המגיד
 | |
| שער עיתון "המגיד" ב-1870 | |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1856–1903 (כ־47 שנים) |
| תוכן | |
| שפה |
עברית |
| בעלי תפקידים | |
| מייסד |
אליעזר ליפמן זילברמן |
| עורך | אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון |
| שידור והפצה | |
| תדירות | שבועון |
  | |
"המגיד" היה שבועון עברי, אחד הראשונים בתולדות העיתונות העברית (קדמו לו עלונים תורניים כמו פרי עץ חיים מאמסטרדם, או עלונם של משכילי גרמניה המאסף). המגיד יצא לאור במשך כמעט חמישים שנה, 1856 –1903, תחילה בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית, ואחר כך בברלין, בקרקוב ובווינה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגיליון הראשון של "המגיד" יצא לאור ב-4 ביוני 1856, לפני חג השבועות, בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית (Lyck; כיום אֶלְק (Ełk) בצפון-מזרח פולין). המילה "עיתון" טרם נוצרה (אליעזר בן-יהודה יצר אותה ב-1891), ולכן תואר "המגיד" כ"מכתב קורות הימים". בעמודו הראשון התנוססה ההבטחה:
יגיד ליעקב [=ליהודים] מהנעשה בכל חלקי תבל בין כל יושבי חלד אשר ינעם ואשר ראוי לדעת לכל איש ישראלי – לתועלתו ולתועלת השפה העבריה הנחמדה.
בגיליון הראשון הפציר העורך במתנדבים לשלוח ידיעות לעיתון: ”השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה”.
במשך כמחצית תקופת קיומו, בין השנים 1856–1880 נערך "המגיד" על ידי אליעזר ליפמן זילברמן, כאשר דוד גורדון כיהן כעוזרו (מ-1858). לאחר פרישת המייסד והעורך הראשון, בין 1880 לשנת 1886 ערכו את השבועון דוד ודב גורדון. בשנתיים שלאחר פטירת דוד גורדון כיהן דב גורדון לבדו, כעורך. בין 1888 ל-1890 הצטרף לאון רבינוביץ לעריכת השבועון יחד עם דב גורדון. בשנת 1890 העביר יעקב שמואל פוקס (פוכס) את העיתון מברלין לקרקוב והיה לעורכו, עד שבשנת 1896 מינה לעורך את שמעון מנחם לזר שערך את העיתון עד ל-1903, עת פוקס הסתבך, נאלץ לעזוב את קרקוב ולסגור את העיתון.[1]
דוד גורדון, עורכו השני של המגיד ומתומכי "חיבת ציון", הפך את העיתון לאחת הבמות החשובות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ושל התיישבות בארץ ישראל. גליונות העיתון הגיעו גם לצפון אפריקה. ממרוקו, תוניסיה ואלג'יריה נשלחו ופורסמו כתבות בעיתון אשר מדווחות על מצב היהודים ועל מצב המלחמה באזור.[2]
לאחר מותו של דוד גורדון בשנת 1886 ירדה קרנו של העיתון והוא נסגר ב-1903.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדעון קוץ, חדשות וקורות הימים, מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת העברית והיהודית, ירושלים: הספרייה הציונית - אוניברסיטת תל אביב, 36 - 70.
- חיים תורן, 'המגיד – השבועון העברי הראשון ועורכו דוד גורדון', אנך: במה לספרות מחשבה ואמנות (תל אביב: תשי"ד), 232–245.
- יצחק רפאל, 'ממכתבי אליעזר ליפמן זילברמן', סיני פב, ג/ד (תשל"ח), 180–184.
- ש' צבי שכטר, '"המגיד" ורעיון שיבת-ציון בשנות השישים של המאה הי"ט', מחקרים בתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל 5 (תש"ם), 219–230.
- יוסף שלמון, 'דוד גורדון ועיתון "המגיד" : חילופי עמדות ללאומיות היהודית, 1860–1882', ציון מז, ב (תשמ"ב), 164–145.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המגיד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- המגיד, באתר "עיתונות יהודית היסטורית" של הספרייה הלאומית
- אבנר הולצמן, המגיד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אבנר הולצמן, המגיד, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- גדעון קוץ, הערות על המצאת חדשות החוץ בעיתונות העברית, קשר 36, סתיו 2007
- מנוחה גלבוע, המגיד, בלקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה
- זאב פרי, השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה, באתר הארץ, 8 באפריל 2007
- צמח צמריון, ה"מגיד" ודוד גורדון עורכו, חרות, 8 ביוני 1956, המשך
- יעקב שביט, 'חלון אל העולם: חדשות חוץ ו"היסטוריה בת זמננו" בראשית העתונות העברית ("המגיד", 1856–1858), קשר 36, סתיו 2007
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מ. אונגרפלד, על המצפה, דבר, 25 ביולי 1969.
- ↑ יוסף שטרית, ההשכלה העברית בצפון אפריקה בסוף המאה הי"ט
| בקרת זהויות |
|
|---|
