טאבו (פולינזיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הטַאבּ‏ו‏ או טאפו הוא מושג משותף לכל העמים הפולינזיים שמשמעותו היא איסור חברתי ומקור המונח הסוציולוגי: טאבו. תוצאה מיידית של הטלתו היא איסור מגע עם אדם או שימוש בחפץ עליו הוא הוטל. לפי הדת המאורית כל מי שירים ידו על אדם או חפץ שהוכרז טאבו יוענש בידי האל בעונש מוות, ואם האלוהים ישהה את ביצוע הנקמה, הרי העם יוכל לבצע אותה במו ידיו.

הטאבו מופעל למטרות אישיות, כלכליות ומדיניות. טאבו של ימים אחדים מוטל על יליד שגזז את שער ראשו או צייר כתובת קעקע על בשרו, כן על סביבתו של האדם במקרה של מחלה חשוכת מרפא או מוות. כאשר מנהיג נקבר במקום מסוים, האזור מסביב לקבר הוא טאבו לתקופה נתונה. אם קיימת סכנה כי הדגה תעלם מנהר מסוים או שנוטלים יבול כאשר הוא עדין בוסר, השלטון יכול להכריז על המקום בתור טאבו ולא יכול לגשת אליו אדם. סוחר אירופאי שמעורר מורת רוח עלול להיות מושא לטאבו.

בחברה המאורית לטאבו יש תוקף של חוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]