טיוטה:פאלאצו רוצ'לאי

פאלאצו רוצ'לאי

הקמה ובנייה
אדריכל	תבנית:Plainlist
סגנון אדריכלי	Renaissance architecture

תבנית:Infobox buildingPalazzo Rucellai הוא בית עירוני מפואר מהמאה החמש עשרה ברחוב Via della Vigna Nuova בפירנצה, איטליה. רוב החוקרים מאמינים כי ארמון רוצ'לאי תוכנן עבור ג'ובאני די פאולו רוצ'לאי על ידי לאון בטיסטה אלברטי בין השנים 1446 ל-1451 ונבנה, לפחות בחלקו, על ידי ברנרדו רוסלינו. חזיתו המפוארת הייתה אחת הראשונות שהציגו את הרעיונות החדשים של אדריכלות הרנסאנס, המבוססת על שימוש בפילסטרים ואנטבלטורות ביחס פרופורציונלי זה לזה. ארמון רוצ'לאי מדגים את השפעת תחיית העת העתיקה אך עושה זאת באופן מלא במקוריות הרנסאנסית.

החזית דמוית הרשת משמשת כרקע לפילאסטרים והאנטבלטורים חלקי הפנים, המחלקים את החזית לסדרה של מפרצים בני שלוש קומות. לשלוש הקומות של חזית הארמון יש סדרים קלאסיים שונים, כמו בקולוסיאום, אבל עם הסדר הטוסקני בבסיס, מקור מתקופת הרנסאנס במקום הדורי. הסדר היוני ברמה השנייה, וסדר קורינתי פשוט מאוד ברמה העליונה. בשתי הקומות העליונות חלונות וקשתיות, ממוקמים בתוך קשתות עם ווסוארים בולטים מאוד הנובעים מפילסטר לפילאסטר. בראש החזית כרכוב מקרין.

קומת הקרקע נועדה לעסקים ולצדה ספסלים לאורך חזית הרחוב. הקומה השנייה (הפיאנו נובילה) הייתה קומת הקבלה הרשמית. הקומה השלישית שמשה למגורי המשפחה. קומה "נסתרת" רביעית מתחת לגג הייתה למשרתים.

החצר

הארמון מכיל חצר מחוץ למרכז (ששלושה צדדים שלו היו מוקפים במקור בארקדות), שנבנה לפי עיצוב שנראה כאילו הושאל מהאכסדרה של ברונלסקי ב־Spedale degli Innocenti שלו. בפיאצה דיי רוצ'לאי (Piazza dei Rucellai) המשולשת שמול הארמון וממוקמת בזווית ישרה אליו נמצאת ה־Loggia de' Rucellai, ששימשה לחגיגות משפחתיות, חתונות וכמקום מפגש ציבורי. שני הבניינים (הארמון והאכסדרה) יחד עם המרחב הפתוח ביניהם (הפיאצה), מהווים את אחד הקומפלקסים האורבניים המעודנים ביותר של הרנסאנס האיטלקי.

כל הערכה של המשמעות הסגנונית של ארמון רוצ'לאי חייבת לקחת בחשבון בתי מגורים דומים בפלורנטין של התקופה, כגון פאלאצו מדיצ'י ריקארדי (אז פאלאצו דה מדיצ'י), ארמון סטרוצינו, ארמון סטרוצי ופאלאצו ספינלי. הערכה מדויקת של חשיבותו הארכיטקטונית של ארמון רוצ'לאי נמצאת בחסר, עקב אי הוודאות לגבי מתי ועל ידי מי הוא נבנה. באופן מסורתי, ונתמך על ידי כמה מקורות מהמאה ה-16, הוא תוארך לתקופה 1446-51, מה שהופך את החזיתות של ארמונות מדיצ'י ורוצ'לאי לבני אותה עת.

חלון בקומה האמצעית

בשנת 1974, צ'ארלס מאק הציע היסטוריית בנייה דו-שלבית לארמון בהתבסס על פרשנותו לתיאורי נכסים הכלולים בהצהרות המס של ג'ובאני רוצ'לאי, בני משפחתו ושכניו. ברישומי מס אלה, מיקום הנכס מוגדר על ידי שמות של מאפיינים סמוכים בין אם הם רחובות או שכנים. מאק, לפיכך, הצליח לשחזר את היסטוריית הבעלות על האתר שעליו בנוי הארמון לשנת המס הרלוונטית. מה שגילה מאק מבסס את עדותו של ג'ובאני רוצ'לאי עצמו ש"מתוך שמונה בתים, יצרתי אחד". למעשה, שמונה בתי מגורים היו פעם באתר של ארמון רוצ'לאי הנוכחי.

פאלאצו רוצלאי.

רישומים לשנת המס 1446 מראים שג'ובאני רוצלאי ומשפחתו הקרובה גרו בבית בפינת ה-Via della Vigna Nuova ו-Via dei Palchetti הצר. ככל הנראה בכוונתו להגדיל את מגורי המגורים שלו בהתאם למעמדו הכלכלי והאזרחי הגדל, הוא רכש שורה של בתים לאורך ויה דיי פלצ'טי. זמן קצר לאחר מכן, הבית הסמוך לביתו לאורך ויה דלה וינה נובה, בבעלות אמו, עבר לידיו של רוצלאי. לבסוף (בערך 1460) נוסף למתחם המגורים ההולך וגדל הבית הצמוד לבית אמו. הגישה הפנימית הנוכחית של הארמון מעידה על התהליך האגלוטיני שבאמצעותו התפתח הבניין. עד שנת 1455 אחד מבתי ויה דיי פלצ'טי נהרס והוחלף בחצר מוקפת משלושת צדדיה בארקדות שהקשתות העגולות שלהן נתמכו על ידי עמודים קורינתיים. מסדרון עם קמרונות צולבים קישר כעת את החצר עם ויה דלה וינה נובה.

מבחוץ, ניתן לראות את דרך ההודג'פודג' שבה נוצר ארמון Rucellai לאורך ה-Via dei Palchetti. אולם בעמידה בפיאצה דיי רוצלאי, הרושם שנותן החזית המהוללת הוא של הרמוניה ואחדות. זה היה כדי לגבש חזותית את שלושת הבתים הנפרדים לאורך ויה דלה וינה נובה, שרוצלאי חיפש חזית אשר, יתרה מכך, תעיד על טעמו המתקדם ועל מעמדו הבולט בקהילה. מתי בדיוק התרחש התכנון והביצוע של אותה חזית היסטורית עדיין לא ברור. פאולו סנפאולסי (1963), שהונחה על ידי ברנדה פרייר (1981), הציע בניית חזית דו-שלבית, כשהראשון (בערך 1450), שווה לחמישה מפרצים, מכסה את החלק החיצוני של בתי המגורים הישנים של ג'ובאני ואמו ולאחר מכן. הרחבה מאוחרת יותר משני מפרצים לכיסוי הבית שנוספה ב-1460. זה שרוצ'לאי מעולם לא הצליח להוסיף את הבית הבא בשורה לאחזקותיו, יגרום לכך שהחזית נותרה בלתי גמורה ומפרץ אחד קצר מהשמונה המיועדים.

מאק (1974), יחד עם מאת קורט פורסטר (1976) והווארד סאלמן (1966) פירשו את הראיות בצורה שונה, בטענה שעבודה זו על החזית הייתה ממתינה לרכישת הנכס השלישי לאורך ויה דלה וינה נואבה וזוכה לגירוי על ידי אירוסיו של בנו של רוצלאי ברנרדו עם בתו של פיירו די קוזימו דה מדיצ'י נאנינה ב-1461. לפי תיאוריה זו יכול היה להיות רק לאחר האירוסין, ששילוב מכשירי מדיצ'י שניתן לזהות בבירור עם אלה של הרוצלאי באפריזים יכול היה להיות מותר. אותו הדבר לגבי סמל הטבעות המשתלבות של מדיצ'י שתופסות את חלונות החלונות. זה ידחה את בניית חזית Rucellai למועד לאחר 1461 ומטיל ספק בחשיבותה על פני העיצוב הכמעט זהה ששימש לפאלאצו פיקולומיני (תוכנן על ידי ברנרדו רוסלינו 1459-62) בעיר האפיפיור פיינצה .

מחבר

התיארוך הזה לאחר 1461 מעלה שוב את שאלת המחבר. מבוסס על דבריו של ג'ורג'יו וזארי ועוד כמה הערות מאמצע עד סוף המאה ה-16, כמו גם על השימוש הידוע של ג'ובאני רוצלאי בליאון בטיסטה אלברטי כאדריכל הקפלה שלו בכנסייה השכנה של סן פנקרציו ולמען השלמת חזיתה של סנטה מריה נובלה, החוקר ההומניסטי הגדול והתאורטיקן האמנותי התקבל בדרך כלל כמי שהיה אחראי לעיצוב חזית ארמון רוצלאי. עם זאת, ההערות הראשונות על החזית, שהועלו בתחילת המאה ה-16, אינן מזכירות את אלברטי אלא קושרות אותה לברנרדו רוסלינו באומרו שהוא יצר את הדגם לארמון. זה אולי אומר שהוא היה אחראי לחזית או פשוט שהוא ריהט דגם לפי הנחיות של מישהו (כלומר, אלברטי).

הראשון שהטיל ספק בתפקידו של אלברטי כאדריכל היה יוליוס שלוסר שכתב (1929) כי "רוחו של ברנרדו רוסלינו היא זו שפועלת כאן ולא של אלברטי". חוות הדעת של שלוסר התקבלה על ידי ליאו פלאנישיג (1942), הווארד סאלמן (1966) ומריו סלמי (1967). בהתבסס על חוות דעתו על מידע המס שהצביע על תיארוך מאוחר יותר לשלב החזית של פרויקט Rucellai ועל קדימותו האפשרית של ארמון פיקולומיני בפיאנצה, מאק טען למחברו של ברנרדו רוסלינו ב-1974, וקיבל תמיכה מפורסטר (1976) ו מרווין טרכטנברג (2000). למרות ניסיונות אלה לחשוב מחדש על החזית ועל התאריך שלה, נותרה תמיכה כללית באלברטי וטיעוני נגד חזקים לטובתו על ידי ברנדה פרייר (1981) ואחרים. בעוד שתפקידו של ברנרדו רוסלינו בשיפוץ פנים הארמון, בבניית מעבר הכניסה וביצירת החצר מקובל בכל העולם, מעורבותו בחזית המהוללת ובתאריך ביצועה נותרו שאלות פתוחות שאולי רק ייפתרו. אם תעלה ראיות תיעודיות חדשות.

הערות

Palazzo Rucellai
Wikimedia | © OpenStreetMap
General information
Architectural style	Renaissance architecture
Town or city	Florence
Country	Italy
Year(s) built	1446-1451
Design and construction
Architect(s)	Leon Battista Alberti Bernardo Rossellino
Main contractor	Giovanni di Paolo Rucellai

Palazzo Rucellai is a palatial fifteenth-century townhouse on the Via della Vigna Nuova

• קורט פורסטר, "דיון: ארמון רוצלאי ושאלות טיפולוגיה בפיתוח מבנים מתקופת הרנסאנס", עלון אמנות, 58, 1976, 109-13.
• צ'ארלס ר. מאק, "ארמון רוצלאי: כמה הצעות חדשות", עלון אמנות, 56, 1974, 517-29.
• Brenda Preyer, "The Rucellai Palace," ב-FW Kent, et al., Giovanni Rucellai ed il suo Zibaldone: A Florentine Patrician and his Palace, לונדון: 1981.
• פאולו סנפאולסי, "Precisazioni sul Palazzo Rucellai", Palladio, 13, 1963, 61-66.
• יוליוס שלוסר, "Ein Künstlerproblem der Renaissance: LB Alberti", Akademie der Wissenschaften in Wien: Sitzungsbericht 210, Vienna: 1929.
• אליסון לוי, בית הסודות: החיים הרבים של ארמון פלורנטין, ניו יורק: הוצאת בלומסברי, 2019.
  • Kurt Forster, "Discussion: The Palazzo Rucellai and Questions of Typology in the Development of Renaissance Buildings," Art Bulletin, 58, 1976, 109-13.
  • Charles R. Mack, "The Rucellai Palace: Some New Proposals," Art Bulletin, 56, 1974, 517-29.
  • Brenda Preyer, "The Rucellai Palace," in F.W. Kent, et al., Giovanni Rucellai ed il suo Zibaldone: A Florentine Patrician and his Palace, London: 1981.
  • Paolo Sanpaolesi, "Precisazioni sul Palazzo Rucellai," Palladio, 13, 1963, 61-66.
  • Julius Schlosser, "Ein Künstlerproblem der Renaissance: L.B. Alberti," Akademie der Wissenschaften in Wien: Sitzungsbericht 210, Vienna: 1929.
  • Allison Levy, House of Secrets: The Many Lives of a Florentine Palazzo, New York: Bloomsbury Publishing, 2019.