טרנזיט (סדרת לוויינים)
טרנזיט (באנגלית: Transit, Navy Navigation Satellite System, NNSS) הייתה מערכת הניווט הלוויינית הראשונה שהופעלה באופן מבצעי. היא החלה לפעול בשנת 1964 ופעלה עד לשנת 1993 כאשר הופעלה מערכת GPS.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכת הופעלה על ידי חיל הים של ארצות הברית. היא פותחה על ידי DARPA וצוות של המעבדה לפיזיקה יישומית. מספר ימים אחרי שיגור ספוטניק 1 מדעני המעבדה לפיזיקה יישומית הצליחו להגדיר את מסלול הלוויין תוך שימוש באפקט דופלר. במרץ 1958 הוצע לנצל שיטה זו לקבלת מידע על מיקום מדויק של עצם על כדור הארץ[1]. בעקבות כך הוחלט על תחילת פיתוח מערכת ניווט. מטרת המערכת הייתה לספק מידע למערכת טילי פולאריס שהיו מוצבות על צוללות הצי. בהמשך המערכת החלה לספק שירות גם לגופים פרטיים. בשנת 1988 בוצע עדכון של גובה האוורסט על ידי מדידות שבוצעו על ידי המערכת[2].
הלוויין הראשון Transit 1A שוגר בספטמבר 1959 אך השיגור נכשל. ב-13 באפריל 1960 שוגר לוויין Transit 1B והחלו בדיקות המערכת. המערכת נכנסה לשירות הצי בשנת 1964 עם תחילת שיגור לוויינים מדגם Oscar.
שיגורי ניסוי ראשונים בוצעו ממרכז החלל קנדי, בהמשך השיגורים עברו לבסיס חיל האוויר ונדנברג. רוב השיגורים בוצעו על ידי משגר סקאוט.
שימוש במערכת הופסק בהדרגה לאחר הפעלת מערכת GPS.
תיאור המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לווייני המערכת הוצבו במסלול קוטבי בגובה של כ-1100 ק"מ. לתפקוד תקין של המערכת היה צורך ב-5 לוויינים פעילים. דיוק המיקום במקור היה כ-200 מ'. בהמשך הדיוק שופר לכ-15-25 מ'. לצורכי המערכת להצבה בצוללת פותח מחשב ייעודי מדגם AN/UYK-1. הוא שקל כ-250 ק"ג[3]. ביכולתו היה לספק מיקום מדויק של הצוללת כ-15 דקות לאחר קבלת מידע מהלוויינים.
הלוויינים הראשונים של המערכת היו מדגם Oscar והיו מתוכננים ל-3 שנות עבודה. מעשית רובם פעלו 14 שנים. בשנת 1972 החלו בשיגור לוויינים משופרים מדגם Triad. בהמשך פותחו לוויינים מדגם Nova.
לווייני המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על המערכת
- טרנזיט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)