טיוטה:משאל העם של קוויבק (1995)
| משאל העם על עצמאות קוויבק 1995 | |
|---|---|
|
האם אתה מסכים שקוויבק תהפוך לעצמאית, לאחר שהצעת לקנדה הצעה רשמית לשותפות כלכלית ופוליטית חדשה, במסגרת הצעת החוק המכבדת את עתידה של קוויבק וההסכם שנחתם ב-12 ביוני 1995? ( צרפתית : Acceptez-vous que le Québec devienne souverain, après avoir מוצע formmellement au Canada un nouveau partenariat économique et politique, dans le cadre du projet de loi sur l'avenir du Québec et de l'entleente 1995? ) ? | |
 תוצאות לפי מחוזות | |
| מקום |
 קוויבק, קנדה |
| תאריך | 30 באוקטובר 1995 |
משאל העם לעצמאות קוויבק ב-1995 היה משאל העם הציבורי השני ששאל את המצביעים במחוז הקנדי דובר הצרפתית של קוויבק האם על קוויבק להכריז על ריבונות לאומית כדי להפוך למדינה עצמאית, כאשר הסכמה מדינית וכלכלית מוצעת לקנדה כתנאי מוקדם.
השיא של שנים רבות של ויכוחים ותכנון לאחר כישלון ההסכמים החוקתיים בהסכם שרלוטטאון והסכם אגם מיץ', הושק המשאל על ידי ממשלת ה-PQP של ז'אק פריזו. למרות התחזיות הראשוניות לתבוסה כבדה לעצמאות, התפתחה מערכה מורכבת ועתירת אירועים, וצד ה"כן" פרח לאחר שנכבש על ידי מנהיג הגוש הקוויבקי לוסיאן בושאר.
העלייה המהירה של קמפיין "כן" וחוסר היכולת לכאורה של הדמויות של ה"לא" להילחם במסר שלהם יצרו אווירה של חוסר אמון, הן בממשלה הפדרלית והן ברחבי קנדה.
ההצבעה התקיימה ב-30 באוקטובר 1995, והייתה עדה לשיעור ההצבעה הגדול ביותר בהיסטוריה של קוויבק, עם אחוז של (93.52%). אופציית "לא" קיבלה 54,288 קולות (50.58%). פאריסו, שהודיע על התפטרותו המתוכננת מתפקיד ראש ממשלת קוויבק למחרת, אמר מאוחר יותר כי היה ממשיך במהירות בהכרזת ריבונות חד-צדדית לו תוצאת משאל העם הייתה שונה והמשא ומתן היה נדחה או נעצר, הסעיף האחרון הזה התגלה מאוחר יותר כעמדה הפדרלית במקרה של ניצחון בקמפיין "כן".
המחלוקת על ספירת הקולות האזורית ומעורבות פיסקלית ישירה של הפדרלית בימים האחרונים של הקמפיין הדהדה בפוליטיקה הקנדית במשך יותר מעשור לאחר משאל העם. בסמוך לאחר התוצאה, הממשל הפדרלי, לאחר שהכיר באופן חד צדדי בקוויבק כקהילה נפרדת ותיקן את שיטת הווטו החוקתי הפדרלי, הפנתה את התיק לבית המשפט העליון הקנדי, שקבע כי ההפרדה החד צדדית שנקבעה במשאל העם היא. בִּלתִי חוּקִי.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת משאל העם "הצעת חוק הכבוד לעתיד קוויבק" נשלחה לכל משפחה בקוויבק (המכונה גם "הצעת חוק הריבונות"), כשהוועדה הלאומית לעתיד קוויבק הכריזה על הקמתה בפברואר 1995. הוועדה הוחרמה על ידי המפלגה הליברלית של קוויבק, המפלגה הליברלית של קנדה והמפלגה הקנדית הפרוגרסיבית השמרנית.
סוגיית הוויכוח המרכזית בתוך תנועת הריבונות הייתה אילו תנאי ריבונות יוצגו בפני ציבור הבוחרים. פאריסו, שהיה מזוהה זמן רב עם האגף הריבוני של המפלגה, התנגד להעדפה ההיסטורית הכללית של קוויבק ליחסים כלכליים עם שאר קנדה המוצעים לצד ריבונות, מתוך אמונה שזה יעודד את הממשל הפדרלי פשוט לסרב לנהל משא ומתן ולהגדיר את הפרויקט ככישלון, כפי שקרה ב-1980. בפועל, פאריזו האמין שבהתחשב במוסר ההפרדה, שותפות פרטית אינה סבירה, ובהינתן הסכמי סחר חופשי ומוסדות רב-צדדיים אחרים, מיותרת.
עמדתו של פאריסו יצרה התנגדות בתנועת הריבונות, שהתגייסה סביב מנהיג גוש קוויבק, לוסיאן בושאר. בושאר, דמות מפורסמת וכריזמטית, היה על סף מוות של דלקת נמקית ואיבד את רגלו השמאלית. החלמתו והופעותיו הפומביות שלאחר מכן על קביים היוו נקודת מפגש לתומכי הריבונות ולציבור בכלל. בושארד האמין שהצעה חסרת שותפות תגרום לאבד את הפרויקט בקרב אוהדי פטריוטיות קלה (כמוהו) המודאגים מההשלכות הכלכליות של ההיפרדות.
עם סקרי דעת קהל שמראים שגישתו של באריסו לא תעלה על 40% מהתמיכה במשאל העם, מנהיגי התנועה ניהלו דיון ציבורי סוער. לאחר שפריזו הזיז את מועד משאל העם המתוכנן לסתיו, סגן ראש הממשלה של קוויבק, ברנרד לנדרי, עורר זעם באומרו שהוא לא ירצה לעסוק ב"מתקפה קלה של החטיבה ". במהלך ועידת הגוש באפריל, לאחר נאום שקרא לשינוי כיוון, הביע בושאר בתוכנית רדיו חוסר רצון להשתתף אם לא תכלול הצעת שותפות. מריו דומונט, מנהיג התנועה לדמוקרטיה החדשה בקוויבק, הצהיר כי ישקול השתתפות במשאל העם רק אם השותפות תהיה חלק מהשאלה.
הממצאים הסופיים של הוועדה הלאומית, שפורסמו ב-19 באפריל, כללו הצהרה שהציבור מעוניין בשותפות כלכלית עם קנדה. מחשש שעמדתם של בושארד ודומונט תיחלש עוד יותר עם תחילת משאל העם, פאריסו הסכימה לנהל משא ומתן על גישה רחבה יותר, והסכימה להצהרה הכוללת שותפות עם דומונט ובושאר ב-12 ביוני 1995. ההסכם כלל פרטים על תהליך המשא ומתן על השותפות, ותוכנית כללית לבקשת ה"ריבונות", עם קביעה של הצעת שותפות כלכלית וחברתית, לניהול משא ומתן ותוגש לשאר קנדה. והכי חשוב עבור פאראיסו, ההסכם גם איפשר לממשלה להכריז על ריבונות מיידית אם המשא ומתן לא יצליח או יתקבל לאחר משאל עם מוצלח.
"ברטרנד נגד קוויבק"[עריכת קוד מקור | עריכה]
משאל העם הממשמש ובא גרם למספר פעולות בבית המשפט העליון בקוויבק, שהתחזקו לבקשתו של עורך הדין גאי ברטרנד. ברטרנד דרש צווי מניעה זמניים וקבועים נגד קיום משאל העם. התובע הכללי הפדרלי סירב להתערב, לאחר שנכשל בעתירה לדחיית הבקשה, התובע הכללי של קוויבק חזר בו באופן חד צדדי מהדיון. ממשלת קוויבק הקדימה את מושב ספטמבר של האספה הלאומית למשך יומיים כדי להבטיח שחסינות פרלמנטרית תמנע מחברי הוועדה הלאומית להיקרא להעיד.
השופט לסאז' מצא שניתן לאכוף את הפרידה באופן חוקי רק באמצעות תיקון חוקתי בהתאם לסעיף V של "חוק החוקה", 1982, וכי הכרזה חד-צדדית על עצמאות תהיה "בלתי חוקית בעליל". לסאז' סירב להוציא צו לעצור את משאל העם, מתוך אמונה שכך יגרום לנכה הממשלה ולגרום להפרעה רבה יותר מאשר משאל העם המתמשך. בית המשפט בחר בפסיקה להמחשה, והכריז כי "הצעת חוק הריבונות" ומשאל העם מהווים איום רציני על זכויותיו של ברטרנד על פי מגילת הזכויות והחירויות הקנדית.
פאריסו גינה את ההחלטה כלא דמוקרטית, קבע כי "חוק החוקה, 1982" לא חל על קוויבק, וסירב לשנות את לוח הזמנים של משאל העם. התובע של קוויבק, פול בגין, הצהיר כי הוא מאמין שמשאל העם החוץ-חוקתי היה חוקי לפי החוק הבינלאומי. דניאל ג'ונסון הודיע למחרת כי הפסיקה לא תשנה את אסטרטגיית הקמפיין "לא". כמה פקידים פדרליים שאלו אם רמת הניהול שלהם יכולה להיות מעורבת לאחר ההכרזה, אך בסופו של דבר החליטה הממשלה הפדרלית להשתתף.
שאלת סקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקריאה מרגשת בתיאטרון הגדול של קוויבק ב-6 בספטמבר, נחשפה הגרסה הסופית של "חוק הריבונות". הצעת החוק הוגשה לאספה הלאומית עד לתוצאות משאל העם.
השאלה הייתה במשאל העם של 1980, במאמץ לבנות קואליציה רחבה, המחפשת רק את הכוח לנהל משא ומתן על ריבונות עם ממשלת קנדה, והייתה הבטחה למשאל משאל שני כדי לאשר את התוצאה של כל משא ומתן. פאריסו מאמין שמשאל עם שני מיותר ורק יעודד את שאר קנדה להשתמש בטקטיקות עיכוב. הצעת החוק הראשונית כללה שאלה שדרשה רק את תוקף ההכרזה על ריבונות קוויבק.
בהתאם להסכם ההתאגדות עם בושאר ודומונט, שאלת משאל העם שונתה כך שתכלול את הסכם ההתאגדות. הוגשה ב-7 בספטמבר 1995 להצבעה ב-30 באוקטובר 1995. השאלה הועלתה באנגלית בקלפי:
האם אתה מסכים שקוויבק תהפוך לעצמאית, לאחר שהצעת לקנדה הצעה רשמית לשותפות כלכלית ופוליטית חדשה, במסגרת הצעת החוק המכבדת את עתידה של קוויבק וההסכם שנחתם ב-12 ביוני 1995?
השאלה ספגה ביקורתת מצד הפדרליסטים, שלא הייתה להם שום השקעה בניסוח. מנהיג המפלגה הליברלית בקוויבק, דניאל ג'ונסון, אמר שהטקסט מבלבל והיה צריך להכיל לפחות את המילה "מדינה". פדרליסטים בולטים טענו ששאלת משאל העם אינה צריכה להזכיר הצעות "שותפות", מכיוון שאף אחד מהמנהיגים הפוליטיים הקנדיים מחוץ לקוויבק לא הראה עניין קלוש במשא ומתן על הסכם שותפות פוטנציאלי עם קוויבק העצמאית, ושום ישות אינה מסוגלת לטעון לנהל משא ומתן כזה.
פדרליסטים אחרים טענו כי השאלה מניחה בטעות הסכם שותפות בין קנדה לקוויבק ב-12 ביוני 1995. מאוחר יותר הצטער פאריסו על כך שההסכם היה צריך להיות מוזכר בשאלה, אך ציין שההסכם מ-12 ביוני 1995 נשלח לכל בוחר רשום במחוז.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קולות | % | |
|---|---|---|
| כן | 2,308,360 | 49.42% |
| לא | 2,362,648 | 50.58% |
| קולות כשרים | 4,671,008 | 98.18% |
| פתקים לבנים וקולות פסולים | 86.501 | 1.82% |
| סך הכל הצבעות | 4,757,509 | 100.00% |
| בוחרים רשומים/שיעור השתתפות | 5,087,009 | 93.52% |