טיוטה:בית עות'מאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השושלת העות'מאנית הייתה מורכבת מבני המשפחה העות'מאנית הקיסרית, הידועה גם בשם העות'מאניים. לפי המסורת העות'מאנית, מקור המשפחה הוא משבט קאיי שהוא ענף של הטורקים האוע'וזים, תחת עות'מאן הראשון בצפון-מערב אנטוליה. השושלת העות'מאנית, שנקראה אחר עות'מאן הראשון, שלטה על האימפריה העות'מאנית מ-1299 עד 1922.

במהלך רוב ההיסטוריה של האימפריה, הסולטאן היה העוצר האבסולוטי, ראש המדינה, ראש הממשלה, למרות שלעיתים הכוח היה עובר לבעלי תפקידים רשמיים אחרים, כמו הווזיר הגדול. במהלך התקופה החוקתית הראשונה (1876-1878) והשנייה (1908-1920) של האימפריה לשעבר, נחקק מעבר למונרכיה חוקתית, וסמכויות הווזיר הגדול הועצמו והוא הפך לראש הממשלה וכיהן כראש אספה כללית נבחרת.

המשפחה הקיסרית הודחה מהשלטון והסולטנות בוטלה ב-1 בנובמבר 1922 במהלך מלחמת העצמאות הטורקית. הרפובליקה הטורקית נוסדה במהלך השנה. בני השושלת החיים הוגלו ונמנעה מהם זכות הכניסה לרפובליקה הצעירה, למרות שחלקם הורשו לחזור ולחיות כאזרחים פרטיים בטורקיה. המשפחה מוכרת כיום כמשפחת אוסמנאוגלו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת העות'מאנית התנהלה תחת מספר הנחות יסוד: הסולטאן שלט בכל שטחה של האימפריה, כל זכר מהמשפחה הקיסרית היה זכאי להפוך לסולטאן, ורק אדם אחד בזמן מסוים היה יכול להיות סולטאן. כללים כאלה היו סטנדרטיים לאימפריות מלכותיות בנות הזמן. לעומת זאת, התהליכים המסוימים שבמהלכם הזכר היה הופך לסולטאן היו מאוד ספציפיים לאימפריה העות'מאנית. בכדי להתמקד בתהליכים אלה, היסטוריית הירושה בין הסולטאנים יכולה להתחלק לשתי תקופות: התקופה בין שלטונו של אורהאן הראשון (1323-1362), האדם הראשון שירש את הסולטנות העות'מאנית, ושלטונו של אהמט הראשון (1603-1617); והתקופה שלאחר שלטונו של אהמט הראשון.

תהליך הירושה בתקופה הראשונה היה ברובו עמוס באלימות ובקונפליקטים תוך-משפחתיים, שבתוכם בניו של הסולטאן המנוח רבו עד שאחד מהם היה נשאר בחיים ובעקבות זאת היה יורש את הכס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]