חרב צ'רקסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרב צ'רקסית (צ'רקסית: Сашхуэ - סה שה'וואה; רוסית: Шашка) היא כלי נשק קר שנשאו הלוחמים הצ'רקסים בצפון הרי הקווקז. החרב עשויה מסגסוגת פלדה. צורתה מעוגלת במקצת, הידית עשויה מקרן אייל.

מקור השם הוא מהשפה הצ'רקסית סה פירושו שן או להב, שה'וואה פירושו גדול כך "סה שה'וואה" - שן גדולה\להב גדולה.

החרב הצ'רקסית הומצאה בצפון הרי הקווקז בשלהי המאה ה-12 וה-13 על ידי שבטים צ'רקסיים. בשלב מאוחר יותר עמים נוספים, כמו העם הרוסי, האוקראיני והקוזאקים, החלו להשתמש בחרב הצ'רקסית וכינו אותה "שאשקה".

החרב טיפוסית לעם האדיגאי (צ'רקסים) וארוכה קצת מהחרב הקוזאקית. פלוגות רוסיות נשאו את החרב הצ'רקסית כבר בשנת 1830. במלחמת העולם השנייה נשאו פרשים רוסים את החרב הצ'רקסית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P military.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.