יהודים בג'אז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל ג'ולסון ב-1929

אמריקאים יהודים מילאו תפקיד משמעותי בג'אז, ז'אנר מוזיקה שנוצר ופותח על ידי אפרו-אמריקאים. כשהג'אז התפשט, הוא התפתח בצורה המקיפה תרבויות רבות ושונות, ועבודתם של מלחינים יהודים בסמטת טין פאן סייעה לעצב את הצלילים הרבים והשונים שהג'אז בא לשלב.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת ג'אז היא מוזיקה רב-תרבותית, שנוצרה ופותחה על ידי אפרו-אמריקאים המשתמשים בכלים אירופיים עם אמריקאים יהודים ואחרים כדי לגוון עוד יותר את המוזיקה.[2] מוזיקת הג'אז הומצאה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. מקורה בניו אורלינס, המוזיקה צברה תאוצה על ידי התחלה באזורי החלונות האדומים.[3] אפרו-אמריקאים שניגנו רגטיים ברובעי החלונות האדומים היו המבשרים של מה שהפך במהרה לג'אז. עם סיום מלחמת העולם הראשונה החל הג'אז להיכנס לזירה הציבורית. שנתיים לאחר מכן נכנס לתוקף איסור האלכוהול, שהביא ליצירת ספיק איזיס, שאפשרו למוזיקת הג'אז לפרוח.

תרומות יהודיות-אמריקאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקאים יהודים הצליחו לשגשג בג'אז בגלל שנחשבו ללבנים באותה תקופה.[4] ג'ורג' בורנשטיין כתב שאפרו-אמריקאים מזדהים עם מצוקת האמריקני היהודי ולהפך. בתור מיעוטים חסרי זכויות בעצמם, מלחינים יהודים של מוזיקה פופולרית ראו עצמם כבעלי ברית טבעיים עם אפרו-אמריקאים. זה אפשר להם ליצור מוזיקה שקודמה ונשמעה כ"מוזיקה שחורה".[5]

בשנות ה-20 וה-30 ג'ורג' גרשווין ואחרים הפחיתו בכוונה את הזהות היהודית בתקופה שבה היהודים לא התקבלו במלואם כאמריקאים, במקום זאת הם ניסו ליצור גרסה מוזיקלית של אמריקה מכילה. הם ראו במוזיקה שלהם דוגמה לאמריקה ללא דעות קדומות.[6]

בשנות ה-40 וה-50, Mezz Mezzrow, Symphony Sid, Red Rodney ו-Roz Cron התנסו בזהות שחורה בדרכים שונות ובדרגות שונות על מנת "למצות מחדש" את היהדות.[6] סימפוניה סיד זכה במספר פרסים מארגוני שחורים, כולל פרס לתקליטן השנה שהוענק לו בשנת 1949 על ידי סינדיקט החדשות העולמי, על "קידום מתמשך של אמנים כושים".[7]

לואי ארמסטרונג היה מוכן להפגין את אהדתו בצורה גלויה, ואף הצטלם כשהוא עונד שרשרת מגן דוד. ווילי "The Lion" סמית' גדל לצד אמריקאים יהודים ומאוחר יותר גילה שיש לו אב קדמון יהודי משלו והמיר את דתו.[8] האימוץ של רעיונות ומוזיקה לא היה חד כיווני בלבד. גם מוזיקאים שחורים אימצו מוזיקה יהודית. ווילי "The Lion" סמית', סלים גיילארד, קאב קאלוויי ומוזיקאים שחורים אחרים ניגנו שירים יהודיים ושירים בסגנון יהודי.[6]

בשנות ה-30, מספר מוזיקאים יהודים עבדו באופן פעיל עם מוזיקאים שחורים בתקופה שבה אינטראקציות מסוג זה היו טאבו. בני גודמן, ארטי שו ואחרים נלחמו למען אינטגרציה. מקדם הקונצרטים ומפיק התקליטים נורמן גרנץ ובארני ג'וזפסון, שפתחו את מועדון הלילה המשולב הראשון Café Society, שברו את מחסומי ההפרדה.[6]

הסרט זמר הג'אז עם אל ג'ולסון הוא דוגמה אחת לאופן שבו אמריקאים יהודים הצליחו להביא ג'אז, מוזיקה שפיתחו אפרו-אמריקאים, אל התרבות הפופולרית.[9] טד מרווין כתב שהסרט נתפס כהאדרה של התבוללות יהודית בתרבות האמריקאית.[10]

בני גודמן היה אמריקאי יהודי חיוני להתקדמות הג'אז. גודמן היה מנהיג להקה משולבת גזעית בשם King of Swing. קונצרט הג'אז שלו בקרנגי הול ב-1938 היה הראשון אי פעם שהושמע שם. הקונצרט תואר על ידי ברוס אידר כ"קונצרט הג'אז או המוזיקה הפופולרית החשוב ביותר בהיסטוריה: מסיבת ה'יציאה' של הג'אז לעולם המוזיקה ה'מכובדת'".[11]

יהודים רבים זכו להצלחה בתעשיית הג'אז באמצעות ביצוע או קידום מוזיקת ג'אז. הדבר העלה האשמות בדבר ניצול של מוזיקאים שחורים. האשמות אלו היו לעיתים נגועות בסטריאוטיפים.[6]

"ג'אז יהודי" היה ניסיון לשלב מוזיקה יהודית וג'אז לז'אנר חדש. זה התחיל בשנות השלושים של המאה הקודמת עם "הסווינג היהודי". זה המשיך בשנות ה-60 עם אלבומים של שלי מאן וטרי גיבס. וזכה להתעוררות מחודשת בשנות ה-90, עם אלבומים של ג'ון זורן, סטיבן ברנשטיין, פול שפירו ואחרים. לדברי צ'ארלס הירש, במיטבו, הג'אז היהודי גם אישר את היהדות וגם התענג על קשרים לתרבות האפרו-אמריקאית.[6]

דמויות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nine Jews Who Changed the Sound of Jazz
  2. ^ United States. National Park Service. Denver Service Center. United States. Preservation of Jazz Advisory Commission (1991). New Orleans jazz study. United States, Dept. of the Interior, National Park Service. OCLC 25424735.
  3. ^ Cooke, Mervyn (2013). The chronicle of jazz. ISBN 9780500516669. OCLC 854617107.
  4. ^ Marin, Reva (בדצמבר 2015). "Representations of Identity in Jewish Jazz Autobiography". Canadian Review of American Studies. 45 (3): 323–353. doi:10.3138/cras.2015.s10. ISSN 0007-7720. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 'Body and Soul' doc explores links between jazz and Jews
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Hersch, Charles. Jews and Jazz: Improvising Ethnicity. ISBN 1138195790.
  7. ^ "Disc Jockeys Receive Awards". Atlanta Daily World, 24 December 1949, p. 1.
  8. ^ George, Bornstein (2011). The colors of Zion: blacks, Jews, and Irish from 1845 to 1945. Harvard University Press. ISBN 9780674057012. OCLC 897046437.
  9. ^ Jolson, Al (voice), The jazz singer, ISBN 9781785439445, OCLC 970692281
  10. ^ Davis, Marni (2007). "In Their Own Image: New York Jews in Jazz Age Popular Culture (review)". American Jewish History. 93 (1): 103–104. doi:10.1353/ajh.2007.0020. ISSN 1086-3141.
  11. ^ Goodman, Benny (2006), Benny Goodman live at Carnegie Hall, 1938: complete., AVID Entertainment, OCLC 213466278
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יהודים בג'אז".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהודים_בג%27אז&oldid=37591325"