אסיה הקטנה
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
הים התיכון, הים השחור, ים מרמרה, הים האגאי  |
| קואורדינטות | 39°N 35°E / 39°N 35°E |
| שטח | 756,000 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | אררט |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 טורקיה |
  | |
אסיה הקטנה (ביוונית: Μικρά Ασία; בלטינית: Asia Minor), המוכרת גם בשם אֲנָטוֹלְיָה, היא חצי אי בקצה המערבי של יבשת אסיה, המהווה את עיקר שטחה של הרפובליקה הטורקית. מקור השם "אנטוליה" מגיע מהשפה היוונית ומשמעותו היא "מזרח", או המקום בו השמש זורחת, עובדה המשקפת את מבטם של בני התרבות ההלניסטית ממערב לעבר האזור. המונח עבר התאמה פונטית לשפה הטורקית בשם "אַנָאדוֹלוּ" (Anadolu).
מבחינה גאוגרפית, חצי האי נהנה מגישה לארבעה ימים מרכזיים: הים השחור מצפון, הים התיכון מדרום, והים האגאי וים מרמרה ממערב. גבולותיה הימיים של אסיה הקטנה מוגדרים היטב באמצעות מצרי הבוספורוס והדרדנלים המפרידים בינה לבין יבשת אירופה, בעוד שגבולה המזרחי והדרום-מזרחי מוגדר על ידי רצף יבשתי המקשר אותה לשאר חלקי אסיה והמזרח התיכון. לאורך ההיסטוריה שימש אזור זה כגשר תרבותי וכלכלי חיוני בין מזרח למערב, וכבית לציוויליזציות רבות שהושפעו ממיקומו הייחודי בין הים השחור לים התיכון.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור שמה של "אסיה הקטנה" הוא ביוונית עתיקה. המונח "אסיה" (Ἀσία) אומץ מאוחר יותר גם בלטינית (Asia). קיימת השערה מחקרית כי המילה נגזרת מהפועל "יצא" באכדית ("aṣu"), במובן של "צץ, הופיע". זאת משום שאסיה הקטנה, ממזרח ליוון, הייתה האזור שבו השמש יצאה[1][2]. זאת בדומה למילה "מזרח" שנגזרת מהכיוון שבו השמש זורחת. במקביל, משוער כי מקור השם היווני "אירופה" (Εὐρώπη), המציין את הכיוון ההפוך, בו השמש שוקעת. טענה זו מתבססת על גזירה מהמונח האכדי erēbu ("שקע", קשור ל"עֶרֶב" בעברית)[3], ולביטוי האכדי erēb šamši ("ערב השמש", קשור ל"מערב")[4]. כך נוצרת דיכוטומיה בין מקום הזריחה למקום השקיעה. אסיה מתוארת כמקום בו בשמש זורחת (aṣu), ואירופה מתוארת כאזור שבו השמש שוקעת (ereb)[5]. בתקופה הרומית המשמעות של המונח "אסיה" התרחבה וכללה את כלל המזרח ואזורים המרוחקים מחופי הים התיכון. כך נוצר צורך במונח מבחין לחצי האי הספציפי, והחל השימוש בכינוי "אסיה הקטנה" לתיאור אזור זה.
המונח "אנטוליה", שמקורו בפועל היווני "אנאטלו" (ἀνατέλλω), שמשמעותו "לזרוח" או "לעלות", נגזר אף הוא מהמשמעות של זריחת השמש. הוא עבר התאמה פונטית לשפה הטורקית בצורה "אַנָאדוֹלוּ" (Anadolu). לשיבוש לשוני זה יש גם פרשנות עממית, המפרשת את השם "אנאדולו" כצירוף המילים "אמא" (Ana) ו"מלאה" (Dolu), כלומר "מלאה באמהות". פרשנות זו מעניקה רובד סמלי של הקבלה בין פוריות האדמה לפריון האישה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכזה של אסיה הקטנה ברמת אנטוליה, רמה מורמת שכוסתה לאחר היווצרותה בסחף. הרמה מוקפת בהרי צפון אנטוליה מצפון, המפרידים בינה לבין הים השחור, ובהרי הטאורוס מדרום, החוצצים בינה לבין הים התיכון. שתי שרשראות ההרים, תוצר של קימוט, נפגשות בצידה המזרחי של הרמה. לאורך חופי הים השחור והים התיכון משתרעות רצועות חוף צרות. השטחים המישוריים הנרחבים מעטים ומוגבלים לאזור ימת טוז (Tuz Gölü – "ימת המלח") ואגן קוניה (Konya Ovası) במרכזה של הרמה, ולאזורי הדלתה של מספר נהרות גדולים.
רמת אנטוליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גובהה של הרמה נע בין 600 מטר במערב ל-1,200 מטר במזרח. גובה זה, יחד עם ההרים המקיפים אותה, מעניק לרמת אנטוליה אקלים יבשתי המתאפיין בעונות מובהקות ובמשרע טמפרטורות קיצוני בין יום ללילה ובין חורף לקיץ. הטמפרטורה בחורף עשויה לצנוח עד מינוס 40 מ"צ ושלג עשוי לכסות את האדמה משך 120 יום בשנה. הקיץ חם ויבש ומתאפיין בטמפרטורות של מעל 30 מ"צ. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה סביב 400 מ"מ, אם כי בהרים עולה נתון זה. באגן קוניה ובאגן מלטיה יורדים פחות משקעים, והכמות השנתית נעה סביב 300 מ"מ בממוצע.
חופי הים השחור והרי צפון אנטוליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור הים השחור בצפון מתאפיין בחוף צר, מסולע ותלול, ובנהרות בעלי זרימה מהירה המתאפיינים במפלים. צמוד מדרום לו נמצאת שרשרת ההרים של צפון אנטוליה שחלקה המזרחי ידוע כהרי הפונטוס (Doğu Karadeniz Dağları – "הרי הים השחור המזרחיים"). השרשרת כולה מקבילה לחופי הים והיא עשויה ממספר רכסי קמט נפרדים. פסגות ההרים מגיעות עד 1,800 מטר במערב ול-4,000 מטר ברכס הקצ'קר (Kaçkar) שבמזרח. בין רכסים אלה זורמים מספר נהרות גדולים מהרמה שמדרום להרים אל הים השחור. הארוך מבין נהרות אלה הוא הקיזילאירמאק שאורכו מגיע ל-1,150 ק"מ. בשל מחסום טבעי זה והמעברים המעטים שחוצים אותו, היה אזור הים השחור נפרד מיתר חלקי אסיה הקטנה לאורך חלקים ניכרים בהיסטוריה.
חופי הים התיכון והרי הטאורוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]המישור המשתרע לאורך חוף הים התיכון נפרד מרמת אנטוליה על ידי הרי הטאורוס. המישור צר ומתרחב להיקף משמעותי רק באזור העיר אנטליה ובמיוחד במישור צ'וקורובה (Çukurova) סביב העיר אדנה. מישורים אלה והמורדות הדרומיים של הרי הטאורוס, המגיעים עד גובה של 2,750 מטר, נהנים מאדמה פורייה ומאקלים ים תיכוני המעודד חקלאות.
מזרח אנטוליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרי הטאורוס והפונטוס נפגשים במזרחה של אסיה הקטנה. חבל ארץ זה מתאפיין בהרים הגבוהים באסיה הקטנה ובטורקיה כולה (הרי האנטי-טאורוס), ושיאו בהר אררט שגובהו 5,137 מטר. האקלים באנטי-טאורוס קשה ורב משקעים ביחס לרמה שממערב לו. הרים אלה הם מקורותיהם של שלושה נהרות גדולים: נהר אראס הזורם מזרחה אל הים הכספי, והפרת והחידקל הזורמים דרומה עד למפרץ הפרסי.
במרכזה של מזרח אנטוליה שוכנת ימת ואן המשתרעת על שטח של 3,755 קמ"ר בגובה של 1,719 מטר. בדרום מזרחה של אסיה הקטנה אזור גבעי המשתפל מגובה של 800 מטר עד לגובה של 500 מטר סמוך לגבול הסורי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גאוגרפיה של טורקיה
- קו השבר של צפון אנטוליה
- אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
- אסיה הקטנה בתקופה הרומית
- היסטוריה של טורקיה
- אבן בטוטה – תיאורו של הנוסע המוסלמי שתייר באזור במאה ה-14
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסיה הקטנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אסיה הקטנה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Klein Dictionary, אַסְיָה 1, באתר www.sefaria.org
- ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
- ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
- ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
- ^ Klein Dictionary, אֵירוֹפָּה, באתר www.sefaria.org