טיוטה:אינטראקציות אלקטרוסטטיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אינטראקציה אלקטרוסטטית היא כוח המשיכה או הדחייה בין שני גופים טעונים חשמלית. כאשר לשני הגופים מטען זהה (כאשר בשניהם המטען חיובי או כשבשניהם המטען שלילי) הם דוחים זה את זה, וכאשר כל גוף טעון במטען נגדי (אחד חיובי והשני שלילי) הם נמשכים זה לזה. כוחות המשיכה והדחייה האלו קיימים בין כל הגופים הטעונים חשמלית, ואנו רואים אותם ביום יום כחפצים הנמשכים זה לזה (פירוט בהמשך) וגם כחלקיקים הלא נראים לעין כגון אטומים ואף מולקולות. פירוש השם "אינטראקציה אלקטרוסטטית" הוא כוחות חשמליים, כאשר אינטראקציה היא פעולת גומלין, השפעה הדדית ואלקטרוסטטיקה היא תחום בפיזיקה העוסק בחקר תופעות הקשורות במטענים חשמליים.

ההיסטוריה של גילוי האינטראקציה האלקטרוסטטית נפרשת על גבי זמן רב, כשבכל פעם נרחב הידע על האינטראקציה האלקטרוסטטית, עד היום. האינטראקציה האלקטרוסטטית נמצאה לראשונה ביוון העתיקה, כאשר הבחינו שכשמשפשפים ענבר בפרווה או בצמר ואחר כך מקרבים את הענבר לנוצות למשל, הנוצות והענבר נמשכים זה לזה. טלס ממלטוס, שהיה מדען יווני, עשה תצפיות על חשמל סטטי והגיע למסקנה ששפשוף של ענבר גורם לו להיות מגנטי, ולעומתו, יש חומרים אחרים בעלי תכונות מגנטיות שלא זקוקים לשפשוף בכדי להיות בעלי תכונות כאלו. רק שנים רבות מאוחר יותר, במאה ה 17, הובהר כי מדובר בכוחות חשמליים ולא מגנטיים (למרות שקיים קשר בניהם). בשנת 1600 וויליאם גילברת טבע את המונח אלקטריקוס שמקורו במילה היוונית ענבר. המונח מתייחס לתופעה שבה חפץ מושך חפצים קטנים לאחר ששופשף בדברים כגון צמר או בד. מדענים מהמאה השמונה עשרה, כגון דניאל ברנולי, אלכסנדר וולטה, ופרנצס האפינוס העלו את ההשערה שהכוחות החשמליים קטנים יותר ככל שהמרחק בין הגופים גדול יותר. בהמשך (בשנת 1767), יוסף פריסטלי הרחיב ואמר שהתלות במרחק היא בריבוע (ככל שהגופים מתרחקים זה מזה, המרחק בריבוע הוא כמה קטן כוח המשיכה בין הגופים בפעולה זו). הנרי קבנדיש גילה והוסיף שהכוח תלוי גם בגודל המטען של הגופים ובשנת 1785 פרסם קולון את חוק הקולון אשר מאפשר לכמת את האינטראקציה האלקטרוסטטית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9] [10] [11] [12] [13] [14] [15] [16]