טיוטה:דן שרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דן שרון נולד ב 4 לאוטובר ב 1938 בירושלים, איש חינוך ישראלי, יזם חינוכי, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, המייסד והמפקד הראשון של תלפיות, מייסד מכון ברנקו וייס.


ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 סיום לימודים בטכניון, חיפה, הסמכה כמהנדס אלקטרוניקה.

שירות בחיל האוויר כקצין טכני ביחידות המכ"ם.

מהנדס פיתוח בתחום עיבוד האותות. הוראה בבית ספר מקצועי. ניהול בית ספר מקצועי גדול לאורך שנים מספר.

תכנון מכללת אורט בקמפוס האוניברסיטה בירושלים, ניהול בית הספר לאורך שנותיו הראשונות.

תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסטה העברית, התמחות בתחום פיתוח החשיבה, 1978.

תלפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקד הראשון של "תלפיות" במסגרת זאת: עיצוב הקונצפט החינוכי, תכניות הלימודים והאימונים

פעילותו באורט העולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל בשנת 1980 , לאורך 10 שנים, הקים וניהל את האגף הטכני-פדגוגי באורט העולמי בלונדון. בשנים אלה, ראשית שנות השמונים, החלו המחשבים להיכנס למערכות החינוך בעולם. יזם והפעיל מערכות לימודים חדשניות בתחום המחשוב והבקרה. פיתח תכניות לימודים בתחום החשיבה. האגף פעל בבריטניה, בארה"ב, ובארצות אחרות על פני העולם כולו, כולל ישראל, בתכניות לימודים בתחום המחשוב, בייזום וייסוד כתות ממוחשבות, בהכשרת סגלי חינוך ובהכנת תכניות לימודים ומעבדות בקרה ממוחשבות. באותה עת נכנסו לשימוש חינוכי מחשבי BBC שתוכננו לצרכי חינוך והכשרה, והם שימשו בהוראה ובהדרכה.

פעילותו במשרד החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל ב- 1989 שימש כמנכ"ל משרד החינוך והתרבות.

יזם את פרויקט "מחר 98" , בראשו עמד פרופסור חיים הררי, נשיא מכון וייצמן בשעתו. במסגרתו הפעיל תכניות לימודים חדשניות, מרכזי מורים ומעבדות בעיקר בפריפריה בישראל במחוז הצפון. התמקד בפיתוח חינוכי של השכבות החלשות בישראל. לב הפרויקט היה בטיפוח יכולות המורים, בשכלול הוראת המדעים בבתי הספר ובהקמת מרכזי מורים ללמידה ולתמיכה בהוראת המדעים בישראל, ומסגרות טיפוח בשעות אחה״צ כהשלמה ללמידי בית הספר.

יזם והקים את תכנית "תללים" תכנית המיועדת למתן חינוך לילדים הרתוקים למיטותיהם, לטיפוח ולמידה של תלמידים ותלמידות אלה תוך מתן חינוך והשכלה בבית ובבתי החולים.


פעילותו במכון ברנקו וייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזם והקים את מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה בירושלים. המכון היה חלוץ הטמעת החשיבה בבתי הספר בישראל. ניהל ופיתח את המכון לאורך 14 שנותיו הראשונות[3] המכון התמקד בפיתוח החשיבה בבתי הספר. המכון הקים רשת של בתי ספר הפרושה על פני ישראל כולה. יזם והקים בתי ספר מיוחדים וחדשניים לנושרים ממערכת החינוך. הקים הוצאה לאור של ספרות חינוכית בתחום פיתוח החשיבה. פעל להכשרה ולתמיכה  בסגלי הוראה ובשילוב החשיבה בחינוך בבתי הספר. גידל קבוצה של מנהיגות צעירה בחינוך.[1]

השקפת העולם החינוכית נבנתה על יסוד מאמרו הבסיסי של ג.ג. שוואב ((SCHWAB J.J. מאוניברסיטת שיקגו, על הפרקטי והתיאורטי בחינוך ובתכניו הלימודיים. הכוונה הייתה לבנות גשרים חינוכיים בין שתי הדיסציפלינות ולקיים מערכת חינוך כוללנית אשר תפתח את מכלול הכישרונות והנטיות של הלומדים במטרה לשכלל את תפישתם, יכולותיהם וכליהם. בעניין זה היה תלמידו של פרופסור סימור פוקס, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים באותה עת.  

מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה נתמך על ידי ד"ר ברנקו וייס ז"ל, איש עסקים מציריך, לו הוענק לימים תואר ד"ר לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב. המכון פעל בטיפוח תכניות לימודים ואנשי צוות. המכון פעל בגיוס אנשים צעירים ובעלי מוטיבציה חינוכית ובהכשרתם להובלה בחינוך. אנשים אלה צמחו והיו למובילים במערכת החינוך בישראל.  במכון צמחו אנשי סגל מוכשרים ומיומנים  כמו: פרופ' יורם הרפז וד"ר אמנון  כרמון שפיתחו את קונצפט קהילות החשיבה בבית הספר,[2] ואת מושג השאלה הפורייה, מאיר שמעוני, מנהלו הראשון של בית הספר ברנקו וייס בבית שמש, שהיה למנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך, אביב קינן, שהיה למנהל מנח"י ירושלים ופעל רבות בהכשרת סגלים, ד"ר עליזה בלוך, מי שנהלה את רשת בתי הספר ברנקו וייס,  ראשת עירית בית שמש היום, אמנון לבב מי שהקים ומנהל עד היום את חברת SIT  לטיפוח סגלים בתעשייה ובניהול, ניבה חסון, מי שהייתה למנהלת המכון בהמשך ורבים אחרים. המכון חינך, הכשיר וטיפח דור של מורים, מדריכים , מנהלים ומנהיגים חינוכיים אשר פיתחו במכון את השקפת עולמם החינוכית. הם משפיעים היום לא מעט על החינוך בישראל.

המכון פיתח וקיים מערכת עמוקה של יחסים עם גדולי המובילים בעולם בתחום החשיבה. על אלה נמנים הפרופסורים: רוברט סטרנברג, (התורה המשולשת של האינטליגנציה), ארט קוסטה, (הרגלי התודעה), רוברט שוורץ , (תשעת הבסיסים להוראת החשיבה), הווארד גרדנר[4] (אינטליגנציות מרובות), דייויד פרקינס, (בתי הספר החכמים), ואדוארד דה בונו (חשיבה לאטרלית, ששת כובעי החשיבה). מומחים עולמיים אלה, ואחרים, הוזמנו לישראל באופן תדיר וקיימו כאן סדרות של סדנאות, כנסים ומפגשים להכשרת סגלי הוראה, מורים ומדריכים. הפרופסורים: משה כספי, וצבי לם – מן האוניברסיטה העברית בירושלים סייעו ויעצו למכון בהתפתחות תורת החינוך שמימש, ויחדיו  היוותה קבוצת מדענים זאת וועדה מדעית מייעצת למכון בפיתוח דרכו החינוכית. הרעיון הבסיסי היה המפגש בין אנשי הסגל הצעירים והמומחים מכל העולם. תמכו רבות בפיתוח המכון מנכ'ל משרד החינוך, בשעתו, מר זבולון אורלב, השר זבולון המר, ראש העיר ירושלים מר אהוד אולמרט ומנכ'ל עירית ירושלים מר רענן די נור.

אחד הוויכוחים בתחום, בשעתו, נסב סביב השאלה: האם לשלב את תורת החשיבה בתוך תכניות הלימודים הנושאיות או להקצות לנושא מעמד של מקצוע נפרד. דן שרון היה והינו חסיד של תורת החשיבה של דה-בונו. על פי תורה זאת, פיתוח החשיבה נשען על "כלי חשיבה" שהלומד מטמיע לתוכו, על ידי תרגול ושימוש בתחומים השונים כולל מקצועות הלימודים. באופן זה הופך הלומד הרגלים אלה לחלק ממחשבתו היום יומית והמקצועית, והם באים לכלל מימוש במחשבותיו היום יומיות, בלימודיו ובתוצריו.


מיזם חינוכי של סטף וורטהיימר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזם והקים את מערכת החינוך של סטף וורטהימר לאורך 13 שנים.  במסגרת זאת פעלו בתי ספר מקצועיים, מכללה, ומפעל חינוכי-יצרני. הדגש היה על פיתוח יכולות מקצועיות וכלליות של הלומדים[2]. במסגרת זאת הקים את המכינה המקצועית הקדם צבאית הראשונה: "צור לבון". רשת החינוך " צור" הקימה בתי ספר בשיתוף עם צה"ל, ועם גופים אחרים במקומות שונים על פני ישראל כולה. הרשת הקימה קשר הדוק עם גופים מומחים בחו"ל, והוסמכה להכשיר ולהעניק תארים מקצועיים בארץ. אחד התארים האלה היה תואר "מייסטר" – אומן – אשר לקראתו הוכשרו המתמחים. התואר הזה הוכר על ידי גוף ההסמכה  העליון  של מדינת באדן ווירטמברג, גרמניה, ועל ידי האגף לחינוך מקצועי במשרד התמ"ת. גוון קשת התארים בחברה חשוב ליצירת גוון חינוכי אופטימלי הן מבחינת השיוויון החברתי והן מבחינת מיצוי הכישרונות ואופטימיזציה חברתית וכלכלית. מסגרת זאת הכשירה אנשי מקצוע, מורים ומדריכים ברמה גבוהה.


חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דן שרון נשוי, לדליה לבית ארום, ולהם שלוש בנות: נורית, תמר ואיריס, ו- 10 נכדים.



ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]