טוינבי הול

טוינבי הול (אנגלית: Toynbee Hall) הוא מרכז קהילתי הפועל משנת 1884 בשכונת איסט אנד בלונדון. המוסד היה החלוץ של מודל 'בתי ההתיישבות' בבריטניה, בשילוב מגורים של אנשים ממעמד הביניים וסטודנטים בשכונות עוני עם עבודה קהילתית, העמקת ההבנה על צורכי השכונות ומתן שירותים חברתיים שונים לתושביהן. המוסד היווה השראה גם להתפתחות תנועת בתי ההתיישבות בארצות הברית. הוא הוקם על ידי הנרייטה וסמואל ברנט, שהיו רפורמיסטים שביקשו לקדם שינויים חברתיים וקרוי על שמו של ההיסטוריון ארנולד טוינבי.

הבית, הפועל עד היום כמרכז קהילתי למאבק בעוני ולמפגש בין אנשים בעלי רקע כלכלי שונה, ממוקם ברחוב קומרשיאל שבספיטלפילדס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב באיסט אנד ב-1902, צולם עבור ספרו של ג'ק לונדון The People of the Abyss.

זמן קצר אחרי שנישאו ב-1873, עברו סמואל והנרייטה ברנט (Henrietta and Samuel Barnett) לוויטצ'פל שבאיסט אנד של לונדון. ברנט היה ויקאר בכנסיית סנט ג'וד בשכונה, ובה נחשף לעוני ממקור ראשון והנרייטה הייתה מחנכת ומורה. וויטצ'פל בתקופה הוויקטוריאנית המאוחרת הייתה ידועה כשכונה צפופה, עם שיעורי עוני גבוהים, תמותת ילדים גבוהה ופעילות פשיעה. השכונה התאפיינה גם בשיעור מהגרים גבוהה. הרעב הגדול באירלנד במאה ה-19 הביא לכך שאירים רבים היגרו ללונדון והתקצו בשכונה, זאת לצד יהודים רבים שהתיישבו בה לאחר שנמלטו מרדיפות במערב אירופה.

מטרתם של בני הזוג ברנט במעבר לשכונה היה לנסות לפעול ולשפר את האזור וחיי תושביו. הם בנו ספרייה של כתבי קודש, הציגו תערוכות אמנות, הביאו מרצים מהאוניברסיטאות למסור הרצאות פתוחות ולקחו את בני הקהילה מהשכונה לטיולים בבתים של עשירים ובשטחי האוניברסיטאות. בני הזוג ניסו לעודד גורמים רשמיים לשפר את מצב התברואה והמגורים בשכונה ולבנות בה עוד מגרשי משחקים ובתי רחצה. עם זאת, ניסיונותיהם השפיעו רק על בתי הקהילה הכנסייתית הקטנה, בעוד מרבית תושבי השכונה לא היו חלק מהכנסייה. ברנט הגה את הרעיון שסטודנטים יגיעו לשכונה כמתנדבים כדי לחלוק מהידע שלהם, לסייע לעניים וגם להיות עדים ממקור ראשון לעוני ומצוקותיו על מנת שינסו לפתח עבורם פתרונות.

ב-1883 נתן ברנט הרצאה בסיינט ג'ון קולג' שבאוקספורד על מנת לזכות בתמיכה ברעיון שלו, בעקבותיו הוקמה הוועדה ל'התיישבות אוניברסיטאית במזרח לונדון'. תמיכת האוניברסיטה אפשרה לבני הזוג ברנט להקים את טוינבי הול, בית ההתיישבות הראשון בעולם, אשר נקרא על שם חברם הרפורמיסט של בני הזוג, ההיסטוריון האוקספורדי ארנולד טוינבי, שנפטר כשנה קודם לכן. בית טוינבי פתח את שעריו בערב כריסטמס 1884. סמואל ברנט היה מנהל הבית הראשון וסטודנטים מאוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג' הגיעו להתיישב ולהתנדב בבית.

לאורך השנים פעלו שורה ארוכה של תוכניות קהילתיות וחינוכיות בבית. עם פתיחתו הציע טוינבי הול הרצאות פתוחות של פרופסורים מהאוניברסיטה, כשבשיאה בשנות ה-90 של המאה ה-19 ניתנו בו שיעורים בלמעלה מ-134 נושאים לרבות ספרות, זואולוגיה, אתיקה, פילוסופיה ועוד. לצד זאת הוקמו בבית 36 מועדונים בתחומים שונים דוגמת מוזיקה, אמנות, היסטוריה ומדע. אחת האגודות הללו, 'טיילני טוינבי' הוקמה לאחר שקבוצה מהפעילים נסעה לבלגיה בשנת 1887. טוינבי הול ארחה גם דיונים בחדר העישון שלה בנושאים אקטואליים שונים - מסורת שנמשכה למעלה מעשרים שנה. בשנת 1899 הוכנס אליה שירות של ייעוץ משפטי פרו-בונו לתושבי השכונה שלא יכלו להרשות זאת לעצמם - תוכנית הממשיכה להתקיים עד היום.

הפעילות בבית כללה בין היתר: שיעורי ערב בתחומי המתמטיקה, כתיבה, ציור, אזרחות, כימיה, הנקה ומוזיקה. שיעורי אחר צהרים לנערות בנושא אופנה, כתיבה, הלחנה, גאוגרפיה, הנהלת חשבונות, עבודות ריקמה, היגיינה, קריאה ודקלום, צרפתית, שירה ועוד.

בין דיירי הבית לאורך השנים ניתן לציין את ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי, את הכלכלן ויליאם בוורידג',^[1] את ההיסטוריון הנוצרי-סוציאליסט ריצ'רד הנרי טוני,^[2] את הפוליטיקאי הבריטי ג'ון פרופיומו לאחר פרישתו מהפוליטיקה^[3] ואת הכלכלן והפעיל החברתי ג'יימי מאלון, ממובילי המאבק לקביעת שכר מינימום באנגליה אשר ניהל את הבית לאחר מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1954.

בין המבקרים הבולטים בבית ניתן לציין את ולדימיר לנין, גוליילמו מרקוני, וג'יין אדמס.

בתי ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תנועת בתי ההתיישבות

תנועת בתי ההתיישבות החלה למעשה בטוינבי הול, אשר ניסח את הבסיסים הרעיוניים והיישומיים שלה. הרעיון בתנועה, כפי שהתבטא סמואל ברנט, שהסטודנטים המגיעים לבית באים "כדי ללמוד כפי שהם באם ללמד, כדי לקבל כפי שהם באים לתת". חלק מהעיקרון של הבית היה שהמתנדבים בו מגיעים לגור בו, בלב שכונת איסט אנד ולצד תושביה, וזאת על מנת להכיר את שכניהם וצרכיהם באופן אינטימי ואישי.

על אף שהוקם על ידי איש דת מהכנסייה האנגליקנית, טוינבי הול, ובעקבותיו תנועת בתי ההתיישבות, דחו את הרעיון שהמרכז הקהילתי הוא מקום למיסיונריות והטפה נוצרית, כפי שמקובל למשל בארגון החסד צבא הישע. השירותים בו ניתנו מלכתחילה מכולם - למהגרים ממקומות שונים ולאנשים מכל הדתות.

עד 1910 הוקמו בתי התיישבות נוספים בבריטניה, גם במנצ'סטר, אידנבורג, גלאזגו, ברמינגהאם, ליברפול, דנדי ובמקומות נוספים בלונדון. התנועה התרחבה גם לארצות הברית ביוזמתה של ג'יין אדמס, אשר הקימה את בית האל בעקבות ביקורה בטוינבי הול ב-1889. מודלים דומים יושמו גם בהולנד, גרמניה, צרפת, שוודיה, דנמרק, פינלנד ואוסטרליה. ב-1911 מנהיגי בתי ההתיישבות ברחבי בריטניה הקימו פדרציה לאומית של בתי התיישבות.

פעילות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

טויבי הול פועל עד היום כמרכז קהילתי המציע מגוון של תוכניות ופעילויות המיועדות לנערים, לקשישים, וכן פעילות ייעוץ משפטי חינם, ייעוץ פיננסי וייעוץ בנושא חובות ופעילויות קהילתיות. מדי שנה לוקחים חלק למעלה מ-400 מתנדבים בפעילויות קהילתיות ופעילות צדקה במסגרת הבית. כיום העובדים והמתנדבים בבית אינם מתגוררים בו עוד.

בשנת 2006 השיק שירות ייעוץ חינמי לבעלי חוב הנותן שירותים לכ-20 אלף אנשים בשנה, בשנת 2019 מותג שירות זה מחדש תחת השם 'לונדון ללא חובות'. בשנת 2007 נפתח במקום גם סטודיו לריקוד ותיאטרון.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין של טוינבי הול ממוקם ברחוב קומרשיאל עוצב על ידי אלייז'ה הול (Elijah Hoole) בסגנון טודור-גותי. הוא נבנה לצד בית ספר תעשייתי שיצא משימוש ובסמוך לכנסיית סיינט ג'וד, שנבנתה בשנים 1845–1846 אך נהרסה ב-1927. הוא הוכרז כבניין רשום דרגה II בשנת 1973. חזית הבניית נושאת שלט כחול רשמי של עיריית לונדון שהוצב בשנת 1984 לזכר ג'יימי מאלון.