טיוטה:שלושה חתלתולים יתומים
 | |
| בימוי | דייוויד הנד |
|---|---|
| הופק בידי | וולט דיסני |
| מוזיקה | פרנק צ'רצ'יל |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה | אולפני וולט דיסני |
| חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס |
| הקרנת בכורה | 26 באוקטובר 1935 (ארצות הברית)[1] |
| משך הקרנה | 8:55 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | סרט קצר, סרט הנפשה |
| סרט קודם | ארץ המוזיקה |
| סרט הבא | הליכת התרנגול |
שלושה חתולים יתומים (באנגלית: Three Orphan Kittens) הוא סרט הנפשה קצר אמריקאי מסדרת הסרטים "סימפוניות טיפשיות". הסרט הופץ בשנת 1935 והופק בידי אולפני וולט דיסני. הסרט זכה בפרס אוסקר לשנת 1935 עבור הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר.[2] אחריו ב-1936 יצא סרט המשך, עוד חתלתולים.[3]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מספר את סיפורם של שלושה גורי חתולים (אחד שחור, אחד כתום ואחד אפור) והרפתקאותיהם בבית. זה מתחיל עם החתלתולים שנותרו בשלג. לאחר מכן הם מבחינים בבית הסמוך ונכנסים אליו למקלט. הם מגיעים למטבח, ומתחילים לשחק שם לאחר שמנהלת הבית האפרו-אמריקאית של הבית סיימה להכין ארוחה. לאחר נגינה נוספת באזורים שונים בבית, הסרט מעביר את הפוקוס שלו לחתלתול מסוים אחד, השחור, שרודף אחרי נוצה ובסופו של דבר מסתיים על מקלדת פיאנולה. החתלתול מתחיל לנגן כשהנוצה הולכת במורד מקלדת הפסנתר והנוצה נוחתת על מתג 'הדלקה' עם לחיצות החתלתול והפיאנולה שהתגלתה אז מתחילה לנגן וריאציה של "חתולים על המקלדת", שיר שהלחין ז'ז קונפרי ב-1921. שני החתלתולים האחרים מצטרפים לראשון ומנגנים סביב הפסנתר. כשהפיאנולה מסיימת את השיר שלה, החתלתולים עוזבים אותה ונתפסים על ידי עוזרת הבית. כשהיא מתכוננת לזרוק אותם החוצה, היא נעצרת על ידי ילדה קטנה (אולי גרסה של ננסי), שמחליטה לאמץ את הגורים.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט הופק כסרט בסדרת סימפוניות טיפשיות של דיסני. באותה תקופה, הסרטים שימשו ככלי לבדיקת הטכניקות שישמשו בשלגיה ושבעת הגמדים וכדי לספק תוכנית הכשרה בלתי רשמית בעבודה כדי להכין אמנים לסצנות המשוכללות שייכללו. בהפקות הארוכות של האולפן.[4] ככאלה, הסרטים נועדו להתמקד בדמויות, שנועדו להיות חמודות, ולא בנרטיב מפותח במיוחד.[5] הסרט בוים על ידי דייוויד הנד, שלימים יביים את שלגיה, והאנימציה על ידי קן אנדרסון.[1][6] כמו כל הסרטים בסדרה שנוצרו לאחר 1932, הוא הופק ב-3 רצועות טכניקולור.[7] הסרט היה מוגן בזכויות יוצרים ב-20 בנובמבר 1935, כמעט חודש לאחר יציאתו לאקרנים.[8]
הפצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט יצא לאקרנים במקור בקולנוע בארצות הברית ב-26 באוקטובר 1935.[1] בשנת 1937, הוא שוחרר מחדש כחלק מביקורת האוסקר של הסרטים המצוירים של וולט דיסני, יחד עם עוד ארבעה סרטי דיסני זוכי פרסי האוסקר.[9]
מדיה ביתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1993, הוא הופיע בקלטת אוסף של סרטי דיסני קצרים עטורי פרסים בשם "איך הטוב ביותר זכה".[10][11] הוא גם נמצא בקלטות VHS של "דמבו", יחד עם "התיבה של אבא נוח" והחזיר המעשי.
הסרט הופץ גם ב-19 בדצמבר 2006 ב"אוצרות וולט דיסני: עוד סימפוניות טיפשיות, כרך ב'.[3]
צנזורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרסה המקורית של הסרט מכילה סצנה שבה החתלתול השחור נתקל בבובה שכאשר היא מתהפכת על ידי החתלתול, היא הופכת לילדה אפרו-אמריקאית סטריאוטיפית, שצועקת "מאמי!" (קטע קול ממוחזר מבית המלאכה של סנטה). בשנות ה-50 וה-60, כאשר דיסני החלו לערוך את הסרטים שלהם לפני ששודרו בטלוויזיה, הסצנה הוסרה מהסרט.[12] הסרט הופיע לא מצונזר, תחילה עם יציאת ה-VHS של דמבו, ולאחר מכן ב-DVD "עוד סימפוניות טיפשיות" מ-2006, שם הוא הוצב בחלק שכותרתו "מהכספת" יחד עם סרטים אחרים הכוללים סטריאוטיפים, אשר הוקדם עם הקדמה מאת לאונרד מלטין.[13]
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט היומי (31 באוקטובר 1935): "נראה כאילו וולט דיסני פגע במשהו מרתק כמו שלושת החזרזירים שלו בשלושת החתלתולים האלה... שלושת החתלתולים החמודים יוכיחו וואו - במיוחד ברצף שבו הם הולכים לחבוט עם הפסנתר האוטומטי ויוצאים לדרך. השני הכי טוב. הקטע של העסק הזה הוא מהומות צחוק."[14]
National Exhibitor (20 בנובמבר 1935): "שלושת החתלתולים נכנסים מתוך סערת השלג, מרגיזים את משק הבית, חוקרים במטבח ובסלון, נשפכות פשטידות, מתנפצים [[רהיטים]. צבע מעולה ואפיונים מושכים של חתלתולים מסמנים זאת, מצוין."[14]
Boxoffice (7 בדצמבר 1935): "הסרט האחרון בסדרת סימפוניות טיפשיות של וולט דיסני מבטיח למשוך את הפופולריות של שלושת החזרזירים שלו, ללא ספק אחד הסרטים המצוירים הטובים ביותר שהופקו אי פעם. החתלתולים בתפקיד הראשי חמודים בדיוק כמו החזרירים הקטנים של הסרט הקודם, בעוד שההרפתקאות שלהם כל כך משעשעות להפליא שהפטרונים ייצאו מהתיאטרון בשבחיו... [הנגן-פסנתר] מוכיח את עצמו כנקודת השיא של הסרט וישאיר את הקהל בסערת צחוק. עבודת הצבע שוב מעולה, סרט אידיאלי לצעירים, מושלם למבוגרים, ויתאים לכל חשבון, בכל זמן ובכל מקום."[14]
עיבוד קומיקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]רצועת הקומיקס סימפוניות טיפשיות יום ראשון הרצה עיבוד בן שלושה חודשים לסרט שנקרא "שלושה חתלתולים" מ-28 ביולי ל-20 באוקטובר 1935.[15]
מדבבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דודה דלילה: לא ידוע
- ילדה, מיאו: לאון לידוקס
- מיאו, ציוצים: אסתר קמפבל[16]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "Three Orphan Kittens (1935)". The Internet Movie Database. נבדק ב-2009-03-06.
- ^ Maltin, Leonard (1980). Of Mice and Magic: A History of American Animated Cartoons. McGraw-Hill. p. 447. ISBN 0-07-039835-6.
- ^ 1 2 Merritt, Russell; J. B. Kaufman; Cineteca del Friuli (2006). Walt Disney's Silly Symphonies: A Companion to the Classic Cartoon Series. La cineteca del Friuli. p. 167. ISBN 88-86155-27-1.
- ^ Merritt, Russell; J. B. Kaufman; Cineteca del Friuli (2006). Walt Disney's Silly Symphonies: a Companion to the Classic Cartoon Series. La Cineteca del Friuli. p. 25. ISBN 88-86155-27-1.
- ^ Sandler, Kevin S. (1998). Reading the Rabbit: Explorations in Warner Bros. Animation. Rutgers University Press. p. 52. ISBN 0-8135-2538-1. נבדק ב-2009-03-29.
- ^ Furniss, Maureen (1998). Art in Motion: Animation Aestheticsis. Indiana University Press. p. 68. ISBN 1-86462-039-0.
- ^ Gabler, Neal (2006). Walt Disney: the Triumph of the American Imagination. Knopf. p. 177. ISBN 0-679-43822-X.
- ^ Library of Congress Copyright Office (1936). Catalog of Copyright Entries. Part 1. [B] Group 2. Pamphlets, Etc. New Series. p. 1164.
- ^ "Academy Award Review of Walt Disney Cartoons (1937) - Movie connections". The Internet Movie Database. נבדק ב-2009-03-06.
- ^ Sandra Brennan (2009). "How the Best Was Won: 1933-1960 - Walt Disney Cartoon Classics Limited Gold Edition - Trailer - Cast - Showtimes - NYTimes.com". Movies & TV Dept. The New York Times. Baseline & All Movie Guide. אורכב מ-המקור ב-2009-03-19. נבדק ב-2009-03-06.
- ^ "Disney Shorts - Three Orphan Kittens". אורכב מ-המקור ב-2009-03-04. נבדק ב-2009-03-12.
- ^ Cohen, Karl F. (2004). Forbidden Animation: Censored Cartoons and Blacklisted Animators in America. McFarland & Company. pp. 68–69. ISBN 0-7864-2032-4. נבדק ב-3 במרץ 2009.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Maltin, Leonard (Presenter) (2006-12-19). Walt Disney Treasures: More Silly Symphonies (DVD). Burbank, California: Buena Vista Home Entertainment. אורכב מ-המקור ב-2009-02-05. נבדק ב-2009-03-07.
- ^ 1 2 3 Sampson, Henry T. (1998). That's Enough, Folks: Black Images in Animated Cartoons, 1900-1960. Scarecrow Press. p. 213. ISBN 978-0810832503.
- ^ Taliaferro, Al; Osborne, Ted; De Maris, Merrill (2016). Silly Symphonies: The Complete Disney Classics, vol 2. San Diego: IDW Publishing. ISBN 978-1631408045.
- ^ Scott, Keith (3 באוקטובר 2022). Cartoon Voices of the Golden Age, Vol. 2 (באנגלית). BearManor Media. p. 519.
{{cite book}}: (עזרה)
קטגוריה:סימפוניות טיפשיות קטגוריה:זוכי אוסקר: הסרט המונפש הקצר הטוב