טיוטה:חנה ברכיהו

חנה ברכיהו (1887 - 1969) הייתה רופאה ישראלית, פעילת ציבור, סופרג'יסטית, פמיניסטית, נמנתה עם מייסדות התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל.

ביוגרפיה

נולדה ב-1887 בלטביה.

ב-1907 החלה ללמוד רפואה באדינבורו, וב-1912 סיימה את לימודיה ונישאה. היא עלתה ארצה עם בעלה והם גרו ביפו, הוא היה הרופא של גימנסיה הרצליה. עם פרוץ מלחמה העולם הראשונה ב-1914 גויס בעלה לצבא העות'מני והיא החליפה אותו בתפקיד. בימי מלחמת העולם הראשונה היה השירות הרפואי בארץ נתון בידיהן של מספר רופאות: מלבד ברכיהו, היו אלה ד"ר אלכסנדרה בלקינד, ד"ר בת שבע יוניס (גוטמן) וד"ר איטה גליבטר.

המלחמה פגעה בהתפתחותו הכלכלית של היישוב, היה רעב בארץ, מגפות ומחלות מדבקות. התמותה עלתה, בעיקר בקרב הילדים שגדלו בתנאי קיום קשים וסבלו מליקויי תזונה ומתת־תזונה. המלחמה גרמה גם למחסור חמור ברופאים, כיוון שהיו רופאים שעזבו את הארץ או גורשו מן הארץ בשל נתינותם הזרה והנשארים גויסו לצבא הטורקי לשמש רופאים צבאיים. בתקופה החלו הרופאות לשמש בתפקידים שהיו עד אז שמורים לגברים בלבד.

ביפו ובתל אביב נשארו ארבע רופאות שהגישו טיפול רפואי לאוכלוסייה המקומית עד הגירוש: ד"ר בלקינד, ד"ר יוניס, ד"ר חנה ברכיהו, שמילאה את מקום בעלה המגויס והייתה לרופאת גימנסיה הרצליה, וד"ר איטה גליבטר־חיסין, שהמשיכה בעבודתה הרפואית במרפאה הפרטית שבביתה. עם הגירוש נדדו ארבעתן עם המגורשים.

ד"ר ברכיהו נדדה ללבנון, שם ניהלה בשנים 1918-1916 בית חולים בדהיישה 79.

באותם ימים הוקמה "האגודה המדיצינית העברית בארץ ישראל", לימים ההסתדרות הרפואית, בה שימשה ברכיהו מנהלת הספרייה. עם גירוש הנתינים הזרים מארץ ישראל היא הצפינה ללבנון, במשך שנתיים ניהלה בית חולים בדהיישה.

כתביו של משה שרת, לימים ראש הממשלה ושר החוץ, מלמדים שהם נפגשו שם והוא ביקש ממנה שתלמד אותו אנגלית.

בשנת 1919 היא חזרה לארץ ישראל. היא הייתה הרופאה של תיכון בית הכרם בירושלים. אותה שנה נמנתה עם מייסדות התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות, שנודעה בעיקר בזכות המאבק הסופרז'יסטי שניהלה. ברכיהו היתה אחראית על הקשרים הבינלאומיים של ההתאחדות עם תנועות נשים ותנועות פמיניסטיות בעולם. בישיבה שהתקיימה ב-1932 נמנתה ברכיהו עם חברות המרכז של ההתאחדות.

ב-1947 נסעה להודו, לוועידה בה השתתפו נציגים ונציגות מארצות שונות באסיה, כנציגת ההתאחדות. רשמיה, שפורסמו במדור הנשים של עיתון הארץ, מלמדים על מעמד האישה שם מבעד לנקודת מבטה של פמיניסטית יוצאת אירופה. היא סקרה את מעמד האישה בהודו: כחמישה אחוזים מקרב הנשים בה ידעו קרוא וכתוב. מבין אלה, ציינה, "מספר הרופאות הוא גדול".

חיים אישיים

הייתה נשואה לרופא מרדכי ברכיהו ואם לשתי בנות

נפטרה בעשרה בנובמבר 1969 ונטמנה בירושלים לצד בעלה.

מקורות

שרון גבע, הרופאה הפמיניסטית שלימדה את שר החוץ לדבר אנגלית, 21 בינואר 2020

לקריאה נוספת

צפורה שחורי־רובין, רופאות ראשונות בארץ ישראל, 1900‐,1918 באר־שבע: אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע"ד, 202 עמ'