טיוטה:חיים לוריא

חיים לוריא, יהודי חרדי משכיל וד"ר לפילוסופיה, היה נצר לאר"י הקדוש והקים בשנת 1860, בעיר פרנקפורט על האודר את חברת ישוב ארץ ישראל . הרב צבי הירש קלישר, שאף הוא, במקביל, הגה את אותו רעיון, שמח על הקמת החברה והפך לאחד ממנהליה.

חברת ישוב ארץ ישראל הייתה ראשיתה של הציונות המעשית והייתה אמורה לעסוק בארגון ותמיכה במתיישבים בארץ ישראל, אך באופן מעשי החברה בראשות לוריא תמכו בחמישה מתיישבים בלבד, ליד יפו.

אופן ניהולו והעובדה שישב בעיר קטנה יחסית הביאו לסכסוך בינו ובין יתר מנהלי החברה ותומכיה ובשנת 1864, הפסיק חיים לוריא את פעילותו ומאז לא נודעו עקבותיו.

אין פרטים על אודותיו פרטים אישיים כלשהם.

מהרעיון להקמת החברה

הרעיון ליישוב א"י, החל רק בהיות לוריא, אדם מבוגר, מתוך שניסה (כנצר למשפחת האר"י) לחשב מתי יגיע מלך המשיח והגיע למסקנה שזה יקרה בסוף שנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, ולכל המאוחר, עד שנת 1860 כל היהודים יהיו כבר בא"י.

כאשר היהודי גבריאל ריסר נבחר לאספה הגרמנית הראשונה, לוריא ראה בכך אות משמים והפציר בו שיפעל לשוויון זכויות ליהודים ובכך יתרום להחשת הגאולה.

מתוך שהוא חזר ושב לעיין בספרי קבלה, הוא מצא שמלך המשיח לא יכול לבוא, עד שלא יהיה ליהודים חזון משותף לשוב לארץ-ישראל, “לא לטובתו של הגוף החוטא, כי אם כדי לצרף ולזקק את נשמתם, שנפלה פלאים על-ידי המחשבות הטמאות של הגלות”.

בהיותו אדם נמרץ ואיש מעשה הוא שכנע את חשובי הקהילה בעירו, לייסד "חברה ליישוב ארץ-ישראל" וזו הייתה החברה הראשונה בגולה, שהוקמה למטרה זו. ליו"ר החברה התמנה הרב החרדי - יפה, הבנקאי - מוריץ מנדה היה הגזבר וד“ר לוריא – מזכיר החברה.

לוריא פרסם אגרת וקרא לייסד חברות דומות בכל עיר ועיר. הדברים נכתבו "בסגנון המליצי של הנביאים" עם ציטוטים מתנ"ך, התלמוד, מדרשים, ספרות-הגאונים, מהזוהר וכן מהספרות העברית.

לוריא פנה במיוחד לרב צבי הירש קלישר ולרב אליהו גוטמכר וביקשם לתמוך בחברה שהקים.

במכתבו לרב קלישר, התלונן לוריא על חוסר ספרות תעמולה לנושא והפנייה המריצה את הרב להדפיס את ספרו “דרישת-ציון” שבו הזכיר גם את פועלו של לוריא.

האיגרת שהפיץ לוריא, עוררה רושם עז והוא קיבל הודעות תמיכה מקהילות רבות וכן תרומות לחברה שגרמו לו להתכתב עם אישים בארץ-ישראל, שהיו מיידעים אותו על שטחי-האדמה שעמדו למכירה, המחירים ומידע אודות הסביבה. את הידיעות נהג לוריא לפרסם, יחד עם דו"חות על מצב החברה, ומכתבי תמיכה שהיה מקבל, בשבועון העברי “המגיד”, ב“דער-איזראַעליט” שיצא במגנצא על-ידי ד”ר מאיר להמן, ובעיתונו של הרב הרפורמי לודוויג פיליפסון “"אַלגֶמַיינֶה צַייטוּנג דֶס יוּדֶנטוּמס" (עיתונה הכללי של היהדות).

תגובות

בעיתון ה“מגיד” פורסמה הידיעה על הקמת ה"חברה ליישוב ארץ-ישראל" בצירוף הודעת המערכת: “כל זמן שבטורקיה שורר אי סדרים ובני אמונות הנכר נרדפים ואינם בטוחים בחייהם, לא יסכים איש להגר לארץ-ישראל. יוכל היות, שבהמשך הזמן יוטב המצב בטורקיה, ואז אפשר יהיה להתחיל באיזו עבודה”.

ה“איזראעליט” החרדי התנה את ברכתו לרעיון רק אם לוריא יבטיח שהמתיישבים בא"י יהיו יראי שמים וכי לחברה לא יהיה שום גוון פוליטי. במאמר תגובה שפרסם לוריא, הוא הסכים לדרישה הראשונה, אך פקפק אם אפשר למלא אחר הדרישה השנייה, שהרי ביסוד כל מפעל כזה, חייבת להיות פוליטיקה כלשהי. בהמשך, הסכים לוריא גם לדרישה השנייה וד"ר להמן הגן על החברה ופרסם מאמרים וידיעות בשבחה.

עם זאת יש לציין שכאשר לוריא מפרסם דברים בעיתונות על החברה, תמיד היה מציין שבחותם החברה נמצאים שני סמלים עבריים-לאומיים: מגן-דוד מצד אחד ויונה מצד שני.

העיתון “אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטומס” התנגד לרעיון יישוב א"י והטיף לרעיון הקוסמופוליטי ועם זאת, איפשר ללוריא לפרסם את דבריו.

באמצעות ה“מגיד”, לוריא פנה ליהודי-רוסיה, שסבלו יותר מאחיהם שבמערב וביקש לקרבם לרעיונותיו ולמרות שהצנזורה הרוסית ניסתה לחבל בכוונתו, הוא החל לקבל מכתבים גם מיהודי גולה זו, ובכלל זה מהרב שמואל יוסף פין והרב מתתיהו שטראשון ז"ל מווילנה, ואף קיבל מהם תרומות.

באמצעות ה"איזראעליט” פנה לוריא לגדולי הרבנים וליהודים החרדים בגרמניה והיו ביניהם שהסכימו לתמוך ברעיון. מנגד, חרדים קיצוניים שקראו את “אללגעמיינע צייטונג דעס יודענטומס" יצאו נגדו ולמרות זאת המו"ל - פיליפסון הרשה ללוריא לכתוב נגד האורתודוקסים “החשוכים” ו“הקנאים”.

בעלי-החלוקה בארץ ישראל, שהתפרנסו אך ורק מכסף-הנדבות, של יהודי הגולה ראו בחברה תחרות מסוכנת ופעלו נגדה

משרבו התומכים ברעיון, ה"חברה ליישוב ארץ-ישראל", התרחבה ונפתחו סניפים גם בערים אחרות בגרמניה: ברלין, ברסלוי, בליפסיאה, המבּורג ובּפוזנא. לוריא צירף לחברה אישים חשובים כמשה מונטיפיורי, הרב נתן אדלר, משה הס ועוד אישים יהודיים בעלי-שם בצרפת, אמריקה, אפריקה, אוסטרליה ואף בבולגריה וטורקיה ואף בירושלים קיבל לוריא את תמיכתו של החכם-בּאשי- ר' דוד חזן.

עם זאת, היו גם מתנגדים ללוריא עצמו ולעצם הרעיון להתיישב בא"י. לוריא דחה את הטענות, אחת לאחת, אך בלהט "פולמוס-הקולמוס", הוא השתמש לעיתים בבטויים חריפים ובניסוחיו הוא לא כיבד את יריביו. באחד המקרים האלו, פגע לוריא ברב ד"ר יחיאל מיכל זקש, משום שהוא דרש להעביר את מרכז החברה למרכז יהודי גדול כמו ברלין (הרב קלישר הסכים עם זקש ואף הודיע על כך ללוריא). במקביל, נכתב גם ב“ג'ואיש כרוניקל” שמן הראוי שהוועד המרכזי יהיה בעיר בירה כלונדון, פריז, או, ווינה. מכתב התגובה של לוריא לרב זקש נכתב בלשון גסה הוא פסל את הרעיון משום שברלין היא עיר "חילונית" ואין בה אנשים מוכשרים לנהל את החברה, כי “רק אני לבדי שקדתי במשך שנים הרבה להכיר לדעת את תנאי הארץ, את אנשיה ואת צרכיה. מושב הוועד המרכזי צריך להישאר כקודם במקום יסודו". בין לבין, חלה הרב זקש ומת, ולוריא, בחמתו, תלה את הדבר בעובדה שהרב הקל ראש במי שהוא נצר לאר"י הקדוש.

ביטחונו של לוריא בעצמו, הלך וגבר לאחר שהצליח לקנות שטח אדמה, בקרבת יפו והושיב שם חמישה מתיישבים. הוא החל להפיץ ברבים על אדות-עצמו ידיעות משונות ופנטסטיות; בנוסחאות שונות נתפשטה השמועה, כאילו שהאר"י הקדוש נראה בחלומו כדי להודיעו שהוא נשלח על ידי אלהים לבשר את ביאת המשיח. את הדו"ח על פעולות החברה, הוא פתח במילים: “ה' העמיד אותי לנביא; וכנביא אני קורא אליכם, יהודים, בשם אלהים: השיבו לנו את הארץ הקדושה, את אדמת אבותינו. האיש אשר לא ישמע לקול דברי ואשר לא ישתדל ללכת בדרכי, הוא בוגד בעמו; את הכדור הזה יריתי בפני אדם גדול ובעל בעמיו, והוא לא הוציא שנתו”.

דבריו אלו עוררו סערה. תומכיו בעבר, כמו הרבנים קלישר וגוטמכר רגזו ובעיתונים היהודיים התפרסמו מאמרים חריפים נגד לוריא וקראו לו להתפטר מתפקידיו בחברה. משלא נענה, התכנסו ראשי הקהילות והרב קלישר, ביוני 1864 והחליטו ליסד בברלין חברה חדשה ליישוב א"י. שתי ההחלטות הראשונות שקיבלו היו לתמוך באלו שכבר נמצאו בא"י וכן לקרוא לוועד המרכזי על שמו של הרב המנוח ד“ר יחיאל מיכל זק”ש.

וועד החברה החדשה בברלין לא פעל על אף הפצרות של אישים יהודיים ובראשם הרב קלישר שנסע להיפגש עמם. אנשי הוועד טענו שרבני ירושלים מתנגדים לדבר, אך בבדיקה הוברר שהחכם-באשי הירושלמי ר' דוד חזן טוען ההפך והבהיר שכל הרבנים בא"י רואים ביישוב א"י - מצווה גדולה.

הרב קלישר פרסם מאמר ב“המגיד” ובו הביע בגלוי את צערו על כי הרחקתו של הרב, ד“ר לוריא. מערכת “המגיד” הוסיפה הערה לצד המאמר: "לבנו יכאב עלינו, ולפיכך אין אנו יכולים להרבות בדברים. מה השגנו בזה ששמנו כבלים על-ידי הד”ר לוריא ובראש עבודתנו הגדולה העמדנו את האנשים הברלינים? לוריא עשה, למצער, את כל מה שהיה ביכלתו. הוא צעק והרבה שאון ועורר נרדמים. והברלינים! הללו ישנים בעצמם ומישנים גם את האחרים אתם. לא די, שלא פעלו כלום, כי גם גורמים הם הפסד מרובה לרעיוננו הגדול”.

באותו זמן, הרב לוריא כבר שקע ביאוש ונעלם מהחיים הציבוריים.

ראו גם

• הרב צבי הירש קלישר
• הרב יחיאל מיכאל זקש

לקריאה נוספת

• שמואל ליב ציטרון, דוקטור חיים לוריא, פרויקט בן יהודה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)