מאורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאורים
Maori ST 03.jpg
אוכלוסייה
כ-680,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד: 635,100
אוסטרליה:72,956
אנגליה:8,000
ארצות הברית:3,500
קנדה: 1,305
מקומות אחרים:8,000
שפות
אנגלית
מאורית
דת
מאורית, נצרות
קבוצות אתניות קשורות
פולינזים אחרים,
דוברי שפות אוסטרונזיות

המאוריםמאורית: Māori) הם ילידים פולינזים כהי עור שרוב השבטים שלהם התיישבו במאה ה-13 וה-14 בניו זילנד. לפי המסורת המאורית, שבע סירות קאנו הביאו את אבותיהם הקדמונים לניו זילנד במספר מסעות שיט שהתרחשו בין השנים 1250–1300 לספירה. במשך מאות שנים חיו המתיישבים הפולינזיים בבידוד ופיתחו תרבות ייחודית הידועה בשם "מאורי". בראשית דרכם, סיגלו אורח חיים שבטי שהתבסס על הארגון החברתי שהיה קיים בארץ מולדתם. הם התהדרו בשפה משלהם, במיתולוגיה עשירה, בעבודות יד מובהקות, באמנויות הבמה ובתרבות לחימה מסורתית. כיום המאורים נחשבים כמיעוט בניו זילנד.

השפה המאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. השם "מאורי" משמעותו "רגיל" במאורית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סר אפירנה נגטה, פוליטיקאי מאורי, שימש כאמצעי להחייאת אמנויות מסורתיות כמו קאפה-האקה וגילוף עץ.
איור משנת 1882 של איש מאורי מקועקע.

עם הגעת האירופאים לניו זילנד במאה ה-17, חלו שינויים מרחיקי לכת באורח החיים של המאורים. הם אמצו בהדרגה היבטים רבים ממנהגיהם של החברה המערבית ותרבותה. היחסים בין המאורים למתיישבים הלבנים, היו בתחילה ידידותיים. בשנת 1840 נחתם הסכם ואיטנגי (Treaty of Waitangi), בין נציגי הממשל הבריטי בניו זילנד לבין מנהיגי השבטים המאורים מכל רחבי המדינה, שבו הוכרזה ניו זילנד כמושבה בריטית, ונקבעו זכויותיהם של המאורים ובעלותם על השטחים שבהם ישבו. ההסכם כובד לזמן קצר ובשנת 1845 החלה סדרת קרבות שנמשכה לסירוגין עד שנת 1872 (ראו להלן) בין המתיישבים האירופים (פקאהה Pakeha) לבין השבטים המאורים, בנוגע לשליטה על הקרקעות.

מלחמות הקרקעות של ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמות הקרקעות של ניו זילנד

מלחמות הקרקעות של ניו זילנד הייתה סדרה של קרבות בין שבטים מאורים שונים ובין המאורים למתיישבים האירופיים בניו זילנד בין 1845 ל-1872 ונסבו ברובם סביב השליטה על הקרקעות בניו זילנד.

תוצאות המלחמה העיקריות היו הרג של 2,000 מאורים וכ-700 מתיישבים אירופאים, חלק מהמאורים הצטרפו למתיישבים מתוך תקווה שהדבר יפעל לטובתם בעתיד, וכך היה כשבשנת 1867 הוקצו למאורים ארבעה מושבים בפרלמנט הניו זילנדי. מלחמות הקרקעות הביאו לשטחים מוגבלים, מגיפות ותחלואים אחרים שהגיעו עם המתיישבים האירופים וגרמו לתמותה גבוהה בקרב המאורים. האוכלוסייה המאורית קטנה בכ-50-30 אחוז. רוב המאורים היו חייבים לקבל את המתיישבים ולשתף איתם פעולה או לאמץ גישה של התנגדות פאסיבית, כי למתיישבים האירופאים היה כוח צבאי גדול יותר. בסוף המאה ה-19 המלחמות החלו לדעוך.

לאחר מלחמת הקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19, בסוף מלחמתם עם המתיישבים האירופים, היה מספר המאורים כ-100,000. בסוף המאה ה-19 כבר נחזה כי המאורים יתבוללו באוכלוסייה האירופית באי, ולאחר מכן ירד מספרם לכ-40,000. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, בעיקר הודות למאמצי מנהיגי המאורים, התגבשו המאורים כמיעוט עצמאי כלכלית בניו זילנד ואוכלוסייתם מונה כיום יותר מחצי מיליון נפש. המאורים משמרים את זהותם התרבותית בנפרד מכלל קהילת תושבי ניו זילנד. בה בעת הם שולחים נציגים לבית הנבחרים ומשתתפים בשאר נושאים לאומיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו זילנדניו זילנד
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של ניו זילנד

מאורים

מלחמות המוסקט

הסכם ואיטנגי

מושבת ניו זילנד

תנועת המלך

מלחמות הקרקעות

ממלכת ניו זילנד

ניו זילנד
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.