טיוטה:אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת עירובין, דף י', עמוד ב'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שס"ג, סעיף ל"ד

בהלכות עירובין, אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה הוא הוא כלל תלמודי הלכתי, האומר כי מחיצה שיש רווח פנוי העולה על שטחה בינה למחיצות אחרות נפסלת, היות שהשטח הפנוי הגדול ממנה בשני צידיה מבטל את המחיצה מלהחשב למחיצה.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין זה נאמר בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י', עמוד ב' לגבי מחיצה קצרה, שרוחבה פחות מארבע אמות, שאם יש בכל אחד משני צידיה שטח פנוי גדול מארבע אמות - השטח הפנוי מבטל את המחיצה. אולם אם רוחב המחיצה גדול מארבע אמות - המחיצה אינה נפסלת גם אם משני צידיה יש שטח פנוי גדול מארבע אמות. (אולם אם השטח הפנוי גדול מעשר אמות, הרי היא נפסלת משום פירצה)

כמו כן במחיצה גרועה של קנים, שבנויה מקנים קצרים ברוחב מינימלי וביניהם רווחים קטנים משלושה טפחים שנחשבים כסתומים מדין לבוד - אינה נפסלת אף שהשטח בין קנה לקנה גדול מרוחב הקנה, היות שעד ג' טפחים רואים את השטח הפתוח כאילו הוא סתום, מדין לבוד.[1]

במקרה ומצד אחד של המחיצה ישנו שטח פנוי הגדול מאורך המחיצה, ומצד השני השטח הפנוי קצר מאורך המחיצה - לא אומרים שהשטח הפנוי יבטל את המחיצה, עד שיהיה השטח הפנוי גדול מהמחיצה משני הצדדים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]