורה ופשוטה להבנה לאדם הממוצע ותסייע לו לעקוב אחר כמות האלכוהול שהוא צורך. המעקב האישי חשוב הן באופן כללי, ובפרט ביחס לחוק - בעיקר בכל הנוגע לעבירת "נהיגה תחת ההשפעה". אמת מידה זו מכונה: "מנת אלכוהול".

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שההגדרה "מנת אלכוהול" היא ההגדרה הנכונה והמדויקת, הביטוי "מנת משקה" נפוץ ומוכר יותר בקרב הציבור בישראל, הגם שמינוח זה קשור בכלל להיבט המסחרי בתחום המוזגנות והמשקאות החריפים, וידוע בתחום המקצועי כ"י.מ.ס." (יחידת משקה סטנדרטית). בין השאר, בגלל עמימות זו, אין תקן יחיד ומדויק לגבי אמת מידה זו, והערכים המובאים כאן הם ערכים מקורבים (האחוזים מייצגים את ריכוז האלכוהול במשקה)[דרוש מקור]:

  • כוס בירה 5% (330 מ"ל)
  • חצי כוס יין אדום 14% (120 מ"ל) (ביין לבן יש, לרוב, ריכוז אלכוהול נמוך יותר)
  • שני שלישים כוסית שוט משקה חריף 40% (40 מ"ל, בסך הכול)
  • כוס ושליש צ'ייסר משקה חריף 40% (40 מ"ל, בסך הכול)

כל משקה כזה מהווה מנת משקה (מנת אלכוהול) אחת. לפי ההגדרה, לכבד בגוף האדם לוקחות 45 דקות לפרק ולנטרל את כל מטען האלכוהול שבמשקה.[37]

החוק בישראל מתיר לנהוג עם רמת אלכוהול מקסימלית בדם של עד 50 מ"ג אלכוהול ל-100 מ"ל דם (ריכוז של 0.05%).[37][38] רוב האנשים (תלוי במשקלם), יוכלו לצרוך מנת משקה בודדת ועדיין להישאר בטווח החוקי לנהיגה.

משקה אלכוהולי בישראל נחשב לכל משקה עם מעל 2% אלכוהול[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Global status report on alcohol and health 2018, www.who.int (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם ":0" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  3. ^ חוקרים מצאו במערה בכרמל מבשלת בירה מלפני 13 אלף שנה
  4. ^ The Top 5 Best Selling Brands of Vodka Worldwide
  5. ^ Russian Life Expectancy Linked to Alcohol - ABC News
  6. ^ ארכיון – שתייה מופרזת (Binge Drinking) בקרב מבוגרים צעירים (18 עד 35) בישראל: יישום תיאוריית התנהגות מתוכננת והתפקיד של הערכה עצמית, GOV.IL
  7. ^ תקנת המשקה, באתר חב"דפדיה
  8. ^ שמחה כהלכה, באתר בינינו
  9. ^ ד"ר מנחם חיים ברייר,'מפנקסו של רופא' סוגיות ודילמות באתיקה, ברפואה ובהלכה. שתייה לשוכרה בראי ההלכה, באתר בינינו
  10. ^ זהר עמר, תהליכי התאסלמות ואיסלום ביהודה ושומרון בימי הביניים והשפעתם על ענף ייצור הגפן ועל ייצור היין, מחקרי יהודה ושומרון רביעי, תשנ"ד, עמ' 261-247.
  11. ^ 1 2 3 4 5 איך אלכוהול גורם לוורטיגו?, איך אלכוהול גורם לוורטיגו?, ‏2015-09-17
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 אלכוהול, www.clalit.co.il
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 Hangovers | National Institute on Alcohol Abuse and Alcoholism (NIAAA), www.niaaa.nih.gov
  14. ^ Vital Signs: Alcohol Poisoning Deaths — United States, 2010–2012, www.cdc.gov
  15. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Correction and Republication: Deaths and Years of Potential Life Lost From Excessive Alcohol Use — United States, 2011–2015, MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report 69, 2020-10-02, עמ' 1427 doi: 10.15585/mmwr.mm6939a5
  16. ^ Mandy Stahre, Jim Roeber, Dafna Kanny, Robert D. Brewer, Contribution of Excessive Alcohol Consumption to Deaths and Years of Potential Life Lost in the United States, Preventing Chronic Disease 11, 2014-06-26 doi: 10.5888/pcd11.130293
  17. ^ כל כמות של אלכוהול פוגעת במוח שלנו, באתר N12, מאי 2021
  18. ^ 1 2 אלכוהוליזם, www.clalit.co.il
  19. ^ Alcohol and Cancer Risk, National Cancer Institute (באנגלית)
  20. ^ What Is A Standard Drink? | National Institute on Alcohol Abuse and Alcoholism (NIAAA), www.niaaa.nih.gov
  21. ^ Gawain A. Heckley, Johan Jarl, Benedict O. Asamoah, Ulf G-Gerdtham, How the risk of liver cancer changes after alcohol cessation: A review and meta-analysis of the current literature, BMC Cancer 11, 2011-10-13, עמ' 446 doi: 10.1186/1471-2407-11-446
  22. ^ 1 2 3 משרד הבריאות, תסמונת האלכוהול העוברית, משרד הבריאות
  23. ^ PLOS ONE: Folic Acid Transport to the Human Fetus Is Decreased in Pregnancies with Chronic Alcohol Exposure
  24. ^ השפעת האלכוהול על הכבד. ויולט ושירה, השפעת האלכוהול על הכבד. ויולט ושירה, ‏2013-04-28
  25. ^ אלון איזנברג, לא כדאי להשתכר: אלכוהול מפרק את העצם, באתר ynet, 28 בדצמבר 2005
  26. ^ הסכנות בשתיית אלכוהול מזויף באתר משרד הבריאות
  27. ^ Antonia Abbey, Alcohol-related sexual assault: a common problem among college students, Journal of Studies on Alcohol. Supplement, 2002-03, עמ' 118–128 doi: 10.15288/jsas.2002.s14.118
  28. ^ Meichun Mohler-Kuo, George W. Dowdall, Mary P. Koss, Henry Wechsler, Correlates of rape while intoxicated in a national sample of college women, Journal of Studies on Alcohol 65, 2004-01, עמ' 37–45 doi: 10.15288/jsa.2004.65.37
  29. ^ G SMITH, C BRANAS, T MILLER, Fatal Nontraffic Injuries Involving Alcohol: A Metaanalysis☆, ☆☆, ★, ★★, Annals of Emergency Medicine 33, 1999-06, עמ' 659–668 doi: 10.1016/s0196-0644(99)70195-2
  30. ^ Sacks JJ, Gonzales KR, Bouchery EE, Tomedi LE, Brewer RD, 2010 National and State Costs of Excessive Alcohol Consumption, Am J Prev Med, 5 49, 2015, עמ' e73-e79
  31. ^ Dietary Guidelines for Americans, 2020-2025 and Online Materials | Dietary Guidelines for Americans, www.dietaryguidelines.gov
  32. ^ איזה אלכוהול טוב לבריאות, www.clalit.co.il
  33. ^ Rod Phillips, Alcohol: A History (University of North Carolina Press: 2014), pp. 215
  34. ^ חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התש"ע-2010, ס"ח 2238 מ-24 במרץ 2010
  35. ^ הצבעה במליאה על אישור "חוק המאבק בתופעת השכרות, 29 באפריל 2013
  36. ^ אלכוהול מפוגל .VS אלכוהול איזופרופיל. IsraelDr.com
  37. ^ 1 2 אלכוהול וסמים, באתר משטרת ישראל
  38. ^ בשנת 2011 שונה החוק, ולנהגים צעירים (עד גיל 24) ולנהגים חדשים אסור לנהוג עם אלכוהול בכלל (ליתר דיוק, רמה של 0.01% בדם במקום רמה של 0.05% בדם). (נעם וינד, ‏בקרוב: נהגים צעירים לא יוכלו לשתות ולנהוג, באתר ‏מאקו‏‏, ‏30 בנובמבר 2010‏)