משרד החינוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "משרד החינוך והתרבות" מפנה לכאן. לערך העוסק במשרד התרבות והספורט, ראו משרד התרבות והספורט.
משרד החינוך
PikiWiki Israel 13128 Ministry of Education in Jerusalem.jpg

בניין הנהלת משרד החינוך בירושלים
ממשלה ממשלת ישראל ישראלישראל
שר נפתלי בנט
מועד כניסת השר לתפקידו 14 במאי 2015
סגן שר מאיר פרוש
מנכ"ל מיכל כהן
שנת הקמה 1949
שמות קודמים משרד החינוך, התרבות והספורט
משרד החינוך והתרבות
http://www.education.gov.il

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, ובכלל זה גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי.שר החינוך הנוכחי הוא נפתלי בנט.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר והמשרד
בעברית ארכאית
  • וזיר השכלת העם - "משלתת אחת בשם המורים ארץ-הישראלים נתקבלה ביום השלישי שעבר בבקר על ידי וזיר השכלת העם. הוזיר קבל את חברי המשלחת בסבר פנים ויברך את המורים לבואם מצרימה." דואר היום, 28-03-1926
  • שר השכלת העם - "הרב האינספעקטאר קאצעגעלעגבויגען זכה לשאת תודה בכתב מאת כבוד שר השכלת העם המיניסטער שירינסקי שיחמאטאוו בשנת 1853."הכרמל, 14-05-1861
  • משמרת השכלת העם - "סטמבול. היה מבחן התלמידים בתלמוד תורה באורטקייויי, ובתוך הבאים בא גם אחד מצד משמרת השכלת העם (המערף)." הצבי, 24-07-1891

הקמת המשרד והשנים הראשונות (1949-1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד החינוך הוקם בשנת 1949 כהמשך של מחלקת החינוך של הוועד הלאומי ובראשו הועמד זלמן שזר. המבנה הארגוני הראשוני של המשרד כלל את אגף התרבות ואגף החינוך. מערכת החינוך בעת הקמת המדינה הייתה חצי פרטית, כאשר רובם הגדול של בתי הספר השתייכו לאחד מארבעה זרמי חינוך: זרם העובדים, זרם כללי, זרם דתי והחינוך העצמאי של אגודת ישראל. בשנת 1949 נחקק ביוזמת משרד החינוך חוק לימוד חובה, שחייב תלמידים ללמוד אך ורק בבתי ספר מוכרים. עם קליטת העלייה ההמונית, הקים משרד החינוך בתי ספר משלו במחנות העולים ובמעברות ואסר על הקמת בתי ספר מתחרים. גורמים דתיים טענו שבמקרים רבים בתי ספר אלו אינם מאפשרים לתלמידים ללמוד תורה לפי רצונם, מודחים כנגד שמירת המצוות ואף נשמעו האשמות חמורות יותר, למשל שבמעברות מסוימות חויבו התלמידים לגזוז את פאותיהם. האשמות אלו גרמו למשבר חריף בממשלה ולהקמת ועדת חקירה (ועדת פרומקין). הוועדה אישרה את ההאשמות באופן חלקי והביאה להתפטרות של מספר בכירים במשרד החינוך.

בשנת 1953, הוביל משרד החינוך בראשות פרופ' בן-ציון דינור לחקיקת חוק חינוך ממלכתי, שהלאים את בתי הספר של שלושת הזרמים איחד את בתי הספר של זרם העובדים והזרם הכללי למערכת החינוך הממלכתית והפך את בתי הספר של הזרם הדתי למערכת החינוך הממלכתי-דתי.

1960 - 1977[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים החל החינוך לעבור שינוי מתבנית של חינוך אידאולוגי לתבנית של חינוך מדעי. בשל קליטת העולים הרבים שהגיעו לארץ ולא הסכימו "ליישר קו" לפי הנורמות המקובלות שניסה בית הספר להנחיל להם, ובעקבות הפיכת החינוך לחינוך ממלכתי, החלו בתי הספר לעסוק פחות בחינוך ויותר בהקניית ידע שיאפשר לתלמידיו להתמצא במדע וטכנולוגיה ברמות גבוהות. במסגרת זו הוארכו שנות החינוך החובה (לבני 14–16), פותחה ההשכלה הגבוהה, ונוצרו תוכניות לתלמידים טעוני טיפוח. שר החינוך זלמן ארן הוביל רפורמה גדולה בחינוך, במסגרתה הוקמו חטיבות ביניים אזוריות בהם הונהגה אינטגרציה, רחב החינוך העל – יסודי בעיירות הפיתוח ופותח החינוך המקצועי.

1977 - 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הקמת ממשלת ישראל ה-31 הופרדו תיקי התרבות והספורט מתיק החינוך, והועברו למשרד המדע והטכנולוגיה. לתפקיד שרת החינוך בממשלה זו מונתה פרופ' יולי תמיר, וכשר המדע הטכנולוגיה התרבות והספורט כיהן אופיר פינס. גם בממשלה ה-32 נשמרה ההפרדה בין החינוך לבין התרבות והספורט. לתפקיד שר החינוך מונה גדעון סער, ותחומי התרבות והספורט הופרדו למשרד עצמאי בראשותה של לימור לבנת, מחוץ למשרד המדע. בממשלה ה-33 שי פירון כיהן כשר החינוך ולימור לבנת המשיכה לכהן כשרת התרבות והספורט, ובממשלה ה-34 נפתלי בנט כיהן כשר החינוך ומירי רגב כיהנה כשרת התרבות והספורט.

מדיניות ויוזמות בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד החינוך היה המשרד הראשון בישראל ומשרד החינוך הראשון בעולם שהפעיל מערכת מחשוב ענן לבתי הספר[1].

בתשע"א גובשה תוכנית התקשוב הלאומית במטרה לקדם פדגוגיה ולמידה בבתי הספר תוך שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת והטמעתן בתוכנית הלימודים.

בשנים 2013–2014 קידם משרד החינוך את הסדרת הפעילות של גורמים חיצוניים בתוך בתי הספר הממלכתיים, בשיח בין המשרד, השלטון המקומי, נציגי הורים, המגזר העסקי וגורמים פילנתרופיים, במסגרת מה שכונה "השולחן העגול הבינמגזרי במשרד החינוך". במסגרת ההסדרה גיבש המשרד מאגר של תוכניות חיצוניות שלהן שותפות כלשהי עם נציג ממטה משרד החינוך[2].

מבנה המשרד ויחידותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהלת המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות המשרד כוללות:

  • שר החינוך
  • המנהלת הכללית
  • אגף בכיר קשרי חוץ ואונסקו
  • דוברת וממונה על יחסי ציבור
  • חשב בכיר
  • יועצת משפטים
  • מדען ראשי
  • מזכירות פדגוגית

מינהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מינהל משאבי אנוש
  • מינהל לכלכלה ולתקציבים
  • מינהל כח אדם בהוראה, תאום ובקרה
  • מינהל עובדי הוראה
  • מינהל חברה ונוער
  • מינהל פיתוח ואגף בינוי ותקציב
  • מינהל מדע וטכנולוגיה, תקשוב ומערכות מידע
  • מינהל חינוך דתי
  • מינהל ביטחון, בטיחות סביבתית ושעת חירום
  • מינהל מוסדות תורניים
  • מינהל אגף בחינות

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז ירושלים
מחוז הדרום
מחוז תל אביב
מחוז המרכז
מחוז חיפה
מחוז הצפון
מנח"י
מחוז חרדי

המדען הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרת המדען הראשי במשרד החינוך אוישה לראשונה בשנת 1974 על ידי פרופ' עוזר שילד. המדען הראשי עוסק בעיצוב מדיניות המחקר בתחום החינוך, קביעת קריטריונים להקצאת משאבים למחקר, קביעת עדיפויות מחקר בתחומי החינוך השונים ויצירת מסגרות ונהלים מתאימים לביצוע יעיל של מחקרים והפצת ממצאיהם. בנוסף אמון על שילוב ידע ומדע בשירות המדיניות, סיוע בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות על בסיס ידע מדעי, איתור בעיות אשר לצורך טיפולן ראוי להסתייע בידע מדעי וקביעת המדיניות בנוגע לפעולות ההערכה של מדיניות המשרד ותוכניותיו. למשרת המדען ממונה בדרך כלל איש אקדמיה בכיר מתחום מדעי והערכת החינוך, בין המדענים הראשיים של משרד החינוך היו פרופ' פרלה נשר, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, פרופ' יוסף באשי, פרופ' זמירה מברך, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דוד נבו, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' סידני שטראוס, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2009 הועסק ד"ר גבי אביטל במסגרת תקופת ניסיון ופוטר ב-2010 על ידי מנכ"ל משרד החינוך דאז, ד"ר שמשון שושני. החל מאוקטובר 2013 מכהן בתפקיד פרופ' עמי וולנסקי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

המזכירות הפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזכירות הפדגוגית היא הסמכות העליונה במשרד החינוך בכל הנושאים הפדגוגיים של מערכת החינוך והזרוע להתוויית המדיניות הפדגוגית של המשרד.

פעילות המזכירות הפדגוגית: תכנון פדגוגי, סיוע לשר ולהנהלת המשרד בעיצוב המדיניות הפדגוגית, גיבוש מדיניות הוראת המקצועות ודרכי ההערכה, עידוד והפעלת ניסויים ויוזמות המשמשים כתשומה לגיבוש מדיניות כללית. מקצועות הלימוד הנלמדים במערכת החינוך מגני הילדים ועד המכללות להכשרת מורים, נמצאים תחת אחריותה של המזכירות הפדגוגית ועומדים בלב פעילותה.

אחריות זו כוללת את מדיניות המקצוע, בניית תוכנית הלימוד, קביעת תוכני הלימוד, ליווי הכשרה ופיתוח של המורים המקצועיים, פיקוח ומעקב על הוראת המקצועות השונים הטמעתם ופיתוחם בשטח, בחינות הבגרות, חומרי הלימוד ועזרי ההוראה, חידושים מחקרים ופרויקטים, ייצוג המקצוע בארץ ובחו"ל.

בין העומדים בראשות המזכירות הפדגוגית היו פרופ' יעקב כץ, פרופ' ענת זוהר, ד"ר צבי צמרת, פרופ' עפרה מייזלס וד״ר ניר מיכאלי. בראש המזכירות הפדגוגית עומד, החל מחודש אפריל 2016 ד״ר משה ויינשטוק.

המינהל למדע ולטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידה מקצועית העוסקת בשלושה תחומים מרכזיים: חינוך למדעים, חינוך לטכנולוגיה וחינוך ליישומי מחשב בחינוך. שלושת התחומים משולבים באופן אינטגרטיבי האחד בשני במטרה להצמיח בוגרים של מערכת החינוך, שיהיו בעלי ידע ומיומנויות הנדרשות לשילוב בחברה, בתעשייה ובמחקר בעידן הידע.

במסגרת פעילויות המינהל, מתקיימות קייטנות קיץ דיגיטליות לתלמידים ברחבי ישראל החל מכיתות ד'. הקייטנות מועברות על ידי מורים מוסמכים, באמצעות למידה וירטואלית מרחוק.

ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) היא הגוף המוביל והמנחה המקצועי של מערכת החינוך בתחומי המדידה וההערכה. הרשות פועלת כגורם מקצועי, אובייקטיבי ובלתי תלוי, המשרת את כל בעלי העניין במערכת החינוך ומחוצה לה. כדי להבטיח שראמ"ה תוכל למלא את ייעודה היא הוקמה כרשות עצמאית פנים-ממשלתית, במעמד של יחידת סמך מתוגברת במשרד החינוך, המדווחת ישירות לשר החינוך, ופעילותה תעוגן בחוק ראמ"ה.

יחידות סמך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרי החינוך וסגניהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד תחילת כהונה סיום כהונה מפלגה מנכ"ל המשרד
זלמן שזר שר החינוך והתרבות 10.03.1949 01.11.1950 מפא"י ד"ר ברוך בן יהודה (1948-1951)
דוד רמז שר החינוך והתרבות 01.11.1950 19.05.1951 מפא"י
דוד בן-גוריון שר החינוך והתרבות 19.05.1951 08.10.1951 מפא"י
בן ציון דינור שר החינוך והתרבות 08.10.1951 03.11.1955 לא היה ח"כ בעת כהונתו פרופ' אליעזר ריגר (1951-1954)
זלמן ארן שר החינוך והתרבות 03.11.1955 10.05.1960 מפא"י ד"ר משה אבידור (1954-1960)
אבא אבן שר החינוך והתרבות 10.05.1960 26.06.1963 מפא"י ד"ר חנוך רינות (1960-1967)
זלמן ארן שר החינוך והתרבות 26.06.1963 15.12.1969 מפא"י, המערך יעקב שריד (1967-1970)
יגאל אלון שר החינוך והתרבות 15.12.1969 03.06.1974 המערך ד"ר אלעד פלד (1970-1976)
אהרון ידלין שר החינוך והתרבות 03.06.1974 20.06.1977 המערך אליעזר שמואלי (1976-1986)
זבולון המר שר החינוך, התרבות והספורט 20.06.1977 13.09.1984 מפד"ל
יצחק נבון שר החינוך והתרבות 13.09.1984 15.03.1990 המערך ד"ר שמשון שושני (משנת 1986) וד"ר דן שרון (משנת 1989)
יצחק שמיר ממלא מקום שר החינוך והתרבות 15.03.1990 11.06.1990 הליכוד
זבולון המר שר החינוך, התרבות והספורט 11.06.1990 13.07.1992 מפד"ל זבולון אורלב (1990-1992)
שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות 13.07.1992 11.05.1993 מרצ ד"ר שמשון שושני (1993-1996)
יצחק רבין ממלא מקום שר החינוך והתרבות 11.05.1993 07.06.1993 העבודה
אמנון רובינשטיין שר החינוך, התרבות והספורט 07.06.1993 18.06.1996 מרצ
זבולון המר שר החינוך, התרבות והספורט 18.06.1996 20.01.1998 המפד"ל בן ציון דל (1996-1999)
יצחק לוי שר החינוך, התרבות והספורט 25.02.1998 06.07.1999 המפד"ל
יוסי שריד שר החינוך 06.07.1999 24.06.2000 מרצ שלומית עמיחי (1999-2001)
אהוד ברק ממלא מקום שר החינוך 24.09.2000 07.03.2001 ישראל אחת
לימור לבנת שרת החינוך, התרבות והספורט 07.03.2001 15.01.2006 הליכוד רונית תירוש (2001-2005), מ"מ עמירה חיים (2005–2006)
אהוד אולמרט ממלא מקום שר החינוך, התרבות והספורט 15.01.2006 18.01.2006 קדימה
מאיר שטרית שר החינוך, התרבות והספורט 18.01.2006 04.05.2006 קדימה
יולי תמיר שרת החינוך 04.05.2006 31.03.2009 העבודה שמואל אבואב (ממאי 2006) ושלומית עמיחי (מאוקטובר 2007)
גדעון סער שר החינוך 31.03.2009 18.03.2013 הליכוד ד"ר שמשון שושני (מאפריל 2009) ודלית שטאובר (מאוקטובר 2011)
שי פירון שר החינוך 18.03.2013 04.12.2014 יש עתיד מיכל כהן (מאוקטובר 2013)
בנימין נתניהו ממלא מקום שר החינוך 4.12.2014 14.5.2015 הליכוד
נפתלי בנט שר החינוך 14.5.2015 מכהן הבית היהודי

[3]

סגני שר החינוך
סגן שר החינוך סיעה תחילת כהונה סוף הכהונה הערות
קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל 1951 1955
משה אונא מפד"ל 1956 1958
עמי אסף מפא"י 1959 1961
קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל 1961 1964
אהרן ידלין המערך 1964 1964
קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל 1964 1965
אהרן ידלין המערך 1965 1969 כיהן ביחד עם קלמן כהנא כסגן שר החינוך והתרבות
קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל 1966 1969 כיהן ביחד עם אהרן ידלין כסגן שר החינוך והתרבות
אהרן ידלין מפלגת העבודה הישראלית 1969 1969 כיהן ביחד עם קלמן כהנא כסגן שר החינוך והתרבות
קלמן כהנא פועלי אגודת ישראל 1969 1969 כיהן יחד עם אהרן ידלין כסגן שר החינוך והתרבות
מיכאל חזני מפד"ל 1969 1970
אהרן ידלין מפלגת העבודה הישראלית 1970 1972
אבנר חי שאקי מפד"ל 1972 1972
זבולון המר מפד"ל 1973 1974
אהרן ידלין מפלגת העבודה הישראלית 1974 1977
מרים גלזר-תעסה הליכוד 1981 1984
פנחס גולדשטיין הליכוד 1990 1992
משה מאיה ש"ס 1992 1993
מיכה גולדמן מפלגת העבודה הישראלית 1992 1996
משה פלד הליכוד-גשר-צומת 1996 1998
אליעזר זנדברג מפלגת המרכז 1998 1999
משולם נהרי ש"ס 1999 2000
שאול יהלום מפד"ל 2000 2000
משולם נהרי ש"ס 2001 2002
אברהם רביץ יהדות התורה 2002 2003
משולם נהרי ש"ס 2003 2003
צבי הנדל האיחוד הלאומי 2003 2004
מיכאל מלכיאור עבודה-מימד 2005 2005
מגלי והבה קדימה 2005 2006
מאיר פרוש יהדות התורה 2009 2011
מנחם אליעזר מוזס יהדות התורה 2011 2013
אבי וורצמן הבית היהודי 2013 2015
מאיר פרוש יהדות התורה 2015 מכהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישים ומעשים בישראל : ספר היובל, הוצאת מקסם 1998

עיינו גם בפורטל

P Education.png

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]